"שליש ממקבלי גמלת סיעוד מביטוח לאומי לא משתמשים בה לצורכי סיעוד"

דו"ח מבקר המדינה שפורסם השבוע מציף מחדש את הוויכוח סביב הרחבת האפשרות לקבל גמלת סיעוד בכסף במקום שירותי טיפול בפועל. לפי הדו"ח, המהלך הוביל לגידול משמעותי במספר הזכאים הבוחרים בגמלה כספית, לצד עלייה חדה בהוצאות הסיעוד של המדינה.

בעקבות פרסום הדו"ח, מזהיר דורון רז, יו"ר איגוד נותני שירותי הסיעוד בישראל, כי לצד ההשלכות התקציביות קיימות גם השלכות טיפוליות וחברתיות משמעותיות. "הגמלה הכספית, שהורחבה משמעותית מאז 2018 ובמיוחד בתקופת הקורונה, שינתה את תכליתו המקורית של חוק הסיעוד. טיפול מבקשים רק כאשר באמת זקוקים לו, אבל כסף כולם רוצים. במקביל, יש לבחון את קבלת הזכאות על פי מסמכים בלבד, בחלק מהמקרים חייב להיות שינוי בגישה", מסביר רז.

לדבריו, הבעיה אינה מסתכמת בעלויות התקציביות: "נוצר כאן גם כשל טיפולי. מחקר של מכון ג'וינט מצא כי שליש ממקבלי הגמלה הכספית עושים בכסף שימושים אחרים: סיוע לילדים, תשלום שכר הדירה, והוצאות שאינן קשורות לטיפול הסיעודי. המשמעות היא שאלפי קשישים נותרים ללא פיקוח שוטף על נטילת תרופות, תזונה, היגיינה ומניעת בדידות".

רז מצביע גם על ההשלכות החברתיות של היעדר קשר רציף עם גורמי טיפול: נתונים אחרונים שמפרסם ארגון זק"א מצביעים על עלייה של 170% במספר הקשישים שנמצאו ללא רוח חיים בביתם ימים ואף שבועות לאחר מותם, תופעה מדאיגה שממחישה את חשיבות המפגש האנושי והפיקוח השוטף שמעניקים שירותי הסיעוד בקהילה. "נוצר למעשה מצב אבסורדי: המדינה מוציאה הרבה יותר כסף על סיעוד, אך במקרים רבים מקבלת פחות טיפול ופחות השגחה עבור הקשישים הזקוקים לכך ביותר".

רז התייחס גם לדיון הציבורי סביב מצבו הפיננסי של הביטוח הלאומי: "כאשר מדברים על הגירעון של הביטוח הלאומי, חשוב להציג לציבור את התמונה המלאה. במשך עשרות שנים הועברו עודפי הגבייה של הביטוח הלאומי למדינה והושקעו באיגרות חוב ממשלתיות, תוך התחייבות להחזר מלא בתוספת ריבית. כיום מערכים חובות אלו במאות מיליארדים. לכן, כל דיון על מצבו הפיננסי של הביטוח הלאומי חייב להביא בחשבון גם את התחייבויות המדינה כלפיו ולא רק את צד ההוצאות".