החנויות המשפחתיות שמנסות לשרוד

הריהוט נסדק לאורך השנים, והקילופים, החתכים ושאר אותות השחיקה הם עדות לחיים שלמים • הקפיטליזם והגלובליזציה דחקו אותן לשוליים, אבל בחנויות הוותיקות לא מוותרים • ממשיכים לשרוד

צילום: אסי חיים // יצחק ואידה יוחאי. המעדנייה הטורקית יוחאי

מאורית

דיזנגוף 172, תל אביב

שנת הקמה: 1963 (ברחוב בן יהודה), במיקום הנוכחי מ־1973

בעלים: משה מאירוביץ (69)

כבר כילד התעניין משה במנורות. הוא נולד וגדל בתל אביב, ברחוב דיזנגוף, שהיה אז שם נרדף לנהנתנות ולסגנון חיים שהיו שונים מכל מה שייצגה ישראל השמרנית. שם, בדיזנגוף פינת רחוב ז'אן ז'ורס, היתה חנות מנורות ותיקה, וכשהיה בן 12 וחצי רצה הגורל ובעל החנות קרא לו וביקש ממנו עזרה. מאז הוא בעסק.

כשהשתחרר משה מהצבא לא היה לו ספק מה הוא הולך לעשות והוא פתח את חנות המנורות הראשונה שלו ברחוב בן יהודה. אחרי עשר שנים עבר קרוב יותר למקום שבו נולד - רחוב דיזנגוף. מאז הוא שם כבר 39 שנים. מבט לתוך החנות, המלאה באלפי מנורות ואהילים מכל הסוגים ומתקופות שונות, מספק הצצה נדירה אל תקופת חיים אחרת.

המעדנייה הטורקית יוחאי

ויצמן 8, נתניה

שנת הקמה: 1950

בעלים: יצחק (77) ואידה (68) יוחאי

נתניה היתה בת 21 כשמעדניית יוחאי נפתחה. שם, באחד הרחובות הראשונים, ליד השוק המפורסם של העיר, פתח דודו של יצחק, מאיר אלטבן, מעדנייה קטנה שהזכירה לו את המקום שממנו הגיע לישראל. ב־1971 הצטרף יצחק ומאז הוא שם, באותו רחוב, מוכר אותם מעדנים מוכּרים ונעזר באשתו אידה שאחראית לסדר המופתי.

"אני אוהב את העבודה שלי ואת המקום שלי, אחרת לא הייתי נשאר 40 שנה", אומר יצחק ומספר שכל השכנים שלו כבר עזבו מזמן, "הכל ברחוב כבר התחלף במשך השנים ורק אנחנו עוד כאן. אני פותח את החנות בכל יום וממנה מקבל כוח, וכל עוד אוכל לעבוד - אמשיך".

מישו

רזיאל 7 יפו

שנת הקמה: תחילת שנות ה-50 (לא זוכרים תאריך מדויק). במיקום הנוכחי כ-25 שנה

בעלים: שרה ומישו פיגנבאום (גיל: "זה סוד צבאי")

כדי לאכול את הקבב הרומני המדהים שמגישים במישו צריך להתאמץ. שרה ומישו כבר בני למעלה מ-80, ופותחים את המסעדה הוותיקה ל 3 שעות בלבד – ארבע פעמים בשבוע, אבל זה בהחלט מומלץ. לשניים היתה מסעדה עוד ברומניה והם דור רביעי למסעדנים ששומרים באדיקות על הטעמים המקוריים שעברו במשפחה לאורך השנים. גם לטניה, שעוזרת להם במסעדה מישו לא מגלה את המתכון והוא ממשיך להכין הכל לבד. לכאן מגיעים מי שמחפשים אוכל פשוט. פרוסות לחם לבן עבה, סלט כרוב או כבד קצוץ וקבב רומני אמיתי – כמו פעם. בצהרים המסעדה הקטנה מתמלאת ואל כולם מתייחסת שרה כאל חברים ותיקים – גם אם זו פעם ראשונה אצלם. מישו, למרות הגיל, לא מוותר על העמדה שלו על הגריל – תמיד עם חיוך שעובר גם לאוכל וממלא אותו באהבה.

מעדני לארו

אלנבי 37 תל אביב

שנת הקמה: תחילת שנות ה-30

בעלים נוכחיים: יעקב (64) ופרידה (55) שאלתיאל, בעלי החנות משנת 1979

מעדני לארו הוקמה יחד עם רחוב אלנבי ומאז שנות ה־30 החליפה בעלים שלוש פעמים. אך למרות התחלופות לא הרבה השתנה כאן. על הבניין ניכרים פגעי הזמן אבל אם מתאמצים אפשר בקלות לדמיין את הימים הראשונים, כשהטיח בהק בלובן והרחוב הראשי של העיר הצעירה שימש תפאורה אידיאלית לחנות המעדנים, האלכוהול והקפה החדשה ששימחה את תושבי ת"א. 

יעקב ופרידה הגיעו אל החנות בעקבות המהפכה באיראן. ב־1979 עזבו בני הזוג בחופזה, הגיעו לת"א וחיפשו עסק שיפרנס אותם. כשראו את חנות המשקאות העתיקה - מיד היה להם ברור שזה מה שהם רוצים. מתוך אהבה למקום - הכל נשאר אותו דבר. מדפי העץ עליהם נחים אלפי בקבוקי האלכוהול - עדיין שם; מכונת הקפה שגילה כגיל החנות, לא זזה ממקומה שמאחורי הדלפק למרות שכבר לא נעשה בה שימוש ואפילו את הסולם הישן מעץ, שהשקעים שנוצרו במקום שבו דורכים מלמדים על השנים שהוא נושא בעול - גם אותו מסרב יעקב לזרוק. 

בשנים האחרונות זוכה החנות לתחייה מחודשת. במקום בקבוקי 777 ושטוק 84 שהיו הלהיט בשנות ה־70 וה־80 שולטים עכשיו משקאות תוצרת חוץ וגם העראק מתברר חזר לאופנה ונמכר יפה.

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר