כמעט חמש שנים אחרי שעלתה על הטיסה בה לקתה בפציאליס, שיתוק הפנים ששינה את חייה לנצח, מיכל אנסקי התארחה כחברה בפאנל שעסק בהתמודדות והחלמה מפוסט טראומה באירוע של ארגון נכי צה"ל. באירוע פתחה את הלב וסיפרה על חייה שנעצרו באחת. בסרטון שהעלתה אתמול (שני) לעמודה באינסטגרם, היא שיתפה את קהל עוקביה בכאב ובצלקות השקופים שהיא נושאת עמה מאז הדרמה הרפואית.
רותי ברודו מגיבה להיעדרה של מיכל אנסקי. קשת 12 (ארכיון)
"אני ממשיכה קדימה, ואחרי תקופה לא מבוטלת של קצת יותר משלוש שנים, הבנתי שאני לא ממשיכה קדימה, שהחיים שלי נעצרו", סיפרה אנסקי בתחילת דבריה. "והטריגרים האלה, אני כמעט חיכיתי להם...", התוודתה. "באמת הרגשתי שהכאב שלי יוצא החוצה. הרגשתי שיש לי זכות לכאוב".
בהמשך סיפרה על התמודדות הנפש שאינה נראית לעין. "לא רואים את הצלקות ולא מרגישים את אי הנוחות. זה את עם עצמך. האנשים שקרובים לך, יש גבול כמה את יכולה להתלונן ולהגיד שכואב לך. אז זה המון בדידות, אני חושבת".
הצגת פוסט זה באינסטגרם
לקראת סיום הסרטון, אנסקי שיתפה ב"מתנה" הכי גדולה שלדבריה קיבלה מהשיתוק שבו לקתה. "אחד הדברים היפים שאני רואה כאן זה שיש מקום להסתכל אחת על השנייה בעיניים ולהגיד 'אני מבינה', להגיד 'את לא לבד, ויש לך אותך'. זה הכל! זו המתנה הכי גדולה שקיבלתי מכל הדבר הזה, את עצמי!".
לקטע הווידאו צרפה אנסקי גם כמה מילים בכתב, תחת הכותרת "פוסט טראומה": "מזכירה לכולנו לשים לב להתנהגויות שלנו עם עצמנו ועם אחרים", ייעצה. "אם קיימת התנגדות או כאב - זה הזמן הנכון לפנות לעצמכם זמן ומקום לחקירה אישית ולריפוי".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו