"הרחבת הטבות המס לעוד קבוצות לא תישקל"

גורמים במשרד האוצר הבהירו אתמול בשיחה עם "ישראל היום" כי הרחבת הטבות המס לקבוצות נוספות אפילו לא תישקל כחלק מחבילת הצעדים הנוספים של הטיפול ביוקר המחיה, שצפויה להיות מוצגת בתחילת חודש מארס. הדברים גם נאמרו על ידי שר האוצר בראיון שקיים בתוכנית "חדשות סוף השבוע" עם דנה ויס.

כזכור, בשבוע שעבר הציגו ראש הממשלה נפתלי בנט, שר האוצר אביגדור ליברמן ושרת הכלכלה אורנה ברביבאי את תוכנית הממשלה להורדת יוקר המחיה. הצעד המשמעותי ביותר בה, שהוא גם היקר ביותר, הוא מתן התוספת של נקודות זיכוי מס הכנסה להורים לילדים בגילי 12-6 - דבר שמגדיל את ההכנסה הפנויה של כל אחד מההורים ב־223 שקלים בחודש לילד. המהלך עורר ביקורת רבה, בין השאר בשל העובדה כי הורים לילדים בגילי 5-0 ובגילי 18-12 לא ייהנו מההטבה הזו.

סף מס גבוה

מה עומד מאחורי התנגדות האוצר להרחיב את הטבות המס לקבוצות נוספות של הורים עובדים? גורמים ממשלתיים מסבירים כי בני זוג עם ילדים בגילי 5-0 נהנים כבר היום מ־2.5 נקודות זיכוי עבור כל ילד, מה שמביא אותם לסף מס גבוה יחסית. לדוגמה, במשפחה עם שני ילדים בגילי 2 ו־4, סף המס של שני בני הזוג גבוה מ־13 אלף שקלים. כלומר, גם אם הטבת נקודות זיכוי תורחב לקבוצה זו, הדבר יעזור בעיקר למקבלי שכר גבוה ולא ישנה דבר למקבלי שכר נמוך.

לעומת זאת, הרחבת ההטבה של נקודות זיכוי עבור קבוצת ההורים לילדים בגילי 18-12, שכאמור לא נכללו בתוכנית הכלכלית, היתה עוזרת הרבה יותר. לבני זוג עם שני ילדים בקבוצת הגיל הזו, יש כיום נקודת זיכוי אחת לאם על כל ילד, מה שמביא אותם לסף מס נמוך יחסית של כ־6,400 שקלים בחודש אצל גבר ושל כ־10,400 שקלים אצל אישה. אלא שבמשרד האוצר משוכנעים כי יש להמתין לנתוני הכנסות המדינה ממסים לחודש פברואר, ונכון לעכשיו לא נשקלות הטבות מס הכנסה עבור קבוצה זו.

לא רלוונטי לכולם

הטבת מתן נקודות זיכוי ממס הכנסה היא כלי שרלוונטי לכ־40% מהאוכלוסייה בלבד. יתר הנישומים בישראל כלל לא מגיעים לסף המס. אי לכך, על הממשלה לחשוב על הרחבת הסיוע דווקא למקבלי שכר נמוך, שעבורם הגדלת נקודות זיכוי אינה רלוונטית.

ככלל, בשל נקודות זיכוי מס שונות, סף המס בישראל נחשב לגבוה בהשוואה בינלאומית. כך, לדוגמה, לפי נתוני רשות המסים, בשנת 2020 החלק של המסים הישירים שנגבו בישראל היה כ־30% מהתוצר, בין המקומות הנמוכים ב־OECD. לדוגמה, אותו נתון בדנמרק ובצרפת עמד באותה שנה על 46% ועל 45%, בהתאמה.