נפט, אג"ח והאולטימטום של טראפ - מה חושבים המשקיעים

המסחר היום (שלישי) בניו יורק נפתח על רקע מתיחות גוברת סביב האולטימטום של הנשיא טראמפ, כאשר המשקיעים מנסים להעריך את ההתפתחויות בשעות שלפני פקיעתו.

לאט לאט, ובזליגה שמשקפת יותר מכל את העצבים החשופים של המשקיעים בשווקים, מחיר הנפט ממשיך לעלות. בשעה זו של הדברים, מחיר הנפט עולה בקצת יותר מ-2% והוא נסחר סביב 115 דולר לחבית. נזכיר כי אתמול, בתחילת המסחר, נסחר הנפט ברמה של 112 דולר. באופן תיאורטי, עלייה של 3 דולרים במחיר הנפט ברמה כזו של חוסר ודאות היא מינורית, אך בכל זאת הכיוון הוא אחד - כלפי מעלה, וזה מביא (שוב) לתחזיות מעין אפוקליפטיות לכלכלה העולמית, לפחות לטווח הקצר.

בשעות האחרונות פעלו חילות האוויר של ישראל וארה"ב לסיכול מערכי ההגנה האווירית באי ח'ארג, שאחראי על טיפול בכמעט 90% מהנפט האיראני ובעל יכולת אחסון של מעט יותר מ-30 מיליון חביות, כשעל פי הערכות בכלי התקשורת המסקרים באופן שוטף את תחום האנרגיה, מאוחסנים כעת באי סדר גודל של 18 מיליון חביות, שהן באופן עקרוני מהוות מלאי אסטרטגי של הממשל האיראני.

באופן עקרוני, לא ברור מה הכוונות של הנשיא טראמפ לפעולה בחארג', אך כאן, לפחות לפי הפרשנים, מדובר בבטן הרכה של המשטר באיראן. לכן הפרשנים נוקטים כרגע בשתי גישות, ששתיהן גורמות לעצבנות במסחר בנפט בבורסות. הגישה האחת אומרת שארה"ב תפעל להשתלט על מאגר הנפט בפועל, תרוקן אותו מאותם 18 מיליון חביות וכך תגדיל את ההיצע, או לפחות תשחרר "פקק" בכל הנוגע להוצאת נפט מהמפרץ הפרסי.

גישה שנייה אומרת שמדובר באיום אמיתי ורציני, אך סופו להביא להתגמשות של האיראנים במו"מ, מה שיביא לפתיחת מצרי הורמוז ומכאן לחזרה לשליטה במחירי הנפט. בין שתי הגישות הללו עומדת התחזית האפוקליפטית של השמדה הדדית של מאגרי נפט ומתקני טיפול, בין אם באיראן ובין אם בפעולות תגמול.

כמובן שכאשר אנחנו מדברים על בנקאים, הרי שאנחנו תמיד נדבר על התרחיש האפוקליפטי, וכאן נכנס לתמונה מנכ"ל JP מורגן, ג'יימי דיימון, שאומר בראיונות בארה"ב כי תרחיש של 200 דולר לחבית אינו מופרך. מעבר לכך, גם התייצבות של הנפט ברמות גבוהות (דיימון לא נקב במספרים, אך הנחות העבודה בבנקי ההשקעות מדברות על רמה של 120 דולר ומעלה) תגבה מחיר כלכלי משמעותי מהעולם, וזה אומר התחזקות של הלחצים האינפלציוניים והתייצבות שלהם ברמות לחץ גבוהות. זה יכביד על שוק המניות עד כדי כך שהשוק עצמו ייכנס למצב המכונה "דובי", כלומר דשדוש ברמות נמוכות עם ירידות חוזרות.

דיימון אמנם משקף תרחיש קשוח, אך כבר כעת ניתן לומר, וזאת על רקע התקרבות האולטימטום של הנשיא טראמפ לסיומו, כי התרחיש הזה בהחלט נמצא במגוון התרחישים בקרב המשקיעים. מכאן שאנחנו רואים את מחיר הנפט כבר יומיים זולג מעלה, בסדר גודל של דולר אחד כל ארבע שעות.

נתון מעניין שכדאי לשים אליו לב הוא תשואות האג"ח הממשלתיות. נכון לאתמול, התשואות היו במגמת עלייה מתמשכת והתקבעו פחות או יותר ברמה של 4.33%, רמה גבוהה שמשקפת סיכון הולך וגובר לכלכלה הריאלית. אך בשעות האחרונות רואים את התשואות דווקא זולגות כלפי מטה, בשיעור זעום אמנם, וגם לפני שהאולטימטום של טראמפ מגיע לסיומו. כאשר התשואות זולגות כלפי מטה ומחיר הנפט זולג כלפי מעלה, מתבקשת המסקנה הבאה: נכון לרגע זה, כולם מרגישים בנוח עם מחיר נפט ברמה של 115 דולר, אך כאן יש סייג משמעותי - אנחנו במלחמה שהנפט נמצא במרכזה ולכן הכל נזיל. זו תמונת המצב נכון לרגע זה.