"הבית הקטן שלי הפך להיות חמ"ל בן־לילה"

בתקופת הקורונה הפכה סי היימן את החצר שלה לאולם הופעות מאולתר, שבו הופיעה בפני עשרות אנשים. להבדיל, גם בימים האחרונים היא לא היססה והופיעה בפני משפחות מפוני עוטף עזה, משתדלת לעשות את מה שהיא יודעת לעשות הכי טוב - לשיר ולשמח.

בראיון איתה, היימן משתפת בסיפורה של לי דן, שחמישה מבני משפחתה נחטפו, ובהם מבוגרים וילדים, לאחת מהם יש צרכים מיוחדים. היימן מכירה את לי כבר 25 שנה - דן מתרגמת את מילות שיריה לשפת הסימנים במופעים שלה, והקהל הרחב גם מכיר אותה מהמסך.

"הבית הקטן שלי הפך להיות חמ"ל בן־לילה", משתפת היימן. "הקורונה הולידה התארגנויות קבוצתיות בקבוצות ווטסאפ. אחריה, גם בתקופת המחאות נגד הרפורמה המשפטית, צצו עוד ועוד קבוצות כאלה, וכולן יחד הפכו לקבוצות בהתנדבות מוחלטת.

"אני פעילה בשלוש מהן, קבוצות שמקשרות בין ספקי תרבות לאנשים שזקוקים להם - אם אלה מפונים שמחפשים קצת נחת, הפגת בדידות לקשישים - כמו שיחות זום שאני עושה עם מבוגרים שלא יוצאים מהבית - צילומי קליפים ושירים לחיילים שפונים ומבקשים, גיוס כלי נגינה לכאלה שאיבדו את כל מה שיש להם ורוצים לנגן, הופעות במקלטים ובמקומות שבהם מרוכזים מפוני העוטף.

"יישובי העוטף הם משפחה. הופעתי שם בצוק איתן, וגם בימים רגילים - ביום העצמאות, למשל. אסור לנו לשכוח את האנשים האלה, שחיו בין סבב לשקט, ושכרגע המפגש איתם מאוד טעון. הם באים להתחבק, להתרפק, לספר. לפעמים אני מתחילה לשיר, ולפני זה הם מבקשים לדבר, ומתוך זה נשזר שיר. זה באמת מרגש לדעת שבזכות המוזיקה אפשר ליצור בית זמני.

"אין נורא מלהרגיש שאתה בלי בית. יש המון משפחות מפוצלות שהלכו למקומות שונים, ובתוך זה המוזיקה מצליחה ליצור גשר בלתי רגיל בין כולם".

לא הרבה אמנים מקפידים על כך שתהיה איתם על הבמה מתורגמנית לשפת הסימנים.

"זה הפך להיות אג'נדה אצלי. הסיפור שלי עם אוכלוסיות מיוחדות מתחיל כבר בגיל 12, כשאומצתי על ידי משפחת קליין מבית אלפא. במשפחה היו שני זוגות תאומים וילדה אחת, שמתוכם שניים היו עם צרכים מיוחדים, ותמיד הצלחתי לדבר איתם.

"בהמשך הבנתי עד כמה חשוב לי להנגיש את המילים, אפילו רק בשביל צופה אחד באולם. שפת הסימנים כל כך יפה בעיניי, סוג של תרגום אמנותי, ומבחינתי לי דן היא קודם כל חלק מהלהקה. לא משנה איפה אנחנו מופיעים - לפני שעולים לבמה כולם מתחבקים למזל ומעודדים, והיא איתנו, והכאב היום הוא גדול.

"אישה שבאה ממשפחה משולבת, ושביום־יום בקושי מדברת כי היא רגילה כל הזמן לתרגם, פתאום הצעקה שלה נשמעת השבוע בתקשורת וברשתות. 25 שנה לא שמעתי את הקול הזה בוקע ממנה. מאז שזה קרה לא דיברנו, רק התכתבנו. היא מבקשת לשלוח תקווה ולהפיץ את הסיפור שלה, ואני וכל הלהקה מגויסים לעשות כל מה שצריך עבורה".