חגיגה יקרה: כמה תשלמו על נקניקייה ובירה ביציעי המונדיאל - וכמה בישראל?

עבור מיליוני חובבי כדורגל ברחבי העולם, תקופת המונדיאל מביאה איתה אווירה יוצאת דופן של חגיגה קהילתית, צפייה משותפת עם משפחה וחברים ומתח שיא. בני המזל מבין האוהדים לא מסתפקים בצפייה במסכים, אלא שוהים בימים אלה בארצות הברית וצופים במשחקים המותחים ביותר ישירות מהיציע.

>>מונדיאל 2026: לוח משחקים, תקצירים, שידורים וטבלאות<<

אלא שהחוויה הזו דורשת מהם לפתוח עמוק את הכיס: החל ממחירי הכרטיסים המאמירים ועד למחירי המזון והשתייה המוצעים באצטדיונים. נחמה קטנה עבור התייר הישראלי מגיעה מכיוונו של שער החליפין – בעקבות התחזקות השקל מול הדולר, המחירים בארה"ב בתרגום לשקלים זולים כיום באופן יחסי לעבר.

מחירון המונדיאל: ניו יורק מול לוס אנג'לס

מבדיקת המחירים באצטדיונים עולה כי קיימים הבדלים לא קטנים בין המוקדים השונים, כאשר גם הגדלים של המוצרים משתנים:

הגרסה הכשרה

מי שמחפש אוכל כשר באצטדיונים בניו יורק, ישמח לגלות את הדוכן הכשר "גלאט", שמציע תפריט ייעודי:

• נקניקייה כשרה: 8.5 דולר (~24.9 ש"ח)
• כנפי עוף / כריך פסטרמה כשר: 19 דולר (~55.6 ש"ח)
• נאצ'וס בטעם צ'ילי: 17 דולר (~49 ש"ח)

וכמה זה עולה לנו בישראל?

בהשוואה למחירים במגרשים המקומיים שלנו, מתברר שבישראל עדיין זול יותר, אם כי לא תמיד בפער דרמטי:

• אצטדיון טדי (ירושלים): נקניקייה ב-25 ש"ח, כוס שתייה קלה ב-10 ש"ח וכוס קפה ב-10 ש"ח.
• אצטדיון בלומפילד (תל אביב): נקניקייה ב-30 ש"ח וכוס שתייה ב-10–12 ש"ח.
• היכל מנורה מבטחים (תל אביב): מנת נאצ'וס ב-28 ש"ח ושקית תפוצ'יפס ב-20 ש"ח.
• אצטדיון סמי עופר (חיפה): נקניקייה ב-25 ש"ח, פופקורן ב-25 ש"ח וקרטיב ב-6 ש"ח.

"הפחידו אותנו שהמחירים יהיו מטורפים, אבל הם בגדר ההגיוני"

שחר עזרן, צלם בארה"ב ושליח "ישראל היום" למונדיאל, מספר על התחושות מהשטח ועל העלויות הגבוהות המלוות את אירוע הענק:

"בעקבות המונדיאל יש בעיר המון עומסי תנועה וחלק מהרחובות סגורים", מספר עזרן. "בינתיים הנבחרות לא נשארות בתוך העיר, ולכן לדעתי נרגיש את ההמולה האמיתית בעיקר משלב רבע הגמר והלאה. מבחינת המחירים, הכל התייקר סביב האירוע. לפני פתיחת המשחקים, נסיעה ברכבת לאצטדיונים עלתה כ-15 דולר. עם תחילת המשחקים ותגבור האבטחה המחיר זינק לכ-150 דולר, וכעת הורידו אותו לכמה דולרים פחות, סביב ה-100 דולר".

עזרן מוסיף כי ההגעה והחזרה מהאצטדיונים הפכו למשימה מורכבת: "חברים שלי מספרים שלנסוע לאצטדיון ברכבת זה סיוט לא נורמלי. אני עצמי יצאתי השבוע ברכב שעתיים אחרי סיום המשחק, ועדיין נתקעתי בתורים ענקיים של אוטובוסים בדרך חזרה לעיר. כל החניונים באזור מיועדים רק לבעלי תווים מיוחדים, כך שהקהל הרחב לא יכול להגיע ברכב פרטי. כולם תלויים בתחבורה הציבורית וזה בלאגן שלם. להגיע לשם עוד יחסית קל, כי אנשים מתפרסים על פני כמה שעות לפני השריקה. אבל כשנגמר המשחק, כולם יוצאים יחד. במשחק האחרון היו 80,000 איש בבת אחת – וזה כבר קטסטרופה".

"המחירים באצטדיונים יקרים, אבל הם לא מציעים פה בקבוק מים ב-50 דולר. הצרכנים מתלוננים בעיקר על מחירי הכרטיסים שאיבדו פרופורציות ומגיעים גם ל-800 דולר".

באשר למחירי המזון והשתייה, עזרן דווקא מרגיע: "אני מתגורר בארה"ב ויכול להגיד שאמנם יקר כאן יחסית, אבל אין מחירים מטורפים לחלוטין. לא מציעים פה בקבוק מים ב-50 דולר. המחירים אמנם גבוהים יותר מאשר במשחקי כדורסל קבועים במדיסון סקוור גארדן, שם בירה עולה כ-15 דולר (כמו בתקופה שדני אבדיה שיחק בברוקלין), ובברים בניו יורק בירה עולה כ-10 דולרים. אז כאן באצטדיון היא עולה כמה דולרים יותר, אבל הם לא הקפיצו את זה ל-40 דולר.

"אותו דבר לגבי השתייה הקלה – במסעדה במנהטן כוס קולה עולה כ-5 דולרים, וכאן באצטדיון היא נמכרת ב-6 או 7 דולרים. יחסית לאירוע בסדר גודל כזה, המחירים גבוהים אך נשארים בגדר ההגיוני. הפחידו אותנו מאוד לפני הטורניר שהמחירים יהיו בשמיים, ובסופו של דבר זה נסבל".

עזרן מתייחס גם לדוכני המזון הייחודיים: "מדובר בניו יורק, אז זה די טבעי שיהיה אוכל כשר. יש פה דוכן 'גלאט כשר' שגם אמריקאים רגילים קונים ממנו בלי לדעת בכלל מה זה כשר, בדיוק כמו שיש אוכל כשר באצטדיון של היאנקיז בבייסבול. כשהמונדיאל היה בקטאר, הציגו שם 'אוכל כשר' שהיה מורכב רק מבייגל וסלמון – זה היה בעיקר יחסי ציבור של הרבנים שהיו שם, ולא משהו רשמי ומגוון כמו פה. בסופו של דבר, התלונות העיקריות של האוהדים הן לא על הנקניקייה, אלא על התחבורה הציבורית המסורבלת ועל מחירי הכרטיסים שאיבדו כל פרופורציה, כשאנשים נאלצים לשלם אפילו 800 דולר לכרטיס".