75 הספרים שכל ישראלי צריך להכיר: ענק, מלכה ואמן המשחקים, מאת לאה איני
ספר עתיר סגנונות וז'אנרים, דחוס ומורכב, על הקשר בין סופר לדמויות פרי עטו • בסיומו מחכה בעיטה עזה ומטלטלת ישר למצחו של הקורא
Your browser doesn’t support HTML5 audio
לרגל מלאת 75 שנה למדינה, ביקשנו ממבקרי הספרות של ישראל היום לגבש רשימה של 75 ספרים זכורים ונשכחים, משפיעים ונידחים, אהובים ושנואים, שהספרות הישראלית לא היתה מכירה את עצמה בלעדיהם.
שם ספר:ענק, מלכה ואמן המשחקים
מחבר:לאה איני
שנת הוצאה:2004
הוצאה:הקיבוץ המאוחד / ספרי סימן קריאה
מספר עמודים:143
קשה לשחזר מה כתוב בספר הזה, וזו דווקא מחמאה גדולה. לא הכל חייבים לזכור או להבין, ממש כשם שאין חובה לרשום הזיות בהקיץ אלא אפשר פשוט ליהנות מהן. להלן הזיה אחת שכזו מתוך הספר, שאפשר לקשור בנושא-העל העומד בבסיסו, אבל עדיף פשוט להתענג על מניפת הקולוריט הפסיכדלית שהיא פורשת. המקום הוא ספריית מוזיאון, התרחיש: גיבור הספר נמרוד, צעיר חולמני ואבוד דרך העובד כמוכר נרות לקישוט, מנסה לכתוב שיר לבקשתה של גורל, מוכרת לחם מהחנות הסמוכה לשלו. את ליבו כבר השיגה, אבל בשלב זה של העלילה הוא מודה בכך רק בחצי פה.
וכך נשמעים חבלי הכתיבה שלו:
"וידוי היא ביקשה. אומץ שמשקלו בזהב. המלכה הציצה בו מעל כתף הסופר-המלך המת, ומחתה את לעגה בגלימתו הקטיפתית. עיניה הסקרניות שבצבע השזיפים דהו ודהו בחמה, מגלגלים אליו עידני אחורנית-קדימה: חורי עש ועש בארונות של אמא, קרומי לחם קרמליים במיטתו הסתורה, בננות בשלות מדי בילקוטו, אפרוחים פוכיים שליטף, ליטף וליטף בפינת החי בכיתת הטבע, חולם להניחם על צלקותיו, חלמוני ביצה מפוררים שנחנק מהם, כשענה לאבא שהוא לא בוכה, הוא שומע מצוין, הוא לא; חיטי השנהב של פילי הודו, שהתנדנד על גבם זרוע-הקש, בחופשות הטלוויזיה המעונות, שעם אבא, בבית. כל הזמן בבית. קבורים שם. מול תוכניות המסע לעולם הולך ונעלם".
השיר שנולד מעט פחות מסקרן ועז מבע מההרהור שקדם לו, אבל נדמה שהבדלי האיכות רק מסגירים שבתוך לאה איני מתרוצצות דמויות רבות המתחרות על השליטה בעטה, והן שאחראיות למגוון הסגנונות והז'אנרים של "ענק, מלכה ואמן המשחקים".
היחסים המורכבים שבין סופר לברואיו הם במידה רבה תימת-העל של הספר, שמגיעה לשיאה בבעיטה עזה ומטלטלת למצח הקורא בפרק האחרון. לא נספיילר, רק נפריד את המשל מהנמשל: דמויות לסופר כמוהן כזוג משקפיים לאדם קצר ראייה. רק מבעד לעיניהן יכול הסופר לראות – ולכתוב - באמת. הן משמשות עבורו מרגלות, סוכנות מעבר לקווי האויב של תודעתו. ואת השאר אין ברירה אלא לקרוא בעצמכם.
