שלוש וחצי השנים האחרונות היו סוערות במיוחד וכללו, מלבד טבח 7 באוקטובר, מחאות אזרחיות נרחבות סביב שלל נושאים, ביניהם המהפכה המשטרית והשבת החטופים. החיבור בין העבר להווה מאפשר להתחבר ליסודות הערכיים שמוציאים המונים לרחובות, ברגע מכונן בהיסטוריה - רגע של יצירה ישראלית.
התערוכה "ארץ יושביה" מציגה כרזות מקוריות שעוצבו בין 1932 ל־1959, לצד עבודת וידאו ארט שחוזרת אל מאבקי המחאה הגדולים בתולדות הארץ. הכרזות, מאוסף ציונות 2000, נושאות סיסמאות התגייסות לצד מוטיבים של מחאה, ומהדהדות סוגיות שנותרו פתוחות עד היום.
הכרזות נלקחו כולן מאוסף ציונות 2000, הכולל למעלה מ־1,000 כרזות ומתווים מקוריים של כרזות שנוצרו משנות ה־20 ועד שנות ה־80 של המאה הקודמת, שנאספו לאורך השנים על ידי היזם החברתי וחתן פרס ישראל, רוני דואק.
הן עוצבו על ידי מיטב המעצבים המקומיים - אוטה וליש, האחים שמיר, שמואל כץ ורודי דויטש דיין - שנתנו ביטוי גרפי למדיום הרעיוני העיקרי בימי היישוב והקמת המדינה: הכרזה. הן מבקשות להזכיר תקופות שבהן התגייסות אזרחית לא נבעה רק מאיום חיצוני, אלא גם מתחושת אחריות פנימית - לעצב את פני החברה.
אחרי הטראומה הלאומית של ה־7 באוקטובר, ולקראת הבחירות הקרבות, אנו מבקשים לחזור דרך הדימויים ההיסטוריים אל אותם רגעים של לכידות, תקווה ומעשה משותף, ולשאול מה מתוכם עדיין חי ופועם בחברה הישראלית כיום.
כך, "עורו התעוררו למלחמת הקודש", "הצטרפי אלינו אחות יקרה", "הגן על מולדתך", "בואי עזרי לניצחון" ו"הגיעה השעה" הן רק חלק מהסיסמאות שהודפסו על הכרזות. הן מציגות את "העברי החדש" ומעלות על נס את ההתגייסות אל הדגל ואת ההיענות להגשמת החלום הציוני.
לצד הקריאה להתגייסות בולט בכרזות מוטיב נוסף: מחאה, שנוכחת בין השאר במוטיבים גרפיים מוכרים כמו אגרוף קמוץ מונף אל על. כרזות אלה מבטאות הלכי רוח פוליטיים ואידיאולוגיים, ומהדהדות סוגיות שרישומן ניכר עד היום, בעיקר בעת מלחמה: גיוס חובה ויחסי דת ומדינה, סולידריות כלכלית ולאומית ומאבק על דמותה ומהותה של הדמוקרטיה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו