הסופרת, המשוררת, המוזיקאית, השחקנית והפזמונאית צרויה להב, כלת פרס אקו"ם למפעל חיים הלכה לעולמה, לאחר מאבק במחלה קשה.
"אמא שלי היפה והאהובה נאספה אל האינסוף אחרי מאבק קצר וקדה עם המחלה הארורה. היא כתבה שירים שנגעו לאנשים בלב. היא היתה אשה מיוחדת לכמה טהורת לב ואוהבת חיים. היא היתה האמא הכי טובה שיכולתי לבקש. בהחלטת המשפחה לא תהיה שבעה וההלוויה תהיה פרטית גם היא" עדכן בנה המוזיקאי יונתן אלבלק.
להב נולדה וגדלה בקיבוץ איילת השחר, שירתה בלהקה הצבאית צוות הווי חטיבת הצנחנים, ובשנות השבעים הגיעה לבמה מכובדת כשניגנה בכינור ב-E Street Band, להקת הליווי של ברוס ספרינגסטין - בהופעות ובאלבומים The Wild, The Innocent and The E Street Shuffle ו-Born to Run (באנגלית נודעה בכינוי סוּקִי, Suki).
בשנת 1975 חזרה לישראל. בשנת 1976 ניגנה באלבום היחיד של להקת תמוז, "סוף עונת התפוזים" והשתתפה בכמה הצגות תיאטרון בישראל כבוגרת לימודי משחק ב'לי סטרסברג' לתיאטרון ולקולנוע בלוס אנג'לס.
היא הייתה חברה בלהקת "הברירה הטבעית" ועם פרישתה מהלהקה לא עברה לעמדה שמאחורי הקלעים ועסקה בעיקר בכתיבת שירה ופרוזה.
להב כתבה לגדולי האמנים בארץ, בהם רמי קלינשטיין, שהלחין משיריה עבורו ("הים כבר לא", "על הגשר הישן", "תשארי עוד קצת") ועבור ריטה ("חמצן", "ימי התום", "לאלף נמר", "שרה ברחובות"), יהודית רביץ, מאיר בנאי, דויד ברוזה, גידי גוב, ריקי גל, יהודה פוליקר ואחרים.
להב כתבה גם לילדים, הוציאה אלבום בשם "הים כבר לא", ובו 16 מן השירים שכתבה במהלך השנים, השתתפה בכתיבת רוב שירי אלבומה של דנה ברגר "יום יום". באלבומו של יהודה פוליקר "כל דבר מזכיר לי", שיצא בשנת 2011, שימשה להב כעורכת טקסט, ויחד עם פוליקר כתבה חלק משירי האלבום. כתבה ספרים שזכו בפרסים ושבחים ולימדה בבית הספר לאמנויות המילה בירושלים.
להב נישאה בצעירותה למפיק המוזיקלי האגדי לואי להב, לשניים נולדה בת, שנהרגה בתאונת דרכים בגיל 3 וחצי, ולאחר נישואים קצרים לשחקן שבתאי קונורטי, פגשה את התפאורן איציק אלבלק, לשניים, שחיו יחדיו בירושלים, שלושה בנים.
המוזיקאי יהודה עדר, נשיא "רימון" סיפר ל"היום": "היא למדה אתי בתיכון, היינו מאוהבים, אני בעיקר אהבתי אותה, הסתכלתי עליה במבטים מלאי משמעות, אמא שלה היתה המורה שלי ללשון. אחר כך היא התחתנה עם לואי, הם נסעו לחו"ל וכשהם חזרו לואי היה המפיק של תמוז והיא ניגנה את הפתיח של 'לא יודע איך לומר לך' עם הכינור בהתחלה והיתה מדהימה, חזרנו להיפגש, נפגשנו לאורך הדרך בכל מיני תקופות בקריירה והיא היתה מדהימה.
"היא שרדה את האסון הנורא של אובדן הבת שלה, וכשהבאתי אותה ללמד ברימון, היא היתה המורה הכי טובה שהיתה לי אי פעם. היה לה קטע שלפני ואחרי כל שיעור היא היתה יושבת בצורה יחידנית עם כל תלמיד ועוברת אתו, מקשיבה לו.
"היא היתה אחת המורות הכי גדולות שהיו לי בכתיבת שירים. היא היתה אדם מצחיק, סופר חכם ורגיש ותמיד בצד היפה של החיים. לאחרונה התחלתי לכתוב דברים שקרו לי בחיים, והתחלתי להתכתב אתה ולדבר אתה על זה, ולפני 3 חודשים דיברנו, היא סיפרה לי על המחלה שתקפה אותה. היא כמעט תמיד לבשה לבן, היתה פשוט אור".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו