זה קרה ביוני 1963. שרי הממשלה היו בהלם כשראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל, דוד בן־גוריון, הודיע להם במפתיע על החלטתו לפרוש לאלתר מתפקידו.
50 שנים אחרי האירוע, ארכיון המדינה פירסם אתמול את הפרוטוקול של ישיבת הממשלה הדרמטית, לצד מסמכים היסטוריים נוספים, שמהם ניכרת העוצמה שהיתה לראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל. בן־גוריון לא התרשם מניסיונות השרים להניא אותו מהצעד הדרמטי, או לפחות לדחות אותו ורק לצאת לחופשה.
בן־גוריון היה נחוש ועיקש ועמד על כך שעוד באותו ערב, בארוחת הערב החגיגית שערך נשיא המדינה זלמן שזר לכבוד השרים, הוא יגיש את מכתב ההתפטרות שלו. בן־גוריון אפילו לא היה מוכן להמשיך לעמוד בראש ממשלת מעבר עד כינונה של ממשלה חדשה. כשהגיש את מכתב ההתפטרות לנשיא, אמר: "אני רוצה ומבקש שעד שתקום ממשלה חדשה ייתנו לי חופש. אין לי כל אפשרות, מתוך עניינים אישיים לגמרי, להמשיך".
בן־גוריון, שהיה אז בן 77, לא נימק מה היו הסיבות שבגללן החליט לפרוש מתפקידו. גם בפרוטוקולים ובמכתבים שכתב אין שמץ של רמז לכך. ההערכות הן שהוא נקלע לבדידות בתוך מפא"י וחש עייפות רבה. התפטרות מי שנחשב ל"אב המייסד" של המדינה עוררה דאגה רבה בציבור, הואיל ולא ראו בשום שר משרי הממשלה יורש טבעי בעל שיעור קומה. מי שירש את בן־גוריון היה לוי אשכול, שהשלים את מלאכת הקמת הממשלה החדשה חמישה ימים בלבד אחרי שהנשיא הטיל עליו את המשימה.
במכתב אישי מאוד שכתב אשכול לידידתו הטובה דליה כרמל, שהיתה בניו יורק, הוא כתב: "בן־גוריון הלך ואני גלשתי לתפקידים חדשים. נעקרתי מהקודמים, ויש צורך לצלול למים חדשים עמוקים". אשכול נטל על עצמו את תפקיד ראש הממשלה ושר הביטחון, דבר שאיכזב את משה דיין, שהסתפק בתפקיד שר החקלאות.
בישיבתה הראשונה של ממשלתו, נפרד אשכול במילים חמות מקודמו: "בשביל העם בישראל - אתה ישראל, אתה בונה ישראל, אתה איש ישראל".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו