החוק שיגביר את המשילות או יחסל את המפלגות הקטנות?

הצעת חוק המשילות, שאושרה לפני שבועיים בקריאה טרומית, מעוררת גלי התנגדות באופוזיציה, אבל גם בתוך הקואליציה (יש עתיד והתנועה) מסתייגים מסעיפים שונים. ספק אם יהיה אפשר לקדם אותה בחודשים הקרובים.

שני הסעיפים שמעוררים את עיקר ההתנגדות הם אי האמון (יידרשו 61 חתימות להגשת הצעת אי אמון בממשלה) וסעיף העלאת אחוז החסימה מ־2% ל־4% (ראו מסגרת נפרדת). יו"ר האופוזיציה ח"כ שלי יחימוביץ' (עבודה) סבורה ש"זו הצעת חוק חצופה, ברוטאלית ודיקטטורית, שפוגעת לא רק באופוזיציה, אלא גם בכנסת ובמעמדה. מי שיש לו כבוד עצמי והיה פרלמנטר לשנייה אחת בחייו, חייב להתנגד לה".

ח"כ רונן הופמן (יש עתיד), המרכז בסיעתו את הטיפול בשינוי שיטת הממשל, מביע אף הוא התנגדות לביטול אי האמון וטוען שההצעה לא מופיעה בהסכמים הקואליציוניים: "יש עתיד תתנגד לקידומה, שכן זה כלי פרלמנטרי בסיסי שנותן לאופוזיציה במה להציג את עמדתה, וצריך לשמר אותו. באשר להעלאת אחוז החסימה, אנו תומכים בכך".

ח"כ אחמד טיבי (רע"מ־תע"ל) מאשים כי "היוזמה של ישראל ביתנו להעלאת אחוז החסימה מכוונת בעיקר נגד הציבור הערבי. היא נועדה לאלץ אותנו להתמודד בבחירות ברשימה אחת. זהו מהלך אנטי־דמוקרטי. גם בחברה הערבית יש פלורליזם משום שחד"ש לא רוצה ללכת ברשימה משותפת עם התנועה האיסלאמית". 

טיבי אמנם תומך עקרונית בהקמת רשימה ערבית משותפת, אבל לדעתו יש גם דעות אחרות וצריך לכבד אותן. גם ההצעה לחייב 61 חתימות להגשת אי אמון מקוממת אותו. "אחד העקרונות הבסיסיים של משטר דמוקרטי הוא מתן אפשרות לאופוזיציה לבקר את הממשלה ולפקח על פעולותיה".     

מתנגדים גם בליכוד

גם בתוך סיעת הליכוד יש מתנגדים לחוק. יו"ר הכנסת לשעבר, ח"כ ראובן ריבלין, אמר ש"מנחם בגין היה מתהפך בקברו אילו היה יודע שהליכוד יוזם חוק כזה". יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין הביע אף הוא הסתייגות: "איני חושב שזה רעיון טוב להעלות את אחוז החסימה בצורה דרמטית".

שרת המשפטים ציפי לבני, המשמשת גם יו"ר ועדת השרים לחקיקה, אומרת כי הצעת החוק כוללת בתוכה כמה מרכיבים חשובים דוגמת צמצום מספר השרים וסגני השרים וביטול "חוק מופז", אבל גם לה יש הסתייגות. 

"אני מתנגדת לרעיון לחייב את האופוזיציה לגייס 61 חתימות כדי להביע אי אמון. הסעיף הזה לא יישאר בחוק כי הוא לא סביר ונועד למנוע את הריטואל הקבוע של העלאת הצעות אי אמון בכל יום שני". באשר להעלאת אחוז החסימה, אין ללבני עמדה נחרצת: "אני רוצה לקיים על כך דיון בסיעה כדי לשמוע את עמדות החברים".

יוזם הצעת החוק, ח"כ דוד רותם (הליכוד ביתנו), הודף את הביקורת על הצעתו ומשוכנע בצדקתה. "מי שטוען שסעיף אי האמון הוא אנטי־דמוקרטי, אינו מבין מהו הליך דמוקרטי. העובדה שבכל שבוע סיעות האופוזיציה מגישות שבע הצעות אי אמון, בידיעה מראש שאין להן שום סיכוי לכך, היא בעיניי הזניה של המושג אי אמון. מספרים שמנחם בגין, שעמד בראש האופוזיציה, היה חושב שלוש-ארבע פעמים לפני שהחליט להגיש הצעת אי אמון". 

באשר להצעתו להעלאת אחוז החסימה, סבור רותם שהכנסת צריכה להתגבש לגושים גדולים ולהימנע מפיצולים שמביאים לקיום רסיסי מפלגות: "אם רוצים שיהיה לנו משטר יציב, צריכות להיות בכנסת ארבע-חמש מפלגות גדולות. מצב כזה יצמצם במידה ניכרת את הסחטנות הפוליטית. אחוז החסימה הנוכחי גרם לכך ש־75 אלף קולות הלכו לאיבוד בבחירות לכנסת ה־19, כי 22 רשימות כלל לא עברו את אחוז החסימה".

חוקים דומים באירופה

רותם ער להתנגדות החריפה שהצעתו מעוררת, גם בתוך הקואליציה. ועדת השרים לחקיקה קבעה שהחקיקה תקודם רק אם תהיה הסכמה של כל סיעות הקואליציה, ולכן בכוונתו להיפגש עם ראשי יש עתיד והתנועה ולנסות לשכנע אותם להסיר את התנגדותם: "אני מקווה שאצליח בכך. אסביר להם שגם במדינות דמוקרטיות אחרות דוגמת צרפת, אוסטריה, ספרד וגרמניה יש הגבלה על מספר הצעות אי האמון שרשאים להגיש. בצרפת רק עשרה אחוזים מחברי הפרלמנט רשאים להגיש הצעת אי אמון".

נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה ד"ר אריק כרמון תומך בכמה ממרכיבי הצעת החוק של רותם, דוגמת הגבלת מספר השרים ל־19 ומספר סגני השרים לארבעה, אך מאוכזב שרותם לא אימץ את ההצעות האחרות שהוגשו לו במשותף על ידי המכון לדמוקרטיה, פרופ' אוריאל רייכמן נשיא המרכז הבינתחומי והמרכז להעצמת האזרח. "הצעתו של רותם היא רשלנית ובעייתית. לצערי, הוא לא אימץ את הצעתנו שראש המפלגה הגדולה יהיה ראש הממשלה", אומר כרמון, "אני תומך בהעלאת אחוז החסימה כדי שיהיו שני גושים גדולים, אבל הצענו שהדבר יתבצע בהדרגה, ולא בבת אחת". 

*   *   *

חוק המשילות

להגביל את מספר השרים, למנוע אי אמון

חוק המשילות (או בשמו הרשמי הצעת חוק יסוד: הממשלה - הגברת המשילות והעלאת אחוז החסימה) מציע לבצע שורה ארוכה של תיקונים בכמה חוקים, אבל בעיקר בחוק יסוד: הממשלה.

יש סעיפים בהצעה שמקובלים על כולם, למשל, הגבלת מספר השרים ל־19, כולל ראש הממשלה, ומספר סגני השרים לארבעה (בעבר נקבע בחוק הבחירה הישירה לראשות הממשלה שיהיו רק 18 שרים ושישה סגני שרים, אך כשנבחר אהוד ברק לראשות הממשלה הוא תיקן את החוק).

סעיף נוסף שאינו מעורר מחלוקת רבה הוא זה הקובע כי רשימה שהתמודדה בבחירות ולא עברה את אחוז החסימה, לא תקבל השתתפות בהוצאותיה מכספי מימון המפלגות. כן מוצע לקבוע כי ח"כים שיתפלגו מסיעה לקראת הבחירות לא יקבלו את הקיצבה מכספי מימון מפלגות (צעד זה נועד למנוע פיתויים להתפלג ערב בחירות).

סעיף שלישי שאינו מעורר התנגדות חריפה מציע לבטל את "תיקון מופז", אותו סעיף בחוק שקבע כי שבעה ח"כים רשאים לפרוש מסיעתם ולהקים סיעה עצמאית. מוצע לחזור למצב הקודם, שלפיו רק שליש מחברי סיעה רשאים להתפלג ממנה.

שני הסעיפים השנויים במחלוקת הם הסעיף המציע להעלות את אחוז החסימה מ־2% ל־4% (כלומר רק מפלגה שתקבל 4% מכלל הקולות הכשרים תזכה לייצוג בכנסת), והסעיף הקובע כי יידרשו חתימותיהם של 61 ח"כים כדי להגיש הצעת אי אמון בממשלה. גם אם יגויס מספר החתימות הנדרש, יהיה על המועמד לראשות הממשלה להציג את ממשלתו בתוך 21 יום, ואם לא יעמוד במשימה, תמשיך הממשלה הקיימת בכהונתה. כן מוצע לתת לראש הממשלה סמכות לפזר את הכנסת גם ללא קבלת הסכמתו של נשיא המדינה. 

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו