"חשבתי שהיא סתם משוגעת ואז גיליתי שהיא באמת מגישת חדשות מישראל": התקרית של אושרת קוטלר בגרמניה

העיתונאית אושרת קוטלר מספרת על תקרית נוספת בברלין ומבקרת את גרמניה בכל הנוגע להתנהלות עם משבר הקורונה.

קוטלר ביקרה לאחרונה בגרמניה ושהתה בברלין במסגרת ביקור משפחתי, אולם מה שהיה אמור להיות חופשה שקטה הפך למאורע מתמשך עם הדים שמתבטאים הן בפרסומים שמעלה קוטלר בפייסבוק והן בתגובות של תושבי ברלין עצמם, כששני הצדדים מתנגשים ביחס הגבלות הקורונה.

בפוסט בפרסום האחרון של קוטלר היא כותבת: "לפני כשבועיים היה עליי לנסוע לביקור משפחתי בברלין. ידעתי לאן אני נוסעת - הגרמנים לקחו מאוד רחוק את תקנות הסגרגציה המזעזעות כלפי לא מחוסנים. אין כניסה לשום מקום. אין עבודה. אין חיים. ובכל זאת, הגעגועים העזים הכריעו. נסעתי, למרות שידעתי שאהיה מודרת. ( כזכור, נפגעתי מהחיסון ואינני רשאית להתחסן)...הגרמנים במיטב המסורת הולכים עד הסוף עם צייתנות, גם כשהיא משוללת כל הגיון, גם כשהיא נוגדת את כבוד האדם וחירותו. פקודה היא פקודה", היא כתבה בחריפות.

"כאישה שגדלה לאב ניצול שואה, לחוות את ההדרה המטורפת הזאת בישראל זו חוויה נפשית איומה, אבל בברלין ועוד בגרמנית, מדובר בחוויה בלתי נסבלת. ואנא חיסכו ממני את הצדקנות. אני יודעת שלא נשלחתי אל המחנות…ואין כאן השמדה. אבל תסבירו לי אתם, איך ייתכן שבשם איום קלוש כל כך על בריאותם, אנשים מוכנים להפסיק לראות אנשים אחרים, להפלות אותם לרעה, למנוע מהם פרנסה…אעשה כל שביכולתי, שבמדינה שלי לא נגיע למחוזות האפלים הללו".

בהמשך היא מספרת על מקרה שחוותה בבית קפה: "התפתיתי לבקשתה של בתי הצעירה ו'יצאנו' לשתות ולאכול דבר מה באחד מבתי הקפה בעיר. כיוון שהכרתי את הנוהל, הזמנתי טייק אווי והתכוננתי לשבת בחוץ, כיאה לנו המודרים. אבל אז התברר שהמקום לא טורח לנקות את השולחנות שבחוץ. למה לטרוח עבורנו 'האנרכיסטים מפיצי המחלות'. היה מגעיל, אז נכנסתי שוב פנימה חבושה במסיכה עד מעל האף כמובן, כדי לבקש שאולי ינקו קצת. ואז התברר שהגזמתי לגמרי. בעלת בית הקפה הודיעה לי בטון מקפיא שאני לא רשאית לשבת גם בחוץ כיוון שאינני מחוסנת ועדיף שאעזוב את המקום ומיד. נדהמתי מגסות הרוח, אבל האישה הרושפת שלפני פשוט נהנתה לזרוק אותי החוצה. כמובן שהרמתי את קולי במחאה ודרשתי בו במקום לבטל את הזמנתי.

"האישה סירבה ופחות או יותר דחפה אותי החוצה כשהיא מגדילה לעשות וצועקת לעברי שאני משוגעת. לקח לי חמש או שש שעות לאסוף את עצמי, להפסיק לבכות ולרעוד ולחזור לבית הקפה. בחיי שעשיתי זאת רק למען זכרו של אבא. נכנסתי פנימה וביקשתי את המנהלת. דיברתי בשקט ובנועם ושאלתי אותה אם היא זוכרת אותי. בתגובה היא פקדה עלי שוב להסתלק מהמקום.

"הודעתי לה שכבר אעשה זאת, אבל לפני כן הצגתי את עצמי, את אזרחותי ואת המקצוע שלי, והבטחתי לה שברגע הראשון, אספר על התנהלותה המבישה כלפי לקוחותיה הלא מחוסנים. האישה המטורפת יצאה לרדוף אחרי שוב. לא טרחתי להסתכל לאחור. הלכתי. וכאמור כנראה שלא אשוב לגרמניה לעולם".

את דבריה מסיימת קוטלר בשאלה "ולמה שיתפתי אתכם בסיפור הזה? כי אסור לנו להגיע לשם. בקרוב מאוד נהיה שם. כי אני אדם מבוגר, יש לי כלים להתמודד עם שיימינג פומבי ודוחה מהסוג הזה, אבל מה יעשו הילדים? כי התו הירוק הוא כתם מוסרי שחור. כי אם צריך ללמוד משהו מהעבר, הרי אלה גבולות הציות".

במקביל לדבריה של קוטלר העלתה אתמול (שלישי) כתבת "הארץ" רונית ורד פוסט עם דברים שכתבה לה גרמנייה מתחום המסעדנות בשם לורן קורטבילה, מבית קפה אחר בו כנראה ביקרה קוטלר וסיפרה כיצד הדברים נראים מן הצד שני: "היא הגיעה לחנות, והפכה נסערת כשהתנצלנו ואמרנו שעל פי התקנות היא לא תוכל לשבת במקום בלי תעודת חיסון. זה החוק.

"היא התחילה לצעוק על האופן בו 'אתם' עוברים שטיפת מוח ומפלים שוב אנשים, וכששאלתי אותה מי זה 'אתם' היא אמרה 'הגרמנים'.

קוטלר לא ידעה זאת, אך מתברר כי מדובר ביהודייה אמריקאית, דור רביעי למהגרים יהודים מפולין שפתחה מאפייה בעיר. "'חשבתי שהיא סתם משוגעת, אבל אז גיגלתי את שמה וראיתי שהיא באמת מגישת חדשות מפורסמת בישראל. יש לי סיבה לדאוג?'". את הפוסט סיימה רונית ורד בקביעה כי "אין לי כוונה להיכנס לוויכוח אבוד מראש עם קוטלר בסוגיית החיסונים, ואחסוך מכם את דעותיי הפרטיות לגבי אישיותה, אבל תעודת עיתונאי היא לא שוט פרטי להצליף בו בציבור".