הנתונים נחשפים: כך שודדים הפלשתינים כמויות מים בלתי נתפסות ביו"ש

דקה לאחר שעלינו לכביש שמוביל למעיין העוג'ה שבבקעת הירדן, סטינו שמאלה ועלינו על גבעה מול הכפר הפלשתיני. העובדים של רועי אסייג, קמ״ט (קצין מטה) מים במינהל האזרחי, זינקו מהרכבים ושלפו את אתי החפירה. שניות לאחר מכן החל הברז הפיראטי להיחשף. שוד מים לאור יום.

"גניבות המים של התושבים הפלשתינים פוגעות באמינות המערכת, כך שגם צרכנים פלשתינים חוקיים לא מצליחים לקבל את האספקה כתוצאה מהן", אומר אסייג.

נושא המים ביהודה ושומרון לא זוכה לכתבות רבות. באזור שבו מחבלים משתוללים עם נשק, פלשתינים וישראלים מנסים לקבוע עובדות בשטח באמצעות מבנים לא חוקיים, כבישים נראים כאילו יצאו מעולם שלישי ומתרחשות בהם תאונות קשות - קשה לתפוס את תשומת הלב.

אך למעשה מדובר באחד מהנושאים הקריטיים ביותר לתושבי ישראל כולם, משני צידי הקו הירוק, וגם לאזרחים הפלשתינים, שמוצאים את עצמם קורבן של גניבות ושל ניסיונות מצד הרשות להגיע להישגים מדיניים.

יש כ־3 מיליון איש ביהודה ושומרון, חצי מיליון ישראלים ו־2.5 מיליון פלשתינים. בהם מטפלים ארבעה עובדים בקמ"ט מים, לעומת יותר מ־200 ברשות המים. בניגוד לתחומים אחרים, בשלוש השנים האחרונות, לאחר כמה שנים של נתק, היה שיתוף פעולה סביר למדי בוועדות המשותפות לישראלים ולפלשתינים על מנת לנהל את משק המים, שבמסגרתו מועברים לפלשתינים כ־84 מיליון קוב מים, פי שלושה יותר ממה שנקבע בהסכם אוסלו.

טענות לאפליית מים

בשנים האחרונות מתחוללת מהפכה בתחום המים ביו"ש. קווי ענק נפרסים בימים אלו לכל אורך השומרון, במטרה לשדרג את כמות המים שתועבר הן לישראלים והן לפלשתינים, בעלות שעומדת בארבע השנים האחרונות על 500 מיליון שקלים.

"בשנות ה־80 הונחו צינורות מים, ומאז לא נעשו שינויים. בסביבות 2016 חווינו משבר והיתה מצוקת מים אדירה, והתקבלה החלטה לטיפול בנושא. בעקבותיה החלה עבודה לתכנון תוכניות אב בכל האזור, שבמסגרתן נקבע כיצד לספק מים לכל האזור עד 2050. התוכניות תואמו עם כלל הגורמים, וכיום חלקן נמצאות בשלבי ביצוע מתקדמים. לפי התכנון, ב־2040 יקבלו יותר מ־200 מיליון קוב מים בכל שנה".

"פגיעה במי התהום"

אחת מהטענות הבולטות של הפלשתינים היא שהם לא מקבלים די מים, ושיש אפליה לטובת היישובים הישראליים. אסייג הודף את הטענות בתוקף, ומסביר כי הדבר קורה בשל שיטת אספקת המים הבעייתית ברשות הפלשתינית. "ראשית, אבהיר כי האחריות לאספקת המים לתושבים הפלשתינים היא שלהם. לאוכלוסייה הפלשתינית יש מקורות מים עצמאיים, והם מקבלים תוספות מים מחברת מקורות בנקודות מוסכמות ברחבי השטח".

בעוד ביישובים הישראליים מקימים בריכות אזוריות, שאוגרות מים בכמות גדולה ושמספקות להם מים בשעות העומס - הפלשתינים לא עושים זאת, וכל משפחה אוגרת מים במכל על הגג. הפלשתינים סוגרים את זרם המים בשכונות בימים מסוימים כדי לווסת את הזרימה, ולכן, אם המים במכל נגמרים - אין לאותה המשפחה מים.

הנושא שמטריד יותר מכל את המינהל האזרחי בתחום זה הוא גניבות המים, שמתרחשות בשני קווים מקבילים - שוד מים מצד עבריינים, וניסיונות קידוח פיראטיים של הרשות בניסיון לייצר משק מים עצמאי. הבעיה היא שניסיונות הקידוח פוגעים דרמטית במי התהום. אקוויפר ההר הוא מאגר מי התהום הגדול בישראל, שחלקו המערבי - ירקון־תנינים - זורם לתוך הקו הירוק, וכל זיהום פוגע ישירות בכל תושבי ישראל.

"זו פגיעה אסטרטגית במדינת ישראל. לאקוויפר אין גבולות, וכל הפקה לא מאושרת משפיעה על מצאי המים הטבעיים של ישראל. המים התת־קרקעיים הם העוגן האסטרטגי לאספקת המים בחירום, ואם תהיה בעיה עם מתקני ההתפלה, נזדקק להם ביתר שאת. אם לא נשמור עליהם היום - זו תהיה בעיה בעתיד".

בשנים האחרונות ביצעו ברשות הפלשתינית קידוחים פיראטיים בכמויות משמעותיות. במינהל מכירים מאות קידוחים פתוחים בשטח שפוגעים במי התהום. "כל קידוח כזה הוא פצע פעור בתת־הקרקע, שאם ייכנסו אליו מזהמים - הקטסטרופה תהיה מיידית. אם תשפוך ליטר שמן הכתם ילך ויתפשט, והוא יכול להשבית עשרות קידוחים ישראליים".

לצד תופעה זו, ישנה תופעת גניבות המים שמתרחשת ברחבי יו"ש. בחברון ניצלו פלשתינים תופעה של מצוקת מים של התושבים על מנת להקים קרטל של ממש. עבריינים גונבים מים בכמויות גדולות ומעבירים אותם לבריכות אגירה, והאזרחים הפלשתינים נתקעים ונאלצים לרכוש מהם את המים במחיר מופקע.

סכנה לבריאות הציבור

היקף המים שנגנבים ביו"ש הוא עצום. בכל שנה נגנבים כ־8 מיליון קוב מים - 6% מכלל האספקה של יהודה ושומרון, סדר הגודל של המים שנצרכים על ידי כל תושבי רעננה, לשם השוואה. במינהל האזרחי מפעילים יחידה מיוחדת ומסווגת על מנת לאתר את גניבות המים ומנהלים מבצעים נגד העבריינים, אך לעיתים הם נתקלים בתגובה חריפה מצד הגנבים, שלא חשים מורתעים, בין היתר מכיוון שבשל סדר עדיפויות של רשויות החוק לא מוגשים נגדם כתבי אישום.

"לפני כמה חודשים עשינו מבצע בבקעת הירדן, וניתקנו גניבות שפעלו כאן במשך שנים. בתגובה קיבלנו אירועי תג מחיר. במשך חודשים היו כל בוקר פגיעות בקווים, כמו פרוטקשן, עד כדי כך שהיה קושי ממשי לספק מים".

הבעיה בגניבות המים עלולה להיות גם בעלת משמעויות בריאותיות חמורות ביותר. "קיים חשש שהגניבות מחוברות למערכות השקיה חקלאיות ולמדשנות. בהיעדר מערכת שמונעת זרימה חוזרת, כפי שיש אצלנו בקווים, הצינור יכול לשאוב דשן וחומרי הדברה, מה שעלול להרעיל את כל הכפר או היישוב. זו סכנה גדולה מאוד לבריאות הציבור, וזה כבר קרה בעבר", מסכם אסייג את הדברים.