רווח כלכלי לצד רווח חברתי סביבתי

הזרמת עוד כסף לעבר רעיונות ישנים שכבר לא פועלים לא תשנה את העולם. אנחנו זקוקים לרעיונות חדשים ולגישות חדשות. מילים חדשות נטבעות כדי לבטא רעיונות חדשים. זה קורה בכלכלה כמו בעולם התגליות המדעיות.

מהו "אימפקט?" המונח "השקעות אימפקט" נטבע בשנת 2007, במפגש בחסות קרן רוקפלר במרכז בלאג'ו של הקרן באיטליה, ונועד להחליף את המונח "השקעה חברתית". במילים הפשוטות ביותר, אימפקט הוא מידת התועלת של פעולה לבני אדם ולכוכב הלכת שלנו. הרעיון הוא לא רק לצמצם את ההשלכות השליליות אלא ליצור באופן פעיל תוצאות טובות, אימפקט חיובי, ולרעיון הזה יש ממדים חברתיים וסביבתיים.

"אימפקט חברתי" פירושו שיפור רווחתם של בני אדם, כיחידים וכקהילות, והגברת יכולתם לחיות חיים פרודוקטיביים. הוא מייצג התקדמות חברתית אמיתית: חינוך והשכלה לצעירים, מזון לרעבים, טיפול רפואי לחולים, תעסוקה ופרנסה לעניים.

"אימפקט סביבתי" הוא ההשלכות החיוביות שיש לפעילות עסקית ולהשקעות על כדור הארץ. במילים אחרות, האם אנחנו שומרים על כדור הארץ ומעבירים אותו לדורות הבאים, כך שגם הם יוכלו ליהנות ממנו ולהעביר אותו במצב טוב לדורות שאחריהם?

עלינו להביא את האימפקט ללב החברה ולמקם אותו במרכז השיטה הכלכלית. השיטה הנוכחית מעודדת החלטות שמטרתן להרוויח כמה שיותר כסף ברמת סיכון נמוכה ככל האפשר. עלינו לעבור לשיטה שתעודד גם היא החלטות שיאפשרו לעשות כמה שיותר כסף, אבל בדרך שתעלה בקנה אחד עם השגת אימפקט מרבי בסיכון מזערי.

אימפקט צריך להפוך לחלק מהדנ"א של החברה, לחלק מהסליל המשולש, סיכון-תשואה-אימפקט, שישפיע על כל החלטה שתתקבל בנוגע

לצריכה, לתעסוקה, לעסקים ולהשקעות. הוא צריך להפוך לכוח מניע בכלכלה.

כשהולכים בעקבות המודל החדש הזה, התועלת החברתית והסביבתית של החלטות מפסיקה להיות עניין צדדי והופכת ליסוד מרכזי בחשיבה. לשם כך, אנחנו צריכים לדעת למדוד אימפקט באופן מהימן.

אנחנו מתייחסים למודל של סיכון ותשואה כאל מובן מאליו, אבל לא תמיד הוא היה המודל הדומיננטי. עד למאה העשרים, כשבעלי עסקים ומשקיעים עסקו בהחלטות על הקצאות הון, הם מדדו רק את צפי הרווחים. רק במחצית השנייה של המאה העשרים נכנסה לתמונה באופן פורמלי מדידת ה"סיכון", וכימות הסיכונים ובדיקת היחס ביניהם לבין התשואה הפכו להתנהגות טבעית.

סיכון מוגדר כהסתברות של תוצאות בלתי רצויות שעלולות לעלות למשקיעים כסף. זה נשמע כמו דבר שקשה להגדיר, ובעבר אכן התייחסו אליו כאל דבר בלתי מדיד, אבל הקהילה האקדמית מצאה בסופו של דבר דרכים למדוד סיכונים לפי אמות מידה אחידות בכל סוגי ההשקעות. עד סוף המאה העשרים, הכול דיברו על סיכונים ומדדו אותם באותן דרכים.

למדידת הסיכונים היו השלכות מרחיקות לכת עבור קהילת המשקיעים. היא הובילה לתיאוריות חדשות כמו גיוון תיקי השקעות, דבר שהוליד סוגי נכסים חדשים עם רמות סיכון גבוהות ועם תשואות גבוהות עוד יותר. סוגי הנכסים החדשים האלה כללו הון סיכון — אשר מימן את מהפכת הטכנולוגיה — השקעות הון פרטיות וקרנות גידור. היא גם אפשרה את התבססותם של תחומי השקעה חדשים, כמו השקעות בשווקים מתעוררים אשר מימנו את הגלובליזציה.

אם נקפוץ קדימה לימינו, נראה שרעיון האימפקט מחולל כעת מהפכה כמו זו שהתחוללה בעקבות רעיון הסיכון. השקעות נשקלות יותר ויותר מבחינת האימפקט החיובי והשלילי שלהן, והתעניינותם של משקיעים ושל עסקים בשילוב האימפקט בקבלת ההחלטות שלהם הולכת וגוברת. האם אימפקט קשה יותר למדידה מאשר סיכון? כלל וכלל לא — לאמיתו של דבר, אפשר לומר שקל יותר למדוד אימפקט. בכל רחבי העולם יש אנשים שמפתחים שיטות למדוד אותו.

מהפכת האימפקט מבטיחה לשנות את העולם לא פחות מהמהפכה התעשייתית, או ממהפכת הטכנולוגיה הקרובה יותר לזמננו. זוהי תנועה שדרכיה דרכי שלום אשר נולדה בקרב צרכנים ויזמים צעירים, ששוב משנים מהיסוד את המודלים העסקיים המקובלים, אבל הפעם במטרה לשפר את חייהם של בני אדם, להפחית את אי-השוויון, ולשפר את מצב כדור הארץ.

מהפכת הטכנולוגיה

היה מדהים לראות איך, תוך עשורים ספורים בחיי, חברות טכנולוגיה חדשות עקפו את הענקיות שבמשך זמן רב שלטו בתחומן. סטארט-אפים שבהתחלה רק מעטים ידעו עליהם — חברות כמו אמזון, אפל, גוגל ופייסבוק — זינקו לראש רשימת 30 החברות עם שווי השוק הגדול ביותר בעולם, וזאת תוך 30 שנה בלבד. כולנו מכירים את הסיפורים על יזמים שהודות לכישרון ולדחף שהניע אותם הגו דרכים חדשות לפתור בעיות ישנות, המציאו טכנולוגיות חדשות ורבות ערך, ושינו את פני העולם המודרני שבו אנחנו חיים.

מובן שפריצות דרך כאלה לא מתרחשות בחלל ריק. אחד הגורמים העיקריים שאִפשר את קנה המידה והמהירות של מהפכת הטכנולוגיה היה זמינותן של השקעות הון סיכון שהזרימו מימון לחברות הטכנולוגיה החדשות — מגזר ששוויו כיום טריליון דולר. אם לפני 50 שנה הייתם אומרים לאנשים שאתם עובדים ב"השקעות הון סיכון", הם לא היו יודעים על מה אתם מדברים.

השקעות הון סיכון הומצאו אחרי מלחמת העולם השנייה, התבססו בעמק הסיליקון בשנות השבעים והשמונים של המאה העשרים, והתפשטו בעולם עם המראת רעיון ההשקעה בחברות טכנולוגיה קטנות עם צמיחה מהירה. היזמים המוקדמים ההם היו לא רק מתוחכמים טכנית, אלא גם מיומנים בשכנוע משקיעים שיוכלו להרוויח כסף אם יפיחו חיים בחזונות שלהם. משקיעים מודדים הצלחה על בסיס הרווחים, ושוקלים את איום הסיכונים מול פוטנציאל התשואה. כשהם החליטו להשקיע בחברות הטכנולוגיה המוקדמות ההן, זאת היתה מעין קפיצת אמונה.

בשנות השמונים המוקדמות אני הייתי אחד המשקיעים האלה. החברה שהייתי אחד ממייסדיה, קרן אייפקס, השקיעה בכמעט 500 סטארט-אפים חלוציים. כל אחד מהם חתר להטביע חותם שלא יימחה בתחומו. בין השאר השקענו ב-PPL Therapeutics — החברה האחראית לדולי, הכבשה המשובטת הראשונה בעולם — באפל וב-AOL.

אחת הסיבות העיקריות שבגינן בחרתי להיות משקיע הון סיכון היתה ההרגשה שאוכל להשפיע לטובה על החברה האנושית ובו בזמן להרוויח כסף. קרן אייפקס גיבתה מאות יזמים, שלא רק התעשרו בעצמם, אלא גם הקנו עושר לאנשים שעבדו איתם ולקהילות שבהן חיו. הם יצרו אלפים רבים של מקומות עבודה בתחומים מגוונים, מטכנולוגיה ועד מוצרי צריכה ומדיה. האמנתי שיצירת מקורות הכנסה ומקומות עבודה חדשים שישפרו את חייהם של אנשים, תשפר את מצבה של החברה האנושית בכללותה.

אולם בחלוף השנים ראיתי שהפער בין עשירים לעניים הולך ומתרחב. היו חברות שבסופו של דבר גרמו יותר נזק מתועלת, ומצבם של רבים בתחתית הפירמידה החברתית לא השתפר אלא דווקא הורע. בבריטניה, על אף רשת הביטחון של מדינת רווחה, צמצום העוני הוא עדיין אתגר עצום, וההזדמנויות הכלכליות עבור מי שחיים במחסור לא התרחבו. בשאר העולם הסיפור דומה. אף על פי שבארצות הברית נוצרו 60 מיליון מקומות עבודה במגזר הטכנולוגיה, אי-השוויון החברתי והכלכלי המשיך להתפשט.

הפער בין היצע לביקוש היה חלק מהבעיה. המיומנויות החדשות שדרשו תפקידים במגזר הטכנולוגיה היו תלויות בהשכלה גבוהה, ולכן היצע העובדים המתאימים היה קטן. חברות שהתחרו על כישרונות גרמו לעלייה בגובה השכר במגזר הטכנולוגיה, בשעה שהשכר במגזרים עם צמיחה נמוכה הלך והתכווץ. ההשפעה המשולבת של הגלובליזציה, של טכנולוגיות חדשות שהחליפו עובדים, של זרם השקעות הון פרטיות, ושל עלות הלוואות נמוכה, יצרה תשואה פיננסית גבוהה עבור האחוזון העליון. התחרות על עובדים מיומנים ומוכשרים תרמה ל"סופה מושלמת", שבה העשירים התעשרו והעניים נהיו עניים עוד יותר.

בשנת 2000 כבר היה ברור שהמודל הזה גרוע מבחינה חברתית. מהפכת הטכנולוגיה אכן יצרה עושר מדהים וגם היו לה תרומות חברתיות רבות, אבל לא זו בלבד שהבעיות החברתיות והסביבתיות הענקיות של העולם לא נפתרו, אלא חלקן אפילו החריפו. צריכה בלתי פוסקת של משאבים טבעיים העלתה את הטמפרטורות העולמיות, דבר שהוביל להכחדת מינים בטבע, לשרֵפות קטלניות, להצפות ולהרס המִגוון הביולוגי שקיומנו תלוי בו.

אם לא נתקן את הבעיות האלה, התוצאות עלולות להיות קטסטרופליות, ולכן נחוצה מהפכה חדשה בחשיבה. נחוצים לנו פתרונות חדשים שיטפלו הן בבעיות החברתיות הן בבעיות הסביבתיות — שני זרמים שמתלכדים כעת כיוון שהשתנות האקלים מאלצת אנשים להגר. אבל היכן נמצא את הפתרונות הנועזים האלה? אם לא ממשלות וגם לא המגזר הפרטי הצליחו לחולל את השיפור שנחוץ כל כך בדחיפות, ייתכן שהתשובה טמונה בשינוי השיטה הכלכלית.

הולדת הרעיון

התחלתי להבין שנחוצה שיטה שבה האינטרסים של עסקים, של משקיעים ושל יזמים יתלכדו עם האינטרסים של ממשלות, של ארגונים ללא כוונת רווח, של פילנתרופים ושל יוזמות אימפקט. שיטה שתדחוף אותם לפעול יחד כדי לשפר את חייהם של בני אדם ואת מצב הסביבה. אבל איך תיראה שיטה כזאת? התברר שהתשובה פשוטה מאוד: צריך ליצור חיבור בין יוזמות חברתיות לבין השקעות, באופן שיאפשר ליזמים לממן עסקים מוכווני תכלית וארגוני צדקה. גישה כזאת תאפשר לרתום יזמים עם כישרון וחדשנות שיפתרו בעיות ישנות בדרכים חדשות.

כפי שיזמי הטכנולוגיה חוללו בשעתם שינוי בעזרת הון השקעות, יזמי אימפקט יכולים לקדם פתרונות לבעיות הדוחקות ביותר של זמננו. האתגרים החברתיים או הסביבתיים העצומים שלפנינו דורשים גישה חדשה להשקעות, גישה שתמצא להם פתרונות. השקעות הן הדלק של השיטה הכלכלית שלנו, ואם אנחנו רוצים למשוך משקיעים, כדאי שנתחיל להסתכל על העולם מבעד לעיניהם. המשמעות היא להתמקד ברווחים ובאימפקט, ולהעריך הצלחה על בסיס תוצאות שניתנות למדידה.

אפשר להסתכל על אתגרים חברתיים כעל הזדמנות להשקיע בקהילה. נקודת מבט כזאת יכולה להניב תשואות פיננסיות אטרקטיביות ולעורר את העניין של מי שאחרת היו מתמקדים — הן מבחינת הכישרון הן מבחינת ההשקעות — ברווחים ותו לא.

בשנת 2002, יחד עם פיליפ ניובורו (Newborough), עמית לשעבר בקרן אייפקס, ועם מישל גידֵנס (Giddens), יד ימיני בכוח המשימה להשקעות חברתיות, הייתי שותף להקמת קרן ברידג'ס במטרה לתעל הון סיכון לעבר החלקים העניים ביותר של בריטניה. הרעיון היה פשוט: לגבות עסקים שפעלו ב-25 האחוזים העניים ביותר במדינה, כדי לשפר את חייהן של האוכלוסיות הפגיעות ביותר. רצינו לחולל שינוי לטובה דרך השקעות, ולכן חשבנו כמשקיעים, והתחלנו לחפש דרך לחולל שיפור מדיד לצד תשואה פיננסית של 12-10 אחוזים בשנה.

18 שנים לאחר מכן, ברידג'ס כבר גייסה למעלה ממיליארד ליש"ט והתשואה השנתית הממוצעת שלה היא 17 אחוזים. וחשוב לא פחות, תוך כדי כך הקרן חוללה שינוי חיובי משמעותי. בשנת 2017 לבדה היא מימנה 1.3 מיליון שעות טיפול איכותי, סיפקה שירותי בריאות ל-40 אלף בני אדם, חסכה פליטות פחמן בהיקף של 30 אלף טונות, תמכה ישירות ביותר מ-2,600 מקומות עבודה, ועזרה ליותר מ-2,600 ילדים להשיג תוצאות טובות יותר בלימודים.³ דרך ההשקעות שלנו עזרנו לכמה מעסקי האימפקט הטובים ביותר במדינה לצמוח לקנה מידה גדול.

הממשלה הבריטית גיבתה את הקרן הראשונה שגייסה ברידג'ס בהשקעה של 26.6 מיליון דולר, דבר שהקל משיכת השקעות מהשוק הפרטי. היא עזרה ביוזמה חברתית חשובה אחרת בשנת 2008, בעקבות המלצות של הוועדה לנכסים ללא דורש שהקמתי שלוש שנים קודם לכן. ממשלת הלייבור העבירה חוקים שהעבירו כסף ששכב בחשבונות בנק ללא דורש⁴ לשלוש מטרות חברתיות: ייסוד בנק להשקעה חברתית, שהקמתו היתה אחת ההצעות של כוח המשימה להשקעה חברתית בשנת 2000, תמיכה בנוער ובהכללה פיננסית.

ארבע שנים לאחר מכן, 532 מיליון דולר מהכסף הזה, בתוספת 266 מיליון דולר מארבעת הבנקים הגדולים בבריטניה, שימשו להקמת‏ ביג סוסייטי קפיטל‏ — "בנק ההשקעות החברתיות" הראשון בעולם. דייוויד קמרון חנך אותו בבורסה של לונדון באפריל 2012. מאז, הבנק חיזק משמעותית את ההשקעה בארגוני צדקה והעניק להם יכולות לפעול בקנה מידה גדול ולגלות חדשנות.

אימפקט בפעולה

ההצלחה המוקדמת שלנו עודדה אותי להקים בשנת 2007 את חברת הייעוץ הראשונה בבריטניה להשקעות חברתיות, סושיאל פייננס, בעזרת הפילנתרופים דייוויד בלאד (Blood), הלורד סטנלי פינק (Fink), סיגריד ראוסינג (Rausing) וסר פיליפ הְיוּם (Hume). משימת הליבה שלנו היתה להמציא דרכים לחבר יזמים חברתיים עם הון השקעות.

התחלנו לגייס צעירים מוכשרים מהמגזר הפיננסי ומהמגזר החברתי, ועד סוף השנה השלישית הצוות שלנו כבר מנה 18 איש שעבדו תחת יושב הראש ברנרד הוֹרְן (Horn; מנהל בנק NatWest לשעבר), והמנכ"ל דייוויד האצ'יסון (Hutchison; מנהל בנקאות ההשקעות בבריטניה ב-Dresdner Kelinwort לשעבר).

לקראת סוף שנת 2009, שניים מחברי הצוות, טובי אֵקלֶס ואמילי בּוֹלטון, באו למשרדי כדי לדבר על דרכים להפחית את שיעור החזרה לפשע בקרב אסירים. הנתונים הסטטיסטיים מכל העולם היו מדהימים: לא פחות מ-60 אחוזים מהאסירים הצעירים חוזרים לכלא תוך 18 חודשים משחרורם. הנתון הזה קשור לשרשרת של השלכות שליליות. דמיינו מה יכולנו לעשות לו היתה לנו דרך להקטין את המספר הזה. חשבו על הסבל האנושי שניתן היה למנוע, על המשפחות שיוכלו לשוב ולהתאחד, ועל הפחתת שיעורי הפשיעה, שלא לדבר על החיסכון לממשלה.

טובי ואמילי הציעו לקשור את הפחתת שיעור החזרה לפשע לתשואה פיננסית למשקיעים, בדרך שתניב תשואה בהתאם להצלחה החברתית שתושג. במילים אחרות, משקיעים יקבלו תשלום על הפחתת מספר האסירים שחזרו לפשע. זה היה רעיון חדש ופורץ דרך.

שאבתי השראה מהדרך שבה הון הסיכון שכנע משקיעים לממן צמיחה של סטארט-אפים. בעבודה משותפת עם טובי, אמילי ודייוויד האצ'יסון, תכננו את איגרת החוב החברתית כמכשיר השקעה שיוכל להביא השקעות לארגוני ביצוע הפועלים לקידום מטרות חברתיות.

כשבאמתחתנו ההצעה שלנו, שפירטה כיצד תפעל איגרת החוב החברתית, נפגשנו עם שר המשפטים ג'ק סטרוֹ (Straw). הצענו לגייס כמה מיליוני ליש"ט ממשקיעים למימון ארגוני צדקה שכבר פעלו לסיוע לאסירים, אם משרד המשפטים יסכים לשלם למשקיעים בהתאם להגדלת מספר האסירים שלא יחזרו לכלא. המטרה היתה לנצל את חתירתם היצירתית של יזמים חברתיים לרווחים ואת הונם של משקיעים כדי לפתור בעיה חברתית עיקשת.

לשמע הרעיון, ג'ק סטרו הִכה בשולחן, ובחיוך אמר לאנשיו, "אני יודע שאנחנו לא אמורים להיות הראשונים לעשות דברים, אבל את זה אנחנו נעשה!" אבל איך יכולה מניעת פשע להיות השקעה טובה? ובכן, פשיעה היא דבר יקר מאוד — ממשלות מוציאות מיליונים כל שנה על מלחמה בפשע ועל מאסר של עבריינים, שלא לדבר על עלויות הדיור והאוכל שלהם בזמן שהם בכלא. אם המאמץ שלנו יעזור לממשלה לחסוך כסף, גם המשקיעים וגם הארגונים שהם מממנים יוכלו להרוויח חלק זעיר מהסכומים שייחסכו. חייהם של בני אדם ישתפרו, ממשלות יחסכו כסף, והמשקיעים ירוויחו סכומים סבירים. במצב כזה כל הצדדים מרוויחים.

החשיבה על אתגרים חברתיים הן מנקודת הראות של ארגונים חברתיים הן מנקודת המבט של משקיעים, הביאה אותנו לתכנן את איגרת החוב החברתית ככלי שיסייע ליזמים חברתיים להאיץ התקדמויות חברתיות באמצעות שימוש בהשקעות פרטיות.

אחד האנשים הראשונים שהבינו את חשיבותה של איגרת החוב החברתית היה הנסיך צ'ארלס. זמן קצר לאחר ההכרזה על אג"ח פיטרבורו קיבלתי ממנו מכתב בכתב ידו, שבירך על בואה של איגרת החוב החברתית שלנו ושיבח את הפוטנציאל שלה לממן ארגוני צדקה שיפעלו לפתרון בעיות חברתיות שקרובות ללבו. המילים האלה, מאת פילנתרופ מסור כל כך, נתנו לנו רוח גבית חזקה.

איגרת החוב החברתית

באיגרות חוב חברתיות שותפים שלושה שחקנים עיקריים: הגורמים המשלמים על תוצאות, ספקי שירותים חברתיים (בדרך כלל אלה ארגונים ללא כוונת רווח, אבל הם יכולים להיות גם עסקים מוכווני תכלית), ומשקיעים. גוף ייעוץ פיננסי, כמו סושיאל פייננס, יכול לעזור בתכנון וביישום העסקאות, וגורם חיצוני ובלתי תלוי מאמת שהתוצאות מושגות, בדומה למבקר.

איגרת החוב החברתית — המכונה Social Impact Bond‏ בבריטניה, Pay For Success‏ בארצות הברית,‏ Social Benefit Bond‏ באוסטרליה, ו-Contrat à Impact Social‏ (חוזה אימפקט חברתי) בצרפת — אינה איגרת חוב במובן המסורתי. בעצם זהו חוזה מבוסס תוצאות על מתן שירותים בין המזמין, הגורם המעוניין לשלם על התוצאות, לבין ארגון מבצע שתפקידו להשיג תוצאה חברתית מוגדרת. משקיע עם מניעים חברתיים מספק את המימון לשירותים, וכך משחרר את הגורם המזמין מהסיכון הפיננסי.

אם התוצאות לא מגיעות למטרות המוגדרות בחוזה, המשקיע מפסיד את כספו, וההשקעה הופכת למעשה לתרומה פילנתרופית. לעומת זאת, אם המטרות מושגות, המשקיע מקבל בחזרה את השקעתו בתוספת תשואה, והתשואה עולה בהתאם לתוצאות שהושגו.

הגורם המממן את התוצאות הוא הצד שמשלם למשקיעים, אם מושג השיפור החברתי שהוא מעוניין שהתוכנית תשיג. בדרך כלל הגורם הזה הוא ממשלה, אבל לפעמים זהו ארגון סיוע רשמי או קרן פילנתרופית. הגורמים המממנים מגדירים יחד עם מתווך פיננסי, או ישירות עם הארגון המבצע, את היעדים, את לוח הזמנים ואת מדרגות התשלום. הם משלמים למשקיעים אך ורק אם הושגו התוצאות החיוביות שהוגדרו.

לשיטה הזאת יש כמה וכמה יתרונות עבור ספקי השירות — ארגונים ללא כוונת רווח או עסקים מוכווני תכלית המספקים שירות או התערבות חברתיים כלשהם. היא מעמידה לרשותם כבר בהתחלה מימון בהיקף גדול שמקנה להם את הגמישות ליישם את ההתערבויות עם התוצאות הטובות ביותר, ומאפשר להם לערוך ניסויים ולחדש.

לפי הגישה המסורתית, הישגיהם של ספקי שירות, שמקבלים מימון מפילנתרופים, מוערכים לאור מדדים המתמקדים בפעילותם. כדי לאמוד את ההצלחה, פילנתרופים נוהגים לבדוק נתונים כמו מספר האסירים שמצטרפים לתוכנית שיקום, או מספר שעות הלמידה שניתנו לאסירים.

לעומת זאת, גישה המתמקדת בתוצאות תבדוק את הפחתת שיעור החזרה לפשע, שכן בסופו של יום זהו מדד חשוב יותר ממספר האסירים שהצטרפו לתוכנית. השינוי הזה בצורת ההערכה נותן לספקי השירות מוטיבציה להתמקד במטרות ליבה ולפתח שיתופי פעולה חדשים ויעילים כדי להשיג את אותן מטרות.

כאשר החלטנו בסושיאל פייננס‏ לפעול להפחתת שיעורי החזרה לפשע בבריטניה, יצרנו את איגרת החוב החברתית שתוארה לעיל. המשקיעים שלנו היו 17 קרנות פילנתרופיות, ביניהן קרן Esmée Fairbairn בבריטניה וקרן רוקפלר בארצות הברית.

נפגשנו עם גורמים בממשלה הבריטית והגענו לעסקה: אנחנו נגייס 6.7 מיליון דולר למימון ספקי שירות שכבר עבדו עם אסירים בכלא פיטרבורו. אם כעבור חמש עד שבע שנים לא נצליח להפחית את שיעור החזרה לפשע ב-7.5 אחוזים, בהשוואה לקבוצת ביקורת של אסירים משוחררים, שום כסף לא יוחזר למשקיעים. אבל אם שיעור החזרה לפשע יפחת ב-7.5 אחוזים או יותר, הממשלה תחזיר את ההשקעה המקורית בתוספת ריבית שתעלה בהתאם להפחתה שתושג. הנקודה העיקרית ביוזמה הזאת היתה שהממשלה תשלם רק 30 עד 50 אחוזים מהכסף שייחסך הודות להפחתת השימוש בבתי משפט ובבתי כלא. לאחר התשלום למשקיעים עדיין יישארו בידה עודפי תקציב. בה בעת, הקרנות המשקיעות יוכלו להשקיע את כספן ביוזמות מחוללות אימפקט אחרות, וספקי השירות ימשיכו לקבל מימון לתמיכה בעבודתם.

אג"ח פיטרבורו השיגה הפחתה של 9.7 אחוזים במספר ההרשעות והניבה למשקיעים תשואה של 3.1 אחוזים בשנה מעבר להון שהשקיעו. חייהם של בני אדם השתפרו, הממשלה הפחיתה את העומס בבתי המשפט ובבתי הכלא, והמשקיעים ראו תשואה — איגרת החוב היתה דרך חשיבה חדשה על תפקידו של העולם הפיננסי בקידום מטרות חברתיות.

אולי יהיו מי שיאמרו שפילנתרופים מממנים פעילות כזאת כבר עכשיו, אבל זה נכון רק חלקית. אמנם כמה מהקרנות הפילנתרופיות שעבדנו איתן כבר מימנו שיקום אסירים, אבל אנחנו איחדנו אותן וצירפנו את ההון שלהן לכדי יוזמה יחידה שהתמקדה בהשגת מטרה מוגדרת ומדידה. זאת ועוד, ספקי השירות שעשו את העבודה החשובה עם האסירים, קיבלו כספים שאפשרו להם לפעול בקנה מידה גדול.

העבודה שלנו גם איחדה את ספקי השירותים האלה תחת מטרייה אחת ואפשרה להם לעבוד במתואם. הדבר האחרון שהשגנו היה לעזור לקרנות הפילנתרופיות האלה — המשקיעות שלנו — לקבל בחזרה את סכומי הכסף שהן הוציאו ויותר, מה שאִפשר להן לשוב ולהשקיע את הכסף. אימוץ של המודל הזה בקנה מידה רחב יותר טומן בחובו פוטנציאל עצום עבור כל מי שמבקשים למצוא פתרון לבעיות חברתיות, בארגונים ללא כוונת רווח, במגזר העסקי או בממשל.

ההשלכות עבור המגזר החברתי עצומות. רק בבריטניה, בין 800 אלף למיליון בני אדם עובדים בארגונים ללא כוונת רווח, וקרנות פילנתרופיות במדינה מחזיקות בנכסים שערכם הכולל הוא בערך 133 מיליארד דולר. באירופה, 11 מיליון בני אדם עובדים בארגונים ללא כוונת רווח. בארצות הברית, 9 או 10 מיליון איש עובדים בלמעלה מ-1.7 מיליון ארגוני צדקה, וקרנות פילנתרופיות אמריקאיות מחזיקות נכסים בשווי 850 מיליארד דולר. אבל על אף המשאבים המשמעותיים האלה, בקרב ארגוני צדקה שורר מחסור תמידי בכסף, ורק מעטים מהם מצליחים לפעול בקנה מידה גדול.

תפקידן של ממשלות

רק לממשלות יש היכולת לדרוש מעסקים וממשקיעים למדוד את האימפקט של פעילותם ולדווח עליו לפי מדדים אחידים. ביוזמה למניעת חזרתם של אסירים לפשע שנדונה מוקדם יותר בפרק הזה, הממשלה הבריטית מדדה את הצלחת התוכנית במונחים של חיסכון לציבור.

כדי לעזור להפוך את צורת החשיבה הזאת לשגרתית, הממשלה הבריטית פרסמה בשנת 2014 את ה-Unit Cost Database, בסיס נתונים המכיל את עלותן המשוערת למדינה של למעלה מ-600 בעיות, מפשיעה ואבטלה ועד לחסרי בית. ההערכות האלה מאפשרות כימות מהימן של לפחות חלק מהתועלות שמשיגות השקעות אימפקט. רשויות מקומיות, ארגוני צדקה ויוזמות חברתיות משתמשים במידע הזה לצורך פיתוח חוזים מבוססי תוצאות ולקביעת התנאים המוגדרים באיגרות חוב חברתיות.¹²

ממשלות נוספות, ביניהן ממשלת פורטוגל, נקטו צעדים דומים בעקבות הממשלה הבריטית, ובמקביל נעשים בעולם גם מאמצים עצמאיים לכמת את עלותן של בעיות חברתיות. אחד המאמצים האלה הוא ה-Global Value Exchange‏, בסיס נתונים שנבנה בגישת מיקור המונים של למעלה מ-30 אלף נתוני ומדדי אימפקט, שמציע הערכות בצורה דומה לזו של בסיס הנתונים של העלויות לממשלה הבריטית.¹³ לדוגמה, אפשר לחשב את עלותו השנתית של חסר בית ללא עבודה על בסיס הקצבאות שהוא מקבל, מס ההכנסה ודמי הביטוח הלאומי שהוא לא משלם, והפסד התפוקה הכלכלית שהיתה יכולה להיות לו.¹⁴

עלינו להציב כעת בראש סדר העדיפויות שלנו פיתוח מדדים סטנדרטיים לכל תחום חברתי, אשר יאפשרו לנו להשוות את האימפקט של התערבויות שונות. המטרה היא להתקדם אל מעבר למדידה של אימפקט במקרים בודדים למדידה של כל צורות האימפקט החשובות שיש לארגונים וליוזמות.

הן לארגונים ציבוריים הן לפרטיים יש אימפקט, והגיע הזמן למדוד אותו באופן מהימן, להצמיד לו ערך מפורש, ולדרוש ממקבלי החלטות בכל העולם לקבל החלטות טובות יותר. כשנוכל למדוד אימפקט כהלכה ולכמת אותו, שילוב האימפקט בהחלטות של משקיעים ועסקים יהפוך עבורם לטבע שני, ובסופו של דבר כל ההשקעות יהיו השקעות אימפקט.