אקסטרים מייקאובר

אחת הפנינים שהולידה עיתונות הנשים, ושממנה התפתחו אחר כך גם אינספור גרסאות בטלוויזיה, היא המדור הפופולרי החוזר על עצמו שוב ושוב לאורך השנים והמבוסס על הרעיון של "מלכה ליום אחד". העיקרון תמיד זהה: אישה בעלת מראה שיגרתי מוזמנת ליום טיפוח אינטנסיבי המבטיח לחולל מהפך של ממש בהופעתה החיצונית, כולל תמונות "לפני" ו"אחרי" מושקעות בסטודיו של צלם מקצועי, וכל זה בלי שתצטרך לשלם על כך פרוטה. על הטרנספורמציה הכוללת - כך מתחייבים תמיד בכותרת - יופקדו אנשי מקצוע מהשורה הראשונה, מה שנשמע על פניו מאוד מבטיח אלא שלאור התוצאות נדמה לפעמים שהכוונה היא לשורה הראשונה בקולנוע "לב", המיקום המועדף באולם על כבדי הראייה. 

לנוכח המאמצים הכנים שמשקיעים כל הנוגעים בדבר קשה להבין מה יכול להשתבש בדרך. אולי הבעיה טמונה בעובדה שהאישה המתייצבת בבוקר נרגשת לקראת יומה הגדול נראית ברוב המקרים בסדר גמור בדיוק כפי שהיא. נתוני פתיחה סטנדרטיים, מעט קילוגרמים עודפים, ופה ושם כמה קצוות פרומים - שורשים שלא נצבעו בדיוק בזמן, ציפורניים כסוסות, פלומת שפם - שעלולים להתפרש בטעות כהתרשלות או הזנחה אבל מבטאים בעצם בוחן מציאות תקין לגמרי שהשורה התחתונה שלו ניתנת לניסוח כך: בשביל ציון מקסימלי של 7 או 8 יש גבול לכמות המאמצים שאני מוכנה להשקיע כדי להצליח במבחן. 

ההיגיון הבריא הזה לא יספיק כשתמצאי את עצמך ניצבת כמלכה ליום אחד־יותר־מדי מול סטייליסטית אנורקטית שתתעקש לשוות לך חזות "אופנתית" "מעודכנת" ו"צעירה", ספר חובב תספורות א־סימטריות שידו קלה מדי על המספריים ובוגרת טרייה של בית ספר לאיפור המצוידת בשפכטל ובמניפת צבעים של טמבור. את מעשה ידיה היא תתאר בדרך כלל כ"איפור קל וטבעי", שזה לגמרי נכון בהנחה שאת דראג קווין שמתכוונת לחתן הערב בן.

המסר המעצים לנשים, אם אני מבינה נכון, אמור להיות כי כל אחת מאיתנו יכולה להיראות נפלא אם רק תקפיד להיוועץ במומחים הנכונים ותסכים להשקיע מעט מאמץ. בפועל כשמשווים את תמונתה של הגברת הסימפטית בהגיעה בבוקר לתצלום שלה בסוף היום מתקבלים לעיתים מסרים שונים במקצת. למשל: פסים לאורך זה לא באמת מרזה. 

אינספור הנשים שתרמו לפניי את גופן למדע חלפו במוחי כשמצאתי את עצמי בשבוע שעבר עומדת חצי עירומה בחדר הלבשה שטוף אור ומלא במראות - חוויה שבאופן עקרוני לא מומלץ לעבור ללא ליווי צמוד של עובדת סוציאלית - כשסביבי מתרוצצים לבושים לגמרי סטייליסט, מעצב שיער ומאפרת, כולם מקצוענים לעילא ולעילא וכל אחד מהם נתמך גם באסיסטנטית צמודה, והם דרוכים ומרוכזים במשימתם כמו צוות רפואי מיומן בעיצומו של ניתוח חירום באיכילוב. זה קורה במסגרת מאמצי הקידום של תוכנית טלוויזיה שכללו במקרה הזה צילום שער למגזין אופנה - מקום שמתאים לנתונים שלי בדיוק ושאני מרגישה בו, כפי שאתם יכולים לנחש כמי שמלווים אותי תקופה, נינוחה כמו דג במים. רק כדי להבהיר את הנקודה הזו, על שער הגיליון הקודם התנוססה בר רפאלי בבגד ים. 

מה אני אגיד לכם, לא קל להיות בנעלינו, דוגמניות הצמרת. שעות על הרגליים בלי להשמיע תלונה כשלגופנו רק שמלת ערב דקיקה של ז'אן־פול גוטייה. הטיסות הבלתי נגמרות לצילומים בחו"ל בלי מקום לרגליים - אמנם את במחלקת ראשונה אבל ככה זה כשהרגליים שלך בלתי נגמרות. והקטלוגים - אתם יודעים מה זה להצטלם בביקיני בדצמבר?! אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה אם לא הייתי כל כך לוהטת. על תחילת הדרך קשה לחשוב אפילו. איך נאלצנו לגור בשותפות בדירה בפאריס עם עוד ארבע דוגמניות הורסות כמונו, חולקות בינינו נעליים של פראדה ובקבוקי קאווה. לאודישנים הבלתי נגמרים נאלצנו להיטלטל - קחו כיסא - במטרו! עם מפה! וזה אחרי שעד שתיים בלילה נתקענו עם השעמומון ההוא שכל הערב לא הפסיק לטרחן על הגולים המשמימים שלו בריאל מדריד. ואי הוודאות, מי יכול לשאת אותה. האם אגשים את חלומי להפוך לדוגמנית בינלאומית או שהגורל יפנה לי עורף ואשאר רק עוד בחורה בת 22 עם גוף אלוהי ועור מושלם. לא סתם אנחנו אומרות שבשביל להתקדם בתחום הזה לא מספיק להיות יפה ושכדי להצליח כדוגמנית - בשונה כנראה מקריירה במדע, בחינוך או ברפואה - נדרשות גם נחישות ועבודה קשה.

את כל תלאות המקצוע האלה עוד הייתי יכולה לשרוד - בייחוד לאור העובדה שמעולם לא התבקשתי לשרוד אותן - אלמלא המאוורר. בדרך כלל אני משתדלת לא לחקור במופלא ממני אבל מישהו חייב להסביר לי פעם את העניין הזה עם המאוורר בצילומי אופנה. גם בשבוע שעבר הוא נשלף והובא חגיגית אל הסט, משגר מהסטנד שלו רוח בעוצמה של ציקלון טרופי שגורמת לשערך להתנופף בפראות ועושה לך להרגיש נחשקת כמו מטרייה מהופכת. תאמינו לי, אני במקום המאוורר הזה כבר מזמן הייתי מפרסמת ביוגרפיה. יש לו חיים יותר מעניינים מלהרבה אנשים שאני מכירה. 

גם הסטול בצילומי אופנה הוא מוסכמה אמנותית ששווה לבחון מחדש. אני מבינה שכיסא מוגבה כזה מאפשר מנח גוף מחמיא של ספק ישיבה־ספק עמידה אבל אני לא רואה איך מישהו בעולם יכול להרגיש אטרקטיבי בפוזיציה בלתי אמינה כזאת אלא אם כן מדובר בחבר הכנסת בועז טופורובסקי. 

ייאמר לזכותם של אנשי הצוות הטובים העושים מלאכת קודש, שהתמונות שהם הצליחו להוציא תחת ידם באמת מצוינות. בעודי סוקרת עם הצלם את הפריימים המהוקצעים, שאין שום קשר בינם לבין המציאות, לא יכולתי שלא להודות בלב בשקט על קיומו של חוק הפוטושופ. לא ההוא שהעבירו בכנסת אלא זה שמיושם בשטח: מרטשים בפוטושופ עד שגם אמא שלך לא תזהה אותך. 

shishabat@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו