מנהלי רשתות המזון: "הממשלה מחפשת אשמים ביוקר המחיה? שתחפש אצלה"

אם אתם חושבים שכסף גדול עושים רק בהיי־טק, אז אתם לא ממש בעניינים. הקורונה הראתה לנו כבר שהכוכבים החדשים הם בעלי המדפים - של המזון ויתר מוצרי המרכולים. זה לא חדש שאפשר לעשות בתחום אקזיטים נאים. הנה, למשל, האחים צים ב"כמעט חינם" עשו זאת כבר בתחילת המילניום לאחר שהשקיעו כמה עשרות מיליונים מהון חוזר, הנפיקו בהנפקה מוצלחת שהחזירה להם יותר מההשקעה - ולבסוף מכרו את הרשת ל"יינות ביתן" ב־2012 תמורת 350 מיליוני שקלים.

אלא שמאז עסקי המזון התחממו עוד יותר, ואנחנו כינסנו ב"ישראל היום" את הפורום המסורתי של מוסף הצרכנות - פורום הרשתות. בניגוד לכינוס הקודם, שעשינו בערב פסח בזום, את הכינוס לקראת ראש השנה כבר עשינו במערכת. בסמוך למועד כינוסנו נרקמה עסקת "פרש מרקט" של האחים אמיר, שהקורונה היטיבה עם קונספט המרכולים העירוניים שלהם. שנתיים אחרי שהנפיקו לפי שווי של 800 מיליוני שקלים, פז הציעה להם פרמיה מדהימה על השוק, לפי שווי של 2.1 מיליארד שקלים. מדובר ברשת יוצאת דופן בשיעור הרווחיות שלה בענף, שהרוויחה 7.2% על המחזור שלה - פי שניים מטיב טעם, למשל.

לפי תגובת השוק יום למחרת פרסום העסקה, המשקיעים של פז לא ממש הזדהו איתה, ומניית פז צנחה בכמעט 10%, במקביל לעלייה דומה במניית פרש מרקט. אבל היתה זו הרכישה השנייה של פז, אחרי שרכשה את סופר יודה. כמוה, גם אלקטרה מוצרי צריכה רכשה קודם לכן את השליטה ביינות ביתן תמורת 169 מיליוני שקלים, וסונול רכשה את שבעת הסניפים של סיטי בעיר תמורת 30 מיליוני שקלים. גם קרנות השקעה גדולות החלו להתעניין בתחום וכמה עסקאות כבר בוצעו, ועוד יתבצעו בקרוב.

"את הצרכן לא חינכו"

מלבד העניין העסקי הרב ברשתות המזון, מובן שהעניין הציבורי בהן לא פוסק ולו לרגע. בימים אלה העניין נסב סביב ההאשמות של החקלאים כלפי הרשתות במחירי הפירות והירקות. כפי שפורסם ב"ישראל היום", החקלאים עשו בשנים האחרונות כמעט כל דבר אפשרי כדי להבטיח את מחירי התוצרת החקלאית הגבוהים, שכידוע אנחנו משלמים.

לובי החקלאים פועל ללא לאות לעצור את מכסות היבוא ולהטיל מכסים. החקלאים הכתיבו תקינת יבוא שתפגע בו, כמו קיצוץ הכתר בראשי האננס, כדי שזה ייראה פחות טוב מול האננס המקומי, הנמכר ב־50 שקלים לראש. הם גם מעדיפים למכור עודפים ביצוא במחירים נוחים, כדי להבטיח את הכמויות המוגבלות בארץ, שמבטיחות בתורן את המחירים הגבוהים מאוד.

בפאנל אמרו מנהלי הרשתות: "אנחנו, שלא כמו החקלאים, שקופים. תסתכלו במאזנים שלנו ותראו מי הסיבה למחירים הגבוהים". ובכן, בדקנו. לפי דן אנד ברדסטריט, רווחי הרשתות נעים סביב 2.5% על המחזור ועד ליותר מ־7% במקרה של פרש מרקט. אלא שהמקרה הזה חריג בתחום ומוסבר במיקומים העירוניים, שלא מתכוונים להתחרות במחירים של הרשתות הגדולות.

במבט לאחור, איך השוק התייחס לרפורמת סימון ערכי המזון?

רמי לוי: "קודם כל, הקורונה ביטלה את ההתייחסות לסימון המוצרים. לפני הקורונה היה עניין בתקשורת סביב השפעות סימון הערכים, אבל זה כבר לא עניין מאז הקורונה. בקורונה קנו מכל הבא ליד, בלי לשים לב לכך. עכשיו אפשר להגיד שמי ששם לב לפני כן לסימון המוצרים שם לב גם לאחר הסימון, אבל זה לא שינה למי שלא מקפיד".

איתן יוחננוף מוסיף בעניין כי "בסופו של דבר, סימון הערכים ישפיע על הצריכה. זה חינוך וזה לוקח זמן, אבל אין ספק שהמגמה בעולם היא לאכול בריא".

מיכאל לובושיץ, מנכ"ל יינות ביתן, נלהב עוד יותר מהעניין ואומר כי "סימון המוצרים הצליח מאוד. הציבור אוכל מזון בריא יותר. אכפת לציבור לצרוך פחות מוצרים עתירי נתרן, שומן רווי וסוכר. הרפורמה הביאה לכך שהיצרנים התאמצו להתאים את המוצרים שלהם כדי לזכות בתווית ירוקה". לובושיץ הוסיף כי "הקורונה סייעה לספקים להיפטר מהמלאים הישנים, הלא מסומנים, מהר מכפי שתכננו".

גם יוסי שליו, סמנכ"ל סחר ושיווק ברשת טיב טעם, מסכים עם לובושיץ ואומר כי "שר הבריאות הקודם, ליצמן, הקשה על היצרנים ורובם נכנסו לפיתוח מואץ של מוצרים מוכווני בריאות, אבל עם זאת לא רואים פגיעה בצריכה של מוצרים עתירי סוכר ושומן".

טלי הובר, סמנכ"לית הכספים בשופרסל והאישה הבכירה ביותר בחברה, אומרת: "לא ראינו שינוי בהרגלי הצריכה של הציבור בעקבות סימון המחירים. עם זאת, זה מהלך מבורך. יש בהרבה מאוד גני ילדים שינוי הרגלים, כמו לא לאכול ממתקים ואפילו לא להביא עוגה. יש מוצרים שאנשים לא היו מודעים לכך שהם מלאים סוכר, כמו קטשופ, ועכשיו זה ברור. בסופו של דבר, זה חלק מחינוך של השוק".

אייל רביד, מנכ"ל ובעלים ברשת ויקטורי, חולק על קודמיו ואומר כי "אמנם הסימון התזונתי היטיב עם הצרכן והקשה על היצרן, אבל הוא לא השיג את המטרה - לצרוך פחות מוצרים לא בריאים. יש לנו קצת יותר מוצרים פחות גרועים מכפי שהיו, אבל את הצרכן לא חינכו. זו לא הדרך לחנך - חינוך צריך לעשות בבתי הספר ובגנים וגם באמצעות הסברה, לא בחקיקה".

"אנחנו לא גנבים"

מחירי הפירות והירקות זינקו בעשור האחרון בכפול מהמדד, ואף יותר. החקלאים מפנים אצבע מאשימה לחמדנות של הרשתות.

רמי לוי: "בישראל מייצרים כ־20% מהדגים הנצרכים ו־13% מהבשר. האם זה מצדיק מכס של 150% על דגים מיובאים ועל בשר? ברור שמי שמייצרת את יוקר המחיה היא מי שמנסה לטפל בו - המדינה. המדינה היא גם זו שמשווקת את הקרקעות בניסיון למקסם את הרווח. זה לא ניסיון לגיטימי, כי המדינה היא שחקן יחיד. אחרי זה מחפשים אשמים ביוקר המחיה.

"בהר חומה המכרז הראשון היה לפי הערכת שמאי של 50 אלף שקלים, ובסוף זה נסגר ב־150 אלף שקלים, מה שהפך להיות מחיר מינימום במכרז הבא בהר חומה. בתל אביב קרקע שהוצעה ב־135 מיליון שקלים נמכרה בפי שלושה ממחיר המכרז שהוצע. אם המדינה מעוניינת בהורדת יוקר המחיה שתשחרר יותר קרקעות, שתצמצם את הביורוקרטיה, שתפחית רגולציה ומסים - אלו הסיבות ליוקר המחיה. דורשים מאיתנו לסמן מחירים על גבי כל מוצר. באיזו עוד מדינה בעולם מסמנים מחירים על כל מוצר? הדבקת המחירים על המוצר היא פתח לטעויות.

"אנחנו מהראשונים בעולם שאימצו סימון ערכים תזונתיים. יש לדברים האלה, כמובן, עלות. ומעבר לכל, הגישה לרשתות היא כאל גנבים. זו טעות. אנחנו לא גנבים, כי בסופו של דבר מי שיעבוד על לקוחות יפסיד אותם. בעניין סימון הערכים - זה מייצר שקיפות ואני לא מתנגד לזה. אבל השינוי צריך להיות במודעות ובתרבות ולא בכפייה. אנחנו שקופים ויש בינינו תחרות קשה, אנחנו לא יכולים להקפיץ מחירים".

איתן יוחננוף הוסיף בעניין כי "אם הרגולציה היתה מאוזנת, היתה תחרות טובה יותר. הממשלה מעמיסה על עלויות העבודה של התאילנדים בחקלאות, ואז מתפלאים שזה מתגלגל הלאה עד לצרכנים. צריך להבין שהצרכן משלם על כל הרעיונות האלה - סימון המחירים, סימון ערכים על חוק הפיקדון, חוקי העבודה - על הכל. התוצר של המדינה מצביע על הפוטנציאל. הכסף מונח על הרצפה, רק צריך שיירדו מאיתנו".

גם טלי הובר, סמנכ"לית בשופרסל, אומרת כי "צריך לתמוך בחקלאים, אבל צריך גם לאפשר לצרכנים את כל מגוון הפירות והירקות כל השנה. זה יכול להיות רק אם מאפשרים יבוא. צריך להבין שכל רגולציה עולה כסף. כל הורדה של רגולציה מביאה לשיפור תחרות ולהורדת מחירים. התשובה למחירי הפירות והירקות הגבוהים לא נמצאת ברשתות המזון, כפי שרואים במאזנים שלהן".
"איפה משרד הבריאות?"

בסוף השנה ייכנס לתוקפו חוק הפיקדון החדש, שמחייב דמי פיקדון גם למכלים של 1.5 ליטר ועד 5 ליטר. כיצד אתם נערכים להחלת החוק?

רמי לוי כועס במיוחד על הרחבת חוק הפיקדון: "אנחנו צריכים להתאחד כדי לא ליישם את החוק הזה. הוא בכלל בלתי ניתן ליישום. אם לא יהיו מכונות בכל מקום, לא יהיה מעשי לקבל את המכלים. הצרכן לא יקבל את כספו חזרה. אנחנו נראה יותר אנשים שאוספים את הבקבוקים מפחי האשפה. יש לבקבוקים נפח ענק, נצטרך מחסנים של אלפי מטרים.

"ברור שמי שיחזיר בקבוקים הם לא הצרכנים, אלא אנשים שאוספים אותם מהפחים. משקי הבית רק ישלמו את המחיר. אם היו מציבים מכונות שהיו נותנות פתק זיכוי לקנייה ברשתות המזון, ניתן היה לחנך את הילדים ומשקי הבית. היו יכולים לשים את המכונות בבתי הספר ובמתנ"סים ולא ברשתות. משרד הבריאות רוצה לעודד צריכת מים במקום משקאות מתוקים, אבל המים המינרלים יתייקרו ב־35% בגלל הפיקדון, כי מי שקונה שישיית מים לא יחזיר את הבקבוקים".

יוסי שליו מטיב טעם אומר כי "כבר כיום לא משתלטים על חוק הפיקדון. איפה משרד הבריאות שיקפיד שבקבוקים מהפח לא יגיעו למחסני המזון? מדובר בבקבוקים שיגיעו מפחי אשפה למחסני המזון".

לדברי איתן יוחננוף, "כבר עכשיו את הפלסטיק קוברים בדרום הארץ, אז למה מרחיבים את החוק הזה? התרגלנו לשיגעונות הממשלה, וכרגיל הצרכן ישלם את המחיר, אבל חמור יותר שאחרי כל זה לא ימחזרו את הבקבוקים".

מיכאל לובושיץ, מנכ"ל יינות ביתן, מוסיף: "את הבקבוקים הגדולים יצטרכו לפנות ב־500 משאיות ביום. מישהו חושב על הזיהום שהם יגרמו? כמו המיסוי על כלי פלסטיק, גם המהלך הזה יביא להתייקרות בלי שום תועלת. החרדים ומי שיוצא לפיקניקים לא יצרכו פחות כלים חד־פעמיים. אין להם ברירה, אבל את המחיר הם ישלמו".

שלום נעמן, מבעלי מחסני השוק, אומר כי "המדינה גובה כסף על מגוון חוקים במקום לחנך את השוק. כמו במיסוי על כלי פלסטיק - זה לא שהמדינה מעודדת חלופה זולה יותר, היא רק מטילה עוד מס".

גם אייל רביד מצטרף לדעה שלפיה "מדובר בחוק לא הגיוני. אין לרשתות יכולת לאחסן מכלים בכמות כזו". טלי הובר אומרת כי "שופרסל נערכת להצבת מכונות מיחזור, כי אין דרך אחרת ליישם את החוק הזה. אבל בכלל לא בטוח שנצליח לפרוס אותן בכל הסניפים עד לדצמבר, עם כל הבעייתיות שהעלו כאן. אני אישית ממחזרת כיום את הבקבוקים הגדולים בפחי המיחזור, אז מה אעשה כדי להמשיך למחזר? אתחיל לקחת את הבקבוקים לסופר? אפשר לחנך את הציבור למחזר, אם מציעים להם מכלי מיחזור זמינים. הפיקדון לא יעודד את הלקוחות להגיע לסופר עם הבקבוקים".

"האונליין לא התחזק כמו שחושבים"

אז למה צריכים לצפות הלקוחות בזמן הקרוב? מנהלי רשתות המזון חולשים על כמה תחומים בתשובותיהם.

יוסי שליו: "הבעיה הגדולה שלנו היא עובדים. בסופו של דבר, לא יהיו לנו עובדים זמינים ונהיה חייבים לפתח טכנולוגיות שייתנו מענה למחסור בעובדים".

איתן יוחננוף: "מי שלא צופה טכנולוגיה חמש שנים קדימה, לא יהיה שם. יש מחסור בעובדים, וטכנולוגיה תהיה חייבת להחליף אותם. אני ער לזה בכל התחומים. כל נושא הבילינג, התשלומים. בסופו של דבר, נצטרך למצוא גם תחליף למי שחותך את הבשר. נצטרך לפתח ולאמץ רובוטיקה בכל התחומים".

מיכאל לובושיץ: "אנחנו היינו מהראשונים שהציעו מאיות. הקדמה תביא לכך שיהיו חנויות אוטומטיות. בניגוד לכותרות, המכירה המקוונת, ה'אונליין', לא התחזקה כפי שחושבים והיא מהווה רק 8%-7% מהמכירות כיום, לא יותר. ובכל זאת, גם אנחנו רוצים להתחזק באונליין אף שהוא לא תחום רווחי במיוחד. בינתיים כולנו עסוקים בגיוס עובדים".

טלי הובר: "שופרסל מאמינה מאוד בטכנולוגיה, ונכון להיום שליש מהקופות הן עצמאיות ולקוחות אוהבים את זה. אנחנו בונים מחסנים אוטומטיים שיקצרו את זמן ליקוט ההזמנות - הכל יהיה אוטומטי. חלק מהבעיה היא לא הביקוש אלא הההיצע - קשה להשיג עובדים.

"השקענו ב'שופ איט', טכנולוגיה לפיתוח עגלה חכמה, אבל הפתרון הזה מתאים לסניפים גדולים. אנחנו גם עושים פיילוט עם 'טריגו' להפעלת חנות אוטומטית - הוא ייכנס לפיילוט עד לסוף השנה. כרגע נראה שטכנולוגיית העגלות ישימה יותר. אנחנו מבינים שהעולם נמצא שם, ושלא יהיו עובדים גם בעתיד".

אייל רביד מסכים עם התחזיות לטווח הארוך, אך לדבריו, "בינתיים מנפחים הרבה בועות. אנחנו צריכים להשקיע בפיתוח עובדים. אני מזדהה עם הכיוון של רמי לוי להקים בית ספר להכשרת עובדים. אין משהו אחר בינתיים. גם אני משקיע בבינה מלאכותית, אבל כרגע הביקוש נמצא על רצפת המכירה, ואנחנו צריכים להיות היכן שהביקוש נמצא".

רמי לוי, שבינתיים חנך את מיזם החנות האוטומטית הראשונה יחד עם אבי כץ, מסכים שנכון לעכשיו הרשתות צריכות להמשיך להתחזק במכירה המסורתית, לצד פיתוח הטכנולוגיות. הוא מוסיף כי "סל המוצרים ברשתות המזון לא עלה ביותר מ־10% בעשור האחרון. המחאה החברתית עשתה את שלה, והכוח לגמרי בידי הצרכן. הבעיה הגדולה היא שנטל המס הכולל הוא 75% מהשכר, אם סופרים את כל המסים העקיפים. לכן צריך לקצץ לפחות 15% בתקציבי המשרדים".

לדבריו, "מתוך 15 אלף שקלים הוצאה של משקי הבית, רוב ההוצאה היא להוצאות שקשורות ישירות למדינה. בדקתי מה אני יכול לצמצם בסעיפי ההוצאה שבהם אין מונופול ואין ריכוזיות. אם הממשלה באמת רוצה להוריד את יוקר המחיה, היא היתה מפסיקה לייצר את יוקר המחיה. יש לנו מחסור בכוח העבודה, ובמגזר הציבורי יש אבטלה סמויה וגלויה. תוכנית הממשלה צריכה להוריד את עלות הגידול, את כל התשומות, ולעזור לחקלאים ולכל היצרנים להתחרות ביבוא. רק כך הצרכן יוכל לקנות את המוצרים בשוק תחרותי.

"החברות שלנו ציבוריות, וכולם יכולים לראות שאין רווחים מטורפים לרשתות. אני אישית מעדיף לקנות תוצרת הארץ, אבל זה בלתי אפשרי. אי אפשר לוותר על היבוא".