המסע הארוך של יהודית באומן במלחמה על הצלת בתה קארין הסובלת מאנורקסיה, לא התחיל אתמול. הוא נמשך כבר שנים ארוכות, ומלווה בייסורים רבים, בלא מעט מפחי נפש ובתקוות אבודות. אמש (שלישי) העלתה האם המודאגת לדף הפייסבוק הפרטי שלה, מכתב שכתבה לה בתה החולה, ובו היא מתארת את ייאושה הגדול משגרת יומה בבית החולים, מספרת על סבלה הקשה בניסיונות הכושלים להביא להחלמתה, ומבקשת מאמה להמשיך בחייה, ולוותר על הקרב האמיץ שהיא מנהלת יחד איתה להבסת המחלה.
"מכתב אישי לאמא יקרה", כתבה קארין בפתח דבריה מכמירי הלב. "תקשיבי ללב שלי", דרשה. "נמאס כבר לעשות שיחות, נמאס כבר לדבר על הולנד, נמאס כבר לקטר ולדבר כל יום על אותם דברים ושטויות", הביעה תסכול מרוטינת יומה. "אימא, אני אוהבת אותך מאוד ומכבדת אותך מאוד, גם בטוב וגם ברע!", הדגישה. "אני רוצה, בפעם האחרונה, להגיד לך מכל הלב שלי, באמת ובכנות אמתית, שהחלטתי להפסיק סופית לנסות להילחם במחלה! אני לא מסוגלת להילחם יותר. עברתי כבר מספיק קשיים בחיים, ועדיין אני עוד עוברת מסע של קשיים ומצוקה נפשית, ועדיין אני מאוד חולה ומכורה למחלה, גם מבחינה פיזית ובמיוחד מבחינה נפשית!", תארה את סבלה.
"יש עובדות בשטח כי עובדה שאני נשארת חולה ומדרדרת מיום ליום", סיכמה. "אני יודעת ומודעת לכך שבתוך הלב שלך את יודעת הכל ופשוט שותקת כדי לגרום לי להיות חזקה", הודתה לאמה על מאמציה הכבירים. "את אימא טובה מאוד. גם לך יש קשיים וטראומות מהכל! שתינו סובלות ואני חושבת שהגיע הזמן שנוותר על המלחמות, ושכל אחת תחיה את חייה בשקט וברוגע! יום יבוא ויהיה בסדר", חתמה.
בתגובות למכתב התייחסה יהודית לדברים וכתבה: "היא מנסה לגרום לי לאבד תקווה. אלחם עד הסוף, לא אוותר לך", הבטיחה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו