תסריטאית "דוסון קריק" הלכה לעולמה

התסריטאית היידי פרר, שכתבה סדרות כמו "דוסון קריק" ו-"Wasteland", הלכה לעולמה. פרר בת ה-50 מתה בלוס אנג'לס ב-26 במאי כשלצדה בעלה ניק גוט', שאישר את הדברים כעת לתקשורת האמריקנית.

בפוסט שפרסם ברשת סיפר גוט' כי רעייתו התאבדה לאחר מאבק ארוך וקשה בנגיף הקורונה.

"במשך למעלה מ-13 חודשים (הנגיף) לקח ממנה כל חלק בחייה", כתב הבעל. "את יכולת התנועה שלה, את ההנאה שלה מאוכל, שכן היא הייתה צריכה לשמור על דיאטה קפדנית מאוד. ובסופו של דבר הוא לקח גם את יכולתה לישון ואף לקרוא ספרים ולהנות מהם". גוט' ביקש מעוקביה הרבים ברשת של רעייתו המנוחה תרומה עבור אגודה שלא למטרות רווח, שהצילה את בנם המשותף שלו ושל פרר לאחר שסבל מבעיות בעמוד השדרה. לצד כך שיתף ניק בפייסבוק תמונות מחייהם המשפחתיים.

"בלב כבד אני נאלץ להודיע שהיידי האהובה שלנו הלכה לעולמה הערב", כתב. "כל מי שהכיר אותה ידע שהיא לוחמת, ושהיא נאבקה במפלצת הערמומית הזו, בזמן שזו לקחה אותה לאט לאט מאיתנו". עוד כתב גוט', בדברי פרידה מרגשים: "היא הייתה הטובה מכולם. חברת הנפש שלי. אמא נהדרת לבננו בקסון. ישנו חור עצום בחיינו שלעולם לא ייסתם, אבל נחיה בשבילה. היי שלום, מלאך מתוק. נפגש בסוף הדרך".

פרר הייתה דמות מוכרת בעולם הטלוויזיה האמריקני. היא עברה ללוס אנג'לס בשנות ה-80' במטרה לפצוח בקריירת משחק, אך כעבור מספר שנים הפכה תסריטאית מבוקשת. היא הצטרפה לצוות הכתיבה של דרמת הנעורים הפופולרית "דוסון קריק" ב-1999 וכתבה כמה מפרקיה המוכרים. לצד כך היא ניהלה בלוג ועמוד יוטיוב ברשת.

בתחילת המגפה העולמית נדבקה פרר בנגיף, ותיארה בפני עוקביה באריכות ובפירוט את הסימפטומים שחוותה. היא הגדירה את המחלה כאחד הדברים הקשים ביותר עמו התמודדה בחייה. "המפלצת אמיתית והיא באה אחרי",כתבה בספטמבר האחרון, בפוסט בו סיפרה שנדבקה בנגיף בחודש אפריל של השנה שעברה. "חשבתי שאני בטוחה ושהמשפחה שלי מוגנת, שעשיתי הכל נכון. אבל המפלצת הייתה אמיתית. היא המשיכה לתקוף אותי מאיפשהו בתוך הגוף שלי. אולי היא כבר הפכה בעצמה לגוף שלי והוא תקף את עצמו....אולי היא לעולם לא תעזוב". עוד כתבה היידי כי הייתה זו בגידה של גופה ומוחה בה. "היה זה פחד, ולפעמים אימה שאין לתארה".

פרר סיפרה לעוקביה כי היא סובלת מכאבים עזים ברגליה ובגופה, וכן מתשישות ומתסמינים של שפעת. ככל שהחריפה מחלתה היא הפכה מרותקת למיטתה, בשל מה שהיא תיארה כ"רעידות נוירולוגיות". "ברגעי האפלים ביותר אמרתי לבעלי שאם זה לא משתפר, אני לא רוצה להמשיך לחיות כך", כתבה במהלך מאבקה בנגיף. "לא הייתי אובדנית. פשוט לא יכולתי לראות איכות חיים כלשהי לטווח הרחוק והסוף לא היה נראה באופק....אחד הדברים האכזריים ביותר שהנגיף עשה לי הוא לקחת לי את היכולת לחלום. אני לא מתכוונת לחלומות בשנתי. אני מתכוונת לכך שהפסקתי לחלוטין לחלום על העתיד שלי, מפני שלא יכולתי לדמיין אותו".