יש תאריכים שהופכים לחלק מהזיכרון הקולקטיבי. לא רק של מדינה אחת, אלא של העולם כולו. 25 שנים חלפו מאז אותו בוקר בלתי נתפס, שבו ארצות הברית ספגה את אחת המכות הקשות בתולדותיה. אלפי בני אדם איבדו את חייהם, משפחות השתנו לעד, והעולם החופשי כולו הרגיש את עוצמתו של הטרור.
עבורנו בישראל, הכאב היה מוכר באופן מצמרר. באותם ימים ממש, בעיצומה של האינתיפאדה השנייה, זכורים לנו הפיגועים הגדולים באוטובוסים, ובמקומות הומי אדם כאשר מאות אזרחים חפים מפשע נרצחו. גם אנחנו ידענו מה המשמעות של לחיות לצד טרור. מה זה לקום בבוקר, להבין שהעולם השתנה, ולנסות להמשיך הלאה בתוך מציאות שאיש לא בחר בה.
ועשרים שנה לאחר מכן, ב־7 באוקטובר 2023, שוב היכה הטרור בעוצמה בלתי נתפסת. יום אחד ארור שבו מדינת ישראל איבדה רבים, וחייהם של משפחות שלמות השתנו לעד. אולי משום כך, תחושת השותפות בין ישראל לארצות הברית היא הרבה מעבר להסכמים, מסמכים ואינטרסים. היא נבנתה גם מתוך רגעים של כאב. מתוך ההבנה שאנחנו חולקים לא רק אינטרסים, אלא ערכים, אתגרים ולעיתים גם גורל משותף.
רבע מאה לאחר 11 בספטמבר, מעניין להביט לאחור ולראות כיצד לצד השותפות המדינית והביטחונית, נבנה בין שתי המדינות גם קשר כלכלי וטכנולוגי יוצא דופן, שהלך והעמיק והפך לאחד מעמודי התווך של היחסים ביניהן. בשנת 2001 עמד היקף הסחר בין ישראל לארה״ב על כ־20 מיליארד דולר, והתבסס במידה רבה על סחר מסורתי בסחורות. כיום הוא כבר עומד על כ־54.2 מיליארד דולר בשנה.
אבל הסיפור האמיתי נמצא הרבה מעבר למספרים. החדשנות הישראלית, כמובן, לא התחילה בשנת 2001. ישראל בנתה במשך עשרות שנים תשתית של מצוינות מדעית, יזמות, מחקר ופיתוח ויכולת טכנולוגית. אולם ב־25 השנים האחרונות התהליך הזה הואץ והתרחב באופן דרמטי. ישראל הפכה למוקד עולמי של חדשנות: בטכנולוגיה, סייבר, בינה מלאכותית, בריאות, ביטחון, אנרגיה ועוד. במקביל, חברות אמריקאיות מהגדולות והמשפיעות בעולם בחרו בישראל כבית לפעילות המחקר והפיתוח שלהן.
ארצות הברית, מצידה, הפכה ועדיין מהווה את השוק המרכזי והמשמעותי ביותר עבור החדשנות הישראלית. זה כבר אינו סיפור של מדינה שמייצאת טכנולוגיה למדינה אחרת. זהו סיפור של שני אקו־סיסטמים שמזינים זה את זה. חברות אמריקאיות וישראליות שמפתחות יחד טכנולוגיות, וטכנולוגיות שנולדו בישראל והפכו לחלק מהחיים של מיליוני אנשים בעולם. זו שותפות שמייצרת ערך לשני הצדדים. אבל דווקא כשאנחנו מסתכלים אל 25 השנים הבאות, אסור לנו לקחת אותה כמובן מאליו.
העולם משתנה וגם דעת הקהל משתנה. השיח הציבורי בארצות הברית מושפע יותר ויותר מקיטוב, מרשתות חברתיות וממידע שמתפשט במהירות עצומה. לתהליכים האלה עשויות להיות לאורך זמן השלכות גם על מדיניות, על יחסי החוץ ועל הקשרים הכלכליים בין המדינות.
ופה נמצאת, בעיניי, האחריות הגדולה של הקהילה העסקית. כי עסקים הם הרבה יותר משורת רווח.
הם אנשים. הם מקומות עבודה. הם חדשנות שמשנה חיים. הם תרופות וטכנולוגיות רפואיות שמגיעות למטופלים. הם פתרונות שמשפרים את הדרך שבה חברות ומשקי בית עובדים וחיים. הם יזמים ישראלים ואמריקאים שמגלים שוב ושוב כמה אפשר ליצור כשמשתפים פעולה.
במובן הזה, הקהילה העסקית היא אולי אחד השגרירים הטובים ביותר של ישראל בארצות הברית. לא באמצעות סיסמאות, אלא באמצעות מעשים: כאשר חברה אמריקאית מעסיקה עובדים בישראל, כאשר טכנולוגיה ישראלית מסייעת להציל חיים בארצות הברית, כאשר יזם ישראלי ושותף אמריקאי בונים יחד את החברה הבאה, נוצרת היכרות עמוקה ואמיתית. היכרות שמבוססת על ערך הדדי. על אמון. ובעיקר על הצלחה משותפת.
וזה בדיוק הגשר שאנחנו חייבים להמשיך לבנות. לחבר בין אנשים, בין חברות ובין רעיונות. להסיר חסמים. לפתוח דלתות. לייצר הזדמנויות חדשות. ובעיקר, להזכיר לעצמנו ולסביבה שהקשר בין ישראל לארצות הברית אינו רק סיפור של עבר משותף. זהו סיפור של עתיד משותף.
25 שנים אחרי הפיגועים המזעזעים של ה- 11 בספטמבר, אנחנו זוכרים את הכאב ואת המחיר הנורא שגבה הטרור. אבל אנחנו צריכים גם להביט קדימה. האתגר שלנו עכשיו הוא לא רק לשמור על השותפות הזו. האתגר הוא להפוך אותה לחזקה יותר, רחבה יותר ורלוונטית יותר, ולבנות כבר היום את התשתית ל־25 השנים הבאות. כי שותפות אמיתית לא נמדדת רק במה שהשגנו יחד עד היום. היא נמדדת במה שאנחנו בוחרים לבנות יחד מחר.
- הכותבת, גלית מירן היא מנכ"לית לשכת הסחר ישראל-אמריקה.
