גם אי עשייה היא התערבות

שנה אחר שנה עולות טענות נגד חוק עידוד השקעות הון, הן מהשמאל הכלכלי והן מהימין הכלכלי. מהשמאל טוענים נגד הפטור ממסים שניתן לחברות הגדולות והעשירות, במקום לעסקים הקטנים, ומהימין טוענים נגד העיוות בהקצאת כוח האדם במשק עקב מענקים סלקטיביים.

עם זאת, נראה שבמקרה של אינטל יש הסכמה רחבה הרבה יותר על הצורך במענקים.

בעולם אידיאלי ממשלת ישראל לא היתה צריכה להתערב. אבל אנחנו רחוקים מאידיליה. בישראל יש אמנם כוח אדם חכם ויצירתי המושך חברות מכל העולם, אך למשק הישראלי יש גם חסרונות ברורים.

האנגלית אינה שפת אם כאן, חוקי העבודה קשיחים מאוד, הביורוקרטיה מעיקה והמצב הגיאופוליטי לא מזהיר. גם אם נתעלם מחסרונות אלו, אי אפשר להתעלם מהתחרות העולמית על השקעות הון. כשכל העולם מנסה למשוך אליו חברות עתירות הון - פיזי ורוחני - כמו אינטל, לא לעשות כלום ולא להשתתף במשחק זה גם סוג של התערבות ממשלתית.

ברור שהפעולה הטובה ביותר שממשלת ישראל יכולה לעשות זה פשוט להפחית מסים לכולם. הפיכת ישראל לאזור פטור ממס חברות תמשוך לכאן חברות עתירות הון דוגמת אינטל, לא תגרום לעיוותים בהקצאת כוח האדם ולא תפלה לרעה את שאר העסקים. אך כל עוד זה לא קורה, אסור לוותר בתחרות הבינלאומית על השקעות ההון האדירות של חברות כגון אינטל.