תחושת החנק הכלכלי הולכת וגוברת - והממשלה מאחרת להגיב

שווארמה ב־60 שקלים, קפה הפוך ב־17 שקלים, מנת פסטה לילדים ב־60 שקלים. מחירים מופקעים אלה הופכים אט־אט למציאות החדשה של הישראלים. ארוחה לזוג במסעדה טובה כבר עולה לא פחות מ־600 שקלים, העגלה בסופר התייקרה במאות שקלים, והשכר - איך נגיד בעדינות - ברוב המקרים לא מצליח להדביק את הפער.

תוסיפו לכך את הזינוק בהחזר החודשי של המשכנתא, וקבלו מתכון מושלם לתחושת החנק הכלכלי שמרגישים היטב במעמד הביניים ובשכבות החלשות באוכלוסייה. לא פלא שברוב הסקרים שנעשו בשנים האחרונות, כולל על ידי "ישראל היום", עולה מסקנה אחת ברורה - יוקר המחיה הוא הנושא המטריד ביותר עבור הציבור הישראלי כיום.

מה שהכי מפריע לרוב הציבור, ובעיקר לצעירים, הוא אפילו לא הקושי ברכישת בית (זה כבר מזמן הפך למותרות), אלא הדבר הבסיסי ביותר - מחירי המזון המזנקים. בשבועות האחרונים, החברות הגדולות ביותר במשק הודיעו על העלאת המחירים של מוצריהן, ואם לא די בכך - גם המוצר הבסיסי ביותר, הלחם, מתייקר, ואפילו בן אנד ג'ריס מקפיצה את מחירי הגלידות לקראת הקיץ.

בשונה מהשנים הקודמות, הציבור שמותש מההפגנות השבועיות נגד הרפורמה המשפטית, וגם מאלה שבעדה, בוחר לסבול בשקט ולהגדיל את המינוס בבנק. אפילו ההסתדרות, שלקחה עד כה חלק פעיל במאבק נגד גל ההתייקרויות, בוחרת הפעם לא להתייחס.

הממשלה הקודמת, נזכיר, ניהלה מלחמה עיקשת נגד ספקי המזון שמעלים מחירים, אך הצליחה בכך באופן חלקי בלבד, כי ברוב המקרים החברות רק השעו את העלאות המחירים בכמה חודשים. וזה ברור שהמכתבים לחברות המזון לא יצליחו להוריד מחירים - נדרשת כאן תוכנית עבודה רצינית, עם רפורמות להורדת יוקר המחיה בכל תחום ותחום. למרבה הצער, אין הרבה כאלה בתקציב המדינה שיעלה השבוע להצבעת הכנסת.

בינתיים הממשלה מגיבה באיחור, ורק אתמול יצאה במהלך שיעילותו מוטלת בספק. שר הכלכלה ניר ברקת דרש מענקיות המזון לחשוף את דו"חותיהן הכספיים, "כדי למנוע את עושק הציבור ואת ההתנהלות המונופוליסטית של היבואנים והיצרנים הגדולים במשק".

ימין כלכלי? בעיקר כשנוח

כששואלים את פקידי האוצר מדוע אפשרו את העלאת מחירי החלב בפיקוח, שלמעשה הציתו את גל ההתייקרויות הנוכחי, לרוב תתקבל התשובה: "סבסוד מוצרים נוגד את תפיסתנו הכלכלית". על פניו - נשמע הגיוני. הרי שר האוצר דוגל בגישת השוק החופשי של הימין הכלכלי.

אך תפיסה זו לא מסתדרת עם חלוקת תלושי מזון בשווי מיליארד שקלים, ועם הגדלת סבסוד מוסדות חינוך חרדיים שלא מלמדים ליבה, ועם הגדלת קצבאות אברכים - כל אלה, כמובן, רחוקים מתפיסת הימין הכלכלי. ומה לגבי מתן תמיכה ישירה לחקלאים כדי להוריד את מחיר החלב הגולמי? או חינוך חינם, אבל באמת חינם, עד גיל 3? לכל אלה עדיין לא נמצא תקציב.

הממשלה הנוכחית אולי היתה רוצה לעשות יותר עבור הציבור, אך המצב במשק לא מזהיר עם הירידה בהכנסות ממסים, ואסור לשכוח גם את הבטחת המיליארדים למגזר החרדי. כל ממשלה וסדרי העדיפויות שלה, תגידו. הכל נכון. רק נזכיר כי הורדת מחירי החשמל והחלב היתה עוזרת לכולם, והגדלה תקציבית למגזר אחד בלבד, תורמת רק לו.