בעולם האנרגיה הדעות חלוקות האם בשנת 2027 יהיה קושי לספק את תצרוכת החשמל בישראל. עולם האנרגיה הוא עולם מורכב למדי, אבל בעיקרון המשוואה היא כזו: חשמל הוא חלק מרכזי מאוד בחיים בעולם המערבי. ישראל עוברת תהליך של מעבר לאנרגיה “ירוקה” - כלומר מזהמת פחות - והיא נקרעת בין הרצון והצורך לעבור לאנרגיה מתחדשת וירוקה לבין הצרכים של הכלכלה הישראלית המתקדמת.
עוד כמה משתנים צריך להכניס למשוואה הזו: הריבוי הטבעי בישראל (ישראל היא מדינה עם ריבוי טבעי גבוה יחסית לעולם) שמביא לעלייה בצריכת החשמל, והמעבר לשימוש בחשמל במקום דלק בעולם כלי הרכב.
צריך להכניס עוד משתנה למשוואה הזו והוא ההתפתחות הכלכלית בישראל שמביאה לבנייה של דירות (צורכות חשמל), משרדים (צורכים חשמל), מפעלים (צרכני חשמל משמעותיים) וחוות השרתים שרק הולכות ומתרבות, בשל ההתפתחות הטכנולוגית בעולם (מהפכת ה-AI) שמצריכות כוח עיבוד חזק יותר, שהוא גם זלל חשמל.
לכל הטוב הזה צריך להכניס עוד משתנה, והוא דרישת היתירות בייצור החשמל בעולם של אחרי 7 באוקטובר - וזה אומר שישראל צריכה ליכולת לייצר חשמל כשאירועים ביטחוניים לא מאפשרים שימוש בגז טבעי ו/או סולר. מה זה אומר? שצריך לייצר חשמל מפחם - מזהם, לא טוב, אבל חייבים חשמל גם בנקודות קיצון.
המדינה קבעה בשל המלחמה שחברת החשמל תשמור על יכולת ייצור חשמל באמצעות פחם לפחות לעוד עשור אבל הבעיה היא מה עושים עם תחנות אחרות שמתבלות וצריך לתחזק אותן ולשפר אותן כדי לשמור על יכולת ייצור החשמל לאזור גוש דן בשנים הקרובות.
באופן עקרוני, על פי קונצנזוס ההערכות צפוי הגידול בצריכה של חשמל להביא את תחנות הכוח הקיימות למקסימום יכולת ואז אמור להיווצר המחסור באזור המרכז. הממשלה אמנם קיבלה החלטה להקים עוד 13 תחנות כוח אבל מדובר בתהליך שייקח סדר גודל של 10 שנים. חברת החשמל נמצאת במצב בו אם היא תשחלף תחנות קיימות שלה ותגביר את יכולת הייצור שלהן, היא תוכל לתת את המענה תוך שנים בודדות בלבד.
בדיון בוועדת הכלכלה שהתקיים לא מכבר התברר ששר האנרגיה, אלי כהן, מתחיל לחשוב על הדברים מחדש כשליבת החשיבה היא שמה שהיה נכון בשנת 2018 כשנכנסה הרפורמה לתוקף והביאה את חברת החשמל לנקודה בה היא צריכה להפסיק לייצר חשמל, אינו בהכרח נכון גם היום לאור הנסיבות שנוצרו.
ברשות החשמל גיבשו תכנית עבודה ויצרו תוכניות שחלקן כאמור כבר יצאו לדרך לעולם ויהיו מוכנות (פחות או יותר) בשנת 2030, אבל בין השנים 2026-2027 לשנת 2030 יש בור שצריך לסגור אותו ואת זה צריך לעשות, כך לפי גורמים במשק האנרגיה, באמצעות שינויי חקיקה שיאפשרו לחברת החשמל לשפץ את תחנות הכוח שלה, לייעל אותן ולהמשיך לייצר חשמל.
כשאנחנו משוחחים עם כל הגורמים במשק החשמל, כולם מסכימים על דבר אחד, והוא ששנת 2027 היא שנה שבה הסיכון ליכולת לספק חשמל לישראל הולך וגדל. עד כאן ההסכמות, ומכאן מתחילות אי-ההסכמות.
בחברת החשמל ערכו חישובים והגיעו למסקנה שבשנת 2027 לא תהיה ברירה, ואם משקללים את כל הידע שנצבר אצלם, הרי שיצטרכו להתחיל לבצע הפסקות חשמל יזומות כדי להמשיך לספק חשמל.
ב"נגה" ערכו חישוב (שמשום מה קיבל איזכור קטן מאוד בדוח שפרסמה החברה לשנת 2024) ושם מעריכים שההסתברות לשיבושים באספקת החשמל עולה, אבל אנחנו לא במשבר אנרגיה. ברשות החשמל אין חישוב רשמי של גורם כלשהו, אבל גם שם מסכימים ששנת 2027 תהיה שנה מאתגרת לאספקת החשמל.
באופן עקרוני, רשות החשמל מעוניינת לאפשר לחברת החשמל להמשיך להפעיל את התחנות שיגיעו לסוף דרכן בשל התיישנות בעוד שנתיים, כלומר למשוך אותן לשנת 2028 ואז להפסיק לעשות בהן שימוש.
בחברת החשמל אומרים שחייבים לשפץ ולתחזק את תחנות הכוח האלה כדי שבזמן אפס ניתן יהיה לנצל אותן טוב יותר (להגדיל את הנצילות שלהן, כלומר לגרום להן לייצר יותר חשמל) ועל הדרך לפתור את בעיית פעילות החירום של ישראל (התחנות של חברת החשמל, בשונה מתחנות הכוח הפרטיות, יודעות לעבוד גם על פחם שהוא קריטי בימי משבר בסגנון 7 באוקטובר).
כשאלה פני הדברים, ניתן להשיג עוד דבר מעניין והוא להוזיל עלויות. כלומר, באופן תיאורטי, חברת החשמל תוכל לשפר את הביצועים הכספיים שלה מבלי שיעלה מחיר החשמל, אלא באמצעות הפחתת עלויות ייצור.
איפה הבעיה? הרפורמה הגדולה במשק החשמל מחייבת את חברת החשמל להפסיק לייצר חשמל באמצעות התחנות הפחמיות, וכאן צריך לחשב מסלול מחדש בניסיון להביא את חברת החשמל לנקודה שבה היא תוכל להמשיך לייצר חשמל, תאפשר לחברות הפרטיות לעבוד ולייצר חשמל כשנקודת המוצא צריכה להיות: אספקה רציפה וסדירה של חשמל לישראל בכל נקודת זמן, לרבות נקודות קיצון.
ברשות החשמל אומרים שאין להם מה לעשות במקרה הזה אלא לקיים את החוק, או לשנות אותו (וכאן כבר מדברים על ראשיתו של תהליך של שינוי חקיקה שיאפשר לחברת החשמל להמשיך לייצר חשמל). טוב תעשה חברת החשמל אם תשקיע את הכסף שלה בשיפור הרשת שהיא מונופול שם, וגם אם תתאפשר דחייה בסגירת תחנות הכוח הפחמיות הרי שזו רק דחייה שתפתור בעיה נקודתית כשבכל מקרה עד לסוף העשור הקרוב, לישראל יהיה די חשמל ואפילו עודפים.
כאן נכנסת בעיה נוספת שלא מקבלת ביטוי בהיערכות הכוללת של משק החשמל לשנים הבאות וזה: היכולת לעבוד ולספק חשמל בנקודות קיצון כמו 7 באוקטובר. כאן היכולת נמצאת רק אצל חברת החשמל, ואם זו לא תוכל לשמור על יכולת ייצור בנקודות קיצון - ישראל תהיה בבעיה.
אבל גם ללא חישובי נקודות קיצון, חברת החשמל, אם יאפשרו לה לתחזק את תחנות הכוח שלה ולשפץ אותן, הרי שהוא תוכל לתגבר את יכולת הייצור של החשמל בישראל מבלי לחזור להיות מונופול שכן היא אוחזת בקצת פחות משליש מייצור החשמל בישראל, וזה יפתור ככל הנראה, את המחסור הצפוי בשנים הקרובות.
מאיר שפיגלר, מנכל חברת חשמל אמר ל"ישראיל היום" כי: ״התחרות בשוק החשמל בעצם לא קיימת. הצריכה הגוברת לחשמל והייצור המוגבל שלו, מחייבים כמענה לצורכי המשק את שילוב חברת החשמל במערך ייצור החשמל, באמצעות שיקום ליבתי ושיחלוף יחידות ייצור ישנות, והקמת יחידות חדשות. במצב זה התחרות במשק החשמל תיגבר, התעריף יפחת והביטחון באספקה הרציפה של החשמל לכל הצרכנים ישתפר לרמת וודאות. מדובר באינטרס לאומי, ציבורי וקיומי, כאחד״.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
