ספר השירה החדש של שחר מריו מרדכי: החרוז עבד, המשקל אבד

חלקו הארי של ספרו החדש של שחר־מריו מרדכי עוסק בהלם הקרב של אביו, אשר שירת כשריונר בקרבות מלחמת ששת הימים. מרדכי מיטיב לכתוב את הטראומה ואת השלכותיה על ילדותו ועל התבגרותו, וכמה מהשירים העוסקים בכך יפים ועוצמתיים ביותר.

כך למשל נחתמת הסונטה "ילדי העברים", הפותחת את הספר ומשווה בין אביו של המשורר לבין משה רבנו במדבר: "מְפֻחָם, חָרוּךְ וְכָרוּךְ בְּתַחְבּוֹשׁוֹת / שָׁב אָבִי בְּתֹם שִׁשָּׁה יָמִים מְלֹהָטִים / מִמִּצְרַיִם. עִם אֶחָיו. וְרָאָה בְּסִבְלֹתָם. // הַחַיָּלִים, אוֹמֶרֶת אִמָּא, הִסְתַּדְּרוּ בִּשְׁלָשׁוֹת. / הַחַיִּים, הַפְּצוּעִים וְהַמֵּתִים; / וְאָבִיךָ בִּשְׁלָשְׁתָּם". כך נפתח הספר, ובסיומו, בשיר שאולי הוא היפה ביותר בספר, הטראומה נכתבת בעירומה: "אָבִי שָׁעַט שִׁשָּׁה יָמִים / וּמִשֵּׁשֶׁת הַיָּמִים לֹא שָׁב / אָבִי חָצָה מִדְבָּר בִּסְעָרָה / בִּמְשֻׁרְיָן וַאֲנָשָׁיו // בְּקִרְיַת בְּיָאלִיק חוֹלְפוֹת הַשָּׁנִים, וְאָבִי הוֹלֵךְ בַּמִּדְבָּר דֶּרֶךְ יוֹם בְּיוֹמוֹ. [...] אָחוֹרָה פְּנֵה, חַיָּל קְרָבִי! / טַנְק שׁוֹעֵט נִצַּת עַכְשָׁו / אָבִי, אֲנִי צוֹעֵק, אָבִי / רֶכֶב יִשְׂרָאֵל / וּפָרָשָׁיו".

הלם הקרב נכתב בצורה המעניינת ביותר בשיר ששמו "שני מיליון": "שְׁנֵי מִילְיוֹן סוּסִים אֻלְּצוּ לְהִלָּחֵם בְּמִלְחֶמֶת הָאֶזְרָחִים הָאָמֵרִיקָאִית. / מִילְיוֹן נִפְצְעוּ אוֹ נֶהֶרְגוּ. [...] שְׁנֵי סוּסִים נוֹתְרוּ. // הָאֶחָד נִתֵּר, חָתַר בָּאֲוִיר בִּשְׁתֵּי רַגְלָיו הַקִּדְמִיּוֹת וְצָנַח. / רֶטֶט עָבַר בְּעוֹרֵנוּ, רַעַד בִּנְחִירָיו, הוּא נֶאֱנַח / נָשָׂא צַוָּארוֹ מֵעַל מֵעָיו הַשְּׁפוּכִים וְצָנַח. // הָאַחֵר שָׁב בְּתֹם הַקְּרָב לִרְעוֹת בָּאָחוּ. / לְשֶׁמַע כָּל שְׁרִיקָה אוֹ רַעַם אוֹ שְׁנֵי סְיָחִים שֶׁסָּחוֹ / נֶחֱרַד-צָנַח-נִתֵּר / עַד מוֹתוֹ לֹא נָחהוּא".

על אף ששירי הלם הקרב הם החזקים ביותר בספר, כלולים בו גם שירים נוספים בנושאים שונים ומגוונים - מענייני יום־יום ואקטואליה ועד פוליטיקה וימי סגר הקורונה. אחדים מן השירים מתארים מערכת יחסים זוגית בין הדובר לבין ז'אן־קלוד, פליט מליבריה שבמערב אפריקה.
מערכת היחסים בין השניים נקשרת בשיר "על השבר הישראלי־אפריקני" אל הטראומה ההדדית שעבר האב: "אַבָּא שֶׁלְּךָ מֵת כְּשֶׁהָיִיתָ בֶּן אַרְבַּע, וְאַבָּא / שֶׁלִּי נִשְׂרַף וְחַי. אַשְׁרֶיךָ וְאַשְׁרַי כִּי הֵם בַּחֲזִית / עֲנִיֵּי הָרוּחַ, וְיֵשׁ בֵּינֵינוּ בְּרִית עֲמֻקָּה".

כפי שניתן לראות, רבים משיריו של מרדכי כתובים בחריזה ועשויים היטב, לעיתים גם במבנים שיריים איטלקיים קלאסיים כמו הסונטה, הטרצה־רימה והווילאנל. עם זאת, מבחינה צורנית יש בספר שתי חולשות מרכזיות: הראשונה, מרדכי נוטה למשחקי מילים רבים שהמשחקיות של חלקם, בנוסח תשבצי היגיון, על פי רוב אינה הולמת את שיריו. פעמים רבות מרדכי מחליף בין ה' ו־א' ל־ע', וכך יוצר, בתבנית קבועה, משחק מילים דו־משמעי: "עב ובן", "עלם קרב", "חסרי עונים" ועוד.
החולשה השנייה היא שעל אף הכתיבה בצורה הקלאסית ובחריזה מוקפדת, המשורר נוטה להזניח את המשקל של שיריו - לעיתים המשקל חלקי ולא סימטרי ולעיתים הוא מוותר עליו כליל. הדבר מורגש בצורה הצורמת ביותר בתרגום היחיד שכלול בספר, לשיר נודע ויפהפה של אמילי דיקנסון. המשקל היאמבי בשירה של דיקנסון, בסטקטו מובהק, הוא שלם וסימטרי. זהו השיר במקור:
"If I can stop one heart from breaking, / I shall not live in vain; / If I can ease one life the aching, / Or cool one pain, / Or help one fainting robin / Unto his nest again, / I shall not live in vain".

וכך תרגם אותו מרדכי לעברית: "אִם יֵשׁ בִּיכָלְתִּי לַעֲצֹר שִׂבָּרוֹן אֶחָד שֶׁל לֵב, לֹא אֶחְיֶה לַשָּׁוְא; / אִם יֵשׁ בִּיכָלְתִּי לְהָקֵל עַל חַיֵּי אָדָם אֶחָד אֶת הַכְּאֵב, / אוֹ לְצַנֵּן עֶצֶב אֶחָד נִדְאַב, / אוֹ לַעֲזֹר לַאֲדֹם חָזֶה אֶחָד עָיֵף / כְּדֵי שֶׁאֶל קִינוֹ יֻשַּׁב, / לֹא אֶחְיֶה לַשָּׁוְא" - בנוסח המשורר ניתן לומר כי החרוז עבד והמשקל אבד. √

שחר־מריו מרדכי / עבור את הלילה בלוע האש, עם עובד, 109 עמ'