נפלתם מקורקינט בגלל בור בכביש? ייתכן שמגיע לכם פיצוי

לאור הפקקים בכבישי ישראל ולאור התחבורה הציבורית שאינה תמיד מספקת מענה מהיר ונוח, הקורקינט החשמלי הפך בשנים האחרונות לאמצעי תחבורה יומיומי עבור ישראלים רבים. עם זאת, לצד הנוחות והמהירות מגיע גם סיכון ממשי, וראיה לכך היא כמות הנפגעים הרבים שמגיעים לחדרי המיון בבתי החולים.

מפגע בכביש, בור באספלט, מדרכה משובשת או מפגש עם רכב עלולים להפוך נסיעה שגרתית לתאונה בתוך שניות. אלא שלא כל נפילה היא רק "תאונה" שבה הרוכב נושא בתוצאות. במקרים שבהם התאונה נגרמה בגלל מפגע בדרך, ייתכן שהאחריות מוטלת דווקא על הגוף שהיה אמור לתחזק את הכביש או המדרכה.

הבעיה היא שרבים מהרוכבים כלל אינם יודעים מה הזכויות שלהם לאחר תאונה כזו, אילו ראיות עשויות להיות קריטיות בהמשך ומי צריך לפצות אותם על הנזק.

כך, למשל, בית משפט השלום ברמלה חייב לאחרונה את עיריית תל אביב ואת חברת מי אביבים לפצות בכמיליון שקלים צעיר שנפל מקורקינט שיתופי בגלל שקע באספלט ברחוב שוקן. נפילה כזו אינה מכוסה בביטוח חובה, שכן בית המשפט העליון קבע שקורקינטים ואופניים חשמליים אינם "רכב מנועי" לעניין חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. התביעה מוגשת נגד הגורם שאחראי לתחזוקת הכביש, ורוכבים שנפגעו ממפגעים זכו בפיצויים של עשרות ומאות אלפי שקלים.

עו"ד ליאור וימן, בעלים של פירמת עו"ד ליאור וימן ושות', המתמחה בתביעות נזיקין וביטוח, עונה על שאלות בנושא: מה צריך להוכיח, אילו ראיות יש לאסוף מיד אחרי הנפילה ומתי בית המשפט יקבע שגם הרוכב אחראי?

מתי בור או מפגע בכביש מטילים אחריות משפטית על הרשות?

על פי סעיף 235 לפקודת העיריות, רשות מקומית מחויבת לתחזק את רחובותיה ולדאוג להסרת מכשולים. עם זאת, האחריות בגין נזק אינה אוטומטית. בתי המשפט מבהירים כי רחובות אינם "משטח סטרילי", ולכן סדקים או שינויי מפלס קלים לא תמיד ייחשבו למפגע המקים עילת תביעה ברשלנות.

הטלת אחריות על העירייה תלויה במכלול נסיבות: חומרת המפגע, מיקומו, משך הזמן שבו היה קיים, יכולתה של העירייה לדעת עליו ולתקנו וכן התנהגות הנפגע.

מסוכנות המפגע נבחנת גם ביחס למשתמשי דרך פגיעים יותר, כמו רוכבי אופניים וקורקינטים חשמליים, שעבורם פגם זניח למכונית עלול להיות מסוכן מאוד. גם אז יש להוכיח רשלנות וקשר סיבתי לנזק.

הפסיקה ממחישה זאת דרך מקרים שונים: רוכבת קורקינט שנפלה בלילה לבור בעומק 4 עד 5 ס"מ ברחוב בן סרוק זכתה ב-12,600 שקלים. בית המשפט קבע שהבור היה קיים מספיק זמן כדי שיטופל, אך הפחית 30% בגין אשם תורם.

במקרה אחר, בדרך הר ציון, רוכב קורקינט שעף משקע ונחבל פוצה ב-226,161 שקלים, לאחר ניכוי 25% אשם תורם בשל היכרותו עם המסלול.

בנוסף, בעכו התהפך רוכב אופניים חשמליים בבור במעבר חצייה ושבר את ידו. גם לו נפסקו 75,000 שקלים, בתוספת הוצאות, לאחר הפחתה של 25% בגין אשם תורם.

כיצד משפיעה אשמתו האפשרית של הרוכב על גובה הפיצוי?

גם כאשר מפגע בדרך מטיל אחריות על העירייה, הקבלן או חברת התשתית, בית המשפט רשאי להפחית את הפיצוי אם התנהגות הרוכב תרמה לתאונה או להחמרת הנזק.

ברחוב שוקן בתל אביב, רוכב קורקינט שנפל לשקע באספלט לאחר עבודות תשתית קיבל 826,230 שקלים, לאחר ניכוי 5% אשם תורם.

בטיילת נתניה, רוכבת אופניים חשמליים שנפלה לתעלה במדרכה קיבלה 381,117 שקלים לאחר ניכוי 40%, בין היתר משום שרכבה באזור שיועד להולכי רגל ולא הבחינה במפגע גלוי.

בטיילת אשקלון הופחתו 30% מפיצוי רוכב אופניים שנפגע מעמוד חשמל, בשל אופן רכיבתו.

הכוונה היא שאין טבלה שקובעת מראש: בלי קסדה 20% או רכיבה על מדרכה 30%. בית המשפט מחלק את האחריות בין הרוכב לבין הגוף האחראי למפגע לפי חלקו היחסי של כל אחד בגרימת הנזק. סעיף 68 לפקודת הנזיקין קובע שהפיצוי יופחת בשיעור שבית המשפט ימצא נכון וצודק, בהתחשב במידת אחריותו של התובע.

מה נדרש מהנפגע להוכיח כדי לזכות בפיצוי?

כדי לזכות בפיצוי, על הנפגע להוכיח שהרשות המקומית חבה כלפיו חובת זהירות והפרה אותה בהתנהלות בלתי סבירה. עליו להציג ראיות לקיום מפגע ממשי, למשל בור, שקע או מכשול, ולנסיבות שהפכו אותו למסוכן לרוכב קורקינט או אופניים חשמליים.

יש להראות כי הרשות ידעה על המפגע, או שהיה עליה לדעת עליו במסגרת פיקוח סביר, ולא תיקנה אותו או לא הזהירה מפניו בתוך זמן סביר.

יש להוכיח נזק רפואי והפסדים באמצעות מסמכים, ולעיתים חוות דעת רפואית. לבסוף נדרש קשר סיבתי בין המפגע לבין התאונה והנזק, וכן שהוא לא נגרם כתוצאה ממשהו אחר.

מי הגורמים שניתן לתבוע במקרה של נזק ומה תקופות ההתיישנות?

התביעה מוגשת בדרך כלל נגד הרשות המקומית, עירייה או מועצה, האחראית לתחזוקת הדרך ולסילוק מפגעים בשטח שבו אירעה התאונה.

אם המפגע נוצר בעבודות תשתית, אפשר לתבוע או לצרף גם את הקבלן, חברת התשתית או תאגיד המים, בהתאם לאחריותם בפועל לחפירה, לתיקון, לגידור או לאזהרה.

תקופת ההתיישנות בתביעת נזיקין היא בדרך כלל שבע שנים ממועד התאונה. אצל קטין, התקופה אינה נספרת עד גיל 18, ולכן בדרך כלל ניתן לתבוע עד גיל 25. חריגים, כגון גילוי מאוחר של נזק, עשויים לשנות את המועד.

על אילו הפסדים והוצאות אפשר לדרוש פיצוי אחרי פגיעה ממפגע בדרך?

בתביעה בשל פגיעה ממפגע בדרך ניתן לדרוש פיצוי רק על נזקים שהוכחו ונקשרו לתאונה.

ראשי הנזק עשויים לכלול הפסדי שכר בעבר, בגין היעדרות מהעבודה או פגיעה בהכנסות, וכן פגיעה עתידית בכושר ההשתכרות אם נותרה נכות המשפיעה על יכולת העבודה.

אפשר לתבוע הוצאות רפואיות, שיקום, תרופות, טיפולים, אביזרי עזר ונסיעות, בעבר ובעתיד. ניתן לדרוש גם פיצוי עבור עזרת צד שלישי, לרבות עזרה חריגה של בני משפחה, אף בלי תשלום בפועל.

נוסף על כך ניתן לבקש פיצוי על כאב וסבל, מגבלות ופגיעה באיכות החיים, ובמקרים מתאימים: ניידות, התאמות דיור, שיקום מקצועי וסיוע עתידי.

מהם הצעדים הקריטיים שצריך לבצע מיד לאחר פגיעה ממכשול בדרך?

אם המצב הרפואי מאפשר, יש לצלם מיד את הבור או השקע מקרוב ומרחוק, כולל מצב התאורה, מיקום מדויק וסימני דרך. רצוי להניח סרגל או חפץ מוכר ליד המפגע להמחשת גודלו.

יש לרשום תאריך, שעה וכתובת, ולאסוף שמות וטלפונים של עדים. מומלץ לדווח למוקד העירוני ולשמור מספר פנייה, אך הדיווח מוכיח בעיקר את מועד ההודעה.

בעת קבלת טיפול רפואי חשוב למסור ולוודא רישום מדויק של נסיבות התאונה. יש לשמור קבלות ומסמכים רפואיים.

כדאי לבקש בכתב מהעירייה, עסקים, חניונים או ועדי בתים סמוכים לשמר צילומי מצלמות המתעדים את המקום ואת חלון הזמן הרלוונטי, לפני שההקלטות יימחקו.