ההווה מערער את העבר: שבוע העיצוב בירושלים

שבוע העיצוב בירושלים נפתח בבית הנסן ויימשך עד ליום חמישי, 30 ביוני, ובמסגרתו מוצגים עשרות מיצבים, תערוכות, אירועים ופרויקטים ייחודים של יותר מ־150 מעצבים ומעצבות ישראליים ובינלאומיים.

היצירות השנה אוגדו בנושא "לעת עתה" המתייחס לכך שההתקדמות הטכנולוגית, רעידות האדמה החברתיות ואי הוודאות האקולוגית הופכות את העתיד לבלתי ניתן לחיזוי, את העבר לבלתי ניתן לשימור, ומייצרות מעין "הווה עבר" שבו אנו חיים. האמנים בוחנים למעשה את זמניותו של העיצוב ואת עיצובה של הזמניות במציאות זו, תוך התמודדות עם השאלה כיצד ניתן לרתום את הזמן ככלי להשתמש בו, ולהשפיע לטובה במרחב חסר ודאות.

"שבוע העיצוב מתקיים כבר 11 שנה ובכל פעם אנחנו בוחרים תמה אקטואלית ועכשווית, מתוך התבוננות גם על החיים שלנו", מסבירה ענת ספרן, המנהלת האמנותית. "אחרי השנתיים שעברנו, יש תחושה שהעתיד הופך להיות פחות ופחות ניתן לחיזוי, ההתבוננות קדימה מעורפלת ואנחנו גם לא ממש יכולים להסתכל אחורה, כי כל מה שקרה כבר מעורער דרך הפריזמות העכשוויות שלנו שמעצבות את העבר מחדש. מה שנשאר לנו זה העכשיו, הזמן שאנו חיים בו".

ים מטרסו (32), מעצבת ואמנית רב־תחומית, מציגה השבוע יחד עם קבוצת "החזית האנלוגית" (צמד האמנים אריק פוטרמן ואריאל סנפירי). "לעבודה שלי קוראים "ppm418". זה בעצם שם המדד שבודק את שיעור חלקיקי הפחמן הדו־חמצני ביחס לכמות מסוימת של אוויר. זה שיתוף פעולה עם החזית האנלוגית, שאליהם התחברתי סביב תמה אקולוגית. הם לוקחים טלוויזיות ישנות שעובדות ומתפקדות אבל איבדו את הצידוק לקיומן לאור האובססיה שלנו לשינויים טכנולוגיים", היא מספרת.

"בשנות ה־90 היה מחקר באנטארקטיקה שבמסגרתו קדחו ליבת קרח, ודרכה הצליחו החוקרים לשחזר את ההיסטוריה של האטמוספירה. כמחווה למחקר הזה לקחתי דימוי של קרח כמדד מייצג מיום 10 במארס 2022, שבו ירד ברד בירושלים. עשיתי ממנו מאובן קרח, כשהרעיון הוא שהקרח הזה שירד למטה ולכד אוויר באטמוספירה, מייצג את היום הספציפי הזה. התייחסתי לקרח כאל מאובן שאוצר בתוכו דאטה שמתארת את ההיסטוריה האקלימית של הפלנטה שלנו. החיבור לטלוויזיות הישנות הוא גם בגלל שהאקלים תמיד בעיכוב, וגם מפני שהמחקר הזה היה בתקופה שבה הטלוויזיות היו בשיאן וכיום הן חומר שעובד ומתפקד - אך איבד את הרלוונטיות שלו, וזה חלק משינוי האקלים שלנו. המיצב הוא למעשה עבודת וידאו שמוקרנת על פני 25 טלווזיות ובה מוצגת הדאטה שרצה בספירה של הפחמן, הברד, ואז מגיעים למאובן, לצליל סאונד טרק שעיצב מיול דרייבר".

מה רצית לומר ביצירה הזאת?
"בקיץ הקודם התנדבתי במשלחת של אקטיביסטים באיסלנד, שמסייעים למדענים לבדוק איך ההתחממות הגלובלית משפיעה על הים הארקטי. הבנתי שאנחנו ברגע כזה בהיסטוריה שיש לנו המון כוח אבל שאנחנו גם על רכבת שקשה לעצור. שינויים בים הארקטי בסוף משפיעים גם על ישראל, כולנו יחד בזה, וזה המבחן הכי גדול שלנו - אם נצליח לשתף פעולה בו".

האמן ירדן קולסי מציג לראשונה בשבוע העיצוב, ועבודתו עוסקת בהווה המתמשך התקוע. קולסי העניק למכונת צילום משרדית חיים חדשים ופרשנות מיוחדת בעבודתו שנקראת "Copier".
"זו הפעם הראשונה שאני משתתף בשבוע העיצוב בארץ, ובעבודה שלי לקחתי מכונת צילום משרדית, מאלה שתמיד נתקעות ועושות בעיות, ובעצם עשיתי לה 'האקינג' ועקפתי את התקיעה שלה. המכונה שובשה ועכשיו היא מייצרת לולאה אחת גדולה של דף, כמו תולעת. זה מהלך של העתקה, והתוצאה שלו היא דף שמטייל בחלל החדר, שנכנס ויוצא מהמכונה. לאט־לאט זה משחיר, כי ההדפסה עולה עוד שכבה ועוד שכבה, ולמעשה זה סוג של ניסוי, כי אין לדעת איך זה ייראה כעבור כמה שעות".

לדבריו, "מלהיב אותי המהלך השיבושי, אני רואה מכונה ורואה מה היא יכולה לעשות ואיך הדבר הזה שהוא כל כך גנרי ויומיומי משתבש. אני במערכת יחסים מול השגרה, הדברים היומיומיים, המשרדיים, שגרת ה־9 עד 17. כאמן אני מסתכל על כל אלו כעל דבר שגם כך כבר משובש. את הפרשנות הרחבה אני משאיר לצופים".