האיש שינסה להוציא את ישראל מהפקקים: נער הזהב של התחבורה

את השם עידן מועלם סביר שרוב הישראלים לא מכירים. הוא לא פוליטיקאי, לא כוכב רשת וגם לא מנכ"ל של חברת ענק מוכרת. אבל בתוך זמן קצר, אם התוכניות ייצאו לפועל, הוא עשוי להפוך לאחד האנשים שישפיעו יותר מכולם על החיים היומיומיים של אזרחי ישראל, ובעיקר על הדרך שלהם לעבודה ובחזרה.

כבר השנה צפויה רשות התחבורה הציבורית להפוך לגוף עצמאי, מנותק מהדרג הפוליטי. המשמעות: רשות אחת, יציבה, שתנהל את כלל התחבורה הציבורית בישראל, רכבת ישראל, רשת האוטובוסים, המטרו, מוניות השירות ותחומים נוספים - עם תקציב שנאמד בכ־50 מיליארד שקלים. כאשר בראש הרשות הזו יעמוד מועלם.

מדובר בשינוי מבני דרמטי, כזה שלא התרחש בישראל מעולם. עד היום נוהלה התחבורה הציבורית תחת משרד התחבורה, עם לחצים פוליטיים, מינויים, שיקולים אזוריים ולעיתים גם אינטרסים זרים. המהלך הנוכחי נועד לנתק את המערכת הזו מהפוליטיקה ולהתמקד בדבר אחד בלבד: שירות יעיל לציבור.

בזבוז הזמן הלאומי

הבעיה שמועלם אמור להתמודד איתה מוכרת לכל ישראלי שמניע את רכבו בבוקר: הכבישים פקוקים כמעט לאורך כל היום. יום העבודה של מיליוני אזרחים מתחיל בשעות ארוכות על הכביש - יציאה מהבית, פיזור ילדים במסגרות, נסיעה לעבודה, ומסתיים בעוד פקק בדרך חזרה. זה לא רק עניין של עצבים, מדובר בהפסד כלכלי עצום למשק.

הזמן שמתבזבז בכבישים הוא זמן שאינו מנוצל לייצור, לעבודה, ללמידה או להכנסה. במונחים כלכליים מדובר בפגיעה ישירה בפריון. הפתרון ברור כבר שנים: תחבורה ציבורית אמינה, זמינה ומהירה. אלא שעד היום המערכת בישראל התקשתה לספק אותה.

התחבורה הציבורית בישראל נמצאת בעיצומו של שינוי עמוק. בתוך שנים ספורות אמורה ישראל לעבור ממצב שמזכיר מדינות מתפתחות למערכת שמתקרבת לסטנדרטים של העולם המערבי. זה דורש השקעות עתק, אבל לא פחות חשוב מכך - ניהול מקצועי ויעיל של הכסף הציבורי, וכאן נכנס מועלם לתמונה.

הוא בן 42, צמח מקצועית במשרד האוצר. הרקע הזה מעניק לו תפיסת עולם ברורה: ניהול תקציבי ציבור מתוך ראייה כלכלית ארוכת טווח וללא שיקולים פוליטיים. בעיני תומכיו, זו בדיוק הסיבה שהוא האיש הנכון להוביל את המהלך.

תחרות, חשמל ואכיפה

אחת היוזמות הבולטות שקידם לאחרונה היא פתיחת השוק לכניסת אובר לישראל. למרות החששות מתופעת "הנהגים החאפרים", הכניסה של שחקן בינלאומי צפויה, לפחות תיאורטית, להגדיל תחרות, להרחיב היצע נסיעות בשעות העומס וללחוץ את המחירים כלפי מטה.

מהלך מרכזי נוסף הוא המעבר לאוטובוסים חשמליים. החל מ־2026 נקבע יעד מחייב לרכש אוטובוסים חשמליים בלבד. כחלק מכך הוקדם רכש של כ־300 אוטובוסים חשמליים, בשיתוף חברת דן, ובד בבד מקודמות תשתיות טעינה וחשמול במסופים ברחבי הארץ. מדובר במהלך שמשלב התייעלות אנרגטית, חיסכון בעלויות וצמצום זיהום האוויר.

בתחום האוטובוסים מקודמת גם אכיפה משמעותית בנתיבי תחבורה ציבורית. משרד התחבורה נמצא בשלבים סופיים של הקמת יחידת אכיפה ייעודית לנת"צים, שתכלול מצלמות ואמצעי פיקוח מתקדמים. המטרה: נסיעה רציפה ואמינה של אוטובוסים - תנאי בסיסי כדי שאנשים באמת יוותרו על הרכב הפרטי.

נושא נוסף שנמצא בטיפול הוא סנכרון בין קווי האוטובוס לרכבות, לצד תגבור קווים ואכיפה של עמידה בלוחות זמנים. במקביל מוקמת יחידה ייעודית להתמודדות עם אלימות נגד נהגי אוטובוסים, תופעה שהחריפה לאחרונה ומאיימת על תפקוד המערכת כולה.

בסופו של דבר, הסיפור של רשות התחבורה הציבורית הוא סיפור כלכלי. פחות זמן בכבישים פירושו פריון גבוה יותר, הכנסות גבוהות יותר, ובהמשך גם עלייה בגביית המיסים. זו שרשרת השפעות שמתחילה בתחנה ובנתיב ומגיעה עד לצמיחה במשק.

אם המהלך יצליח, עידן מועלם עשוי להפוך לאחד האנשים ששינו את הכלכלה הישראלית, בלי קמפיין, בלי כותרות יומיומיות ובלי פוליטיקה. רק עם אוטובוסים שמגיעים בזמן.