כוחנו בריקודינו: "התלבטתי מאוד, והגעתי למסקנה שאני חייבת ליצור"

כשהרקדנית והכוריאוגרפית רנה שינפלד תכננה ליצור ערב שיציין גם 45 שנה ללהקתה, גם 60 שנה ללהקת בת־שבע שהיא ממייסדיה וגם יום הולדת 85 (15 בדצמבר) - היא לא תיארה לעצמה שהאירוע החגיגי יעמוד בסימן מלחמה.

הערב החדש - ששמו "שחקי שחקי", כשם השיר של טשרניחובסקי שאביה שר לה כילדה אחרי השואה - יעלה ב־18 וב־19 בינואר בתיאטרון מחול ענבל שבמרכז סוזן דלל, ויורכב משתי יצירות שמושפעות מהמלחמה.

ביצירה הראשונה שינפלד רוקדת סולו ומשלבת שירים שכתבה, הקריאה והקליטה בקולה, תוך שימוש באביזרים שונים כמו עיתונים, ניירות צלופן וחול, בין היתר.

ביצירה השנייה, "היו לילות", לצלילי "קינה לקורבנות הירושימה" של המלחין הפולני קשישטוף פנדרצקי - יצירה שמורגשת בה האווירה שלאחר מלחמה - יופיעו הרקדניות היוצרות ג'ואנה עופר, אילה יעקב, לנה ריקנר, דניז קליין ודורית כוכבי, ולקראת סוף המופע תצטרף אליהן שינפלד עצמה.

לצד המופע, בימים אלו שינפלד מוציאה ספר שירים חדש בשם "עד מתי אלוהיי", שבו שירים שנכתבו במשך השנים בזמני מלחמה.

אמנות או נמות

"נכנסנו לחדר החזרות והתחילה המלחמה. היה שוק טוטאלי, נפילה איומה", מספרת שינפלד. "גם בעבר היו מלחמות תוך כדי חזרות. היינו רצים לממ"ד או לחדר המדרגות, אבל תמיד המשכנו ליצור. ועכשיו, על רקע המלחמה, הריקוד שינה את פניו. כל היצירה השתנתה. עד לפני שבוע התמודדתי עם ההחלטות והשינויים, ועכשיו אני כבר שלמה עם היצירה".

היתה לך התלבטות אם בכלל להיכנס לחדר החזרות וליצור בתקופה כזאת?

"זו היתה התלבטות מאוד גדולה, אם לאמנות ולריקוד בכלל יש זכות קיום במצב כזה. האם זו חובתו של הריקוד להמשיך להראות את הצד השני והיפה של האנושות גם בתקופה כזו? התלבטתי מאוד, והגעתי למסקנה שאני חייבת ליצור. זה יציל אותי ואת הקהל. אמנות או נמות".

ספרי לי על המופע.

"היצירה הראשונה היא סולו שלי, 'שחקי שחקי'. רציתי לעודד דרכה את עצמי, את הרקדניות, את המשפחה ואת הקהל. אני באמת מאמינה ברוח האדם. אחרי השואה, שבה נרצחה כל המשפחה שלו, אבא שלי היה שר לי את השיר הזה. מאוד אהבתי אותו כילדה, והחלטתי להכניס אותו.

"אמן איטלקי התקשר כדי לחזק אותי בזמן המלחמה, וסיפרתי לו על השיר הזה. הוא ביקש שאשלח לו הקלטה שבה אני שרה את השיר. שלחתי לו, והוא שלח לי בחזרה מייל שבו כתב 'ריסקת לי את הלב'. הוא שאל אם הוא יכול לפרסם את זה בטלוויזיה האיטלקית, ואז החלטתי לשיר את זה גם בערב שלנו. אז בסוף אני שרה, רוקדת ומקריאה שירים. אני גם משוחחת עם הציפורים באמצעות השריקה שלי, וזה מזכיר קצת את האזעקות.

"היצירה השנייה היא עוד יותר חזקה מבחינת הקשר שלה למלחמה, בגלל המוזיקה של פנדרצקי, שהיא מאוד עוצמתית".

בגיל 85 את ממשיכה לרקוד וליצור. את רואה את עצמך מתישהו אומרת "די"?

"בכל יום אני אומרת 'די, מספיק'", היא צוחקת, "אבל לא לריקוד - אלא לכל מה שמסביב".