אסד מצליח לשרוד, ואף משיב לידיו את היוזמה בערים דמשק וחאלב. אבל הנשיא הסורי הפנים כבר כי גם אם ישמור על שלטונו, הוא ייאלץ להסתפק במדינה חצויה, שבה אזורים רבים לא יהיו נתונים למרותו. כבר היום, בתום שנתיים של סכסוך דמים שגבה יותר מ־80 אלף הרוגים ומיליון וחצי פליטים, סוריה, גם אם באופן לא רשמי, היא מדינה מפוצלת (כורדים, דרוזים, סונים, נוצרים, עלאווים). בכלל, מגמת הקנטוניזציה בעולם הערבי (לבנון, עיראק, תימן) מתרחבת. גם ירדן השכנה לא מחוסנת.
לצפייה בדיווח על ההתפתחויות האחרונות בסוריה:
צילום: רויטרס
הפיצול הזה במדינות ערב - גיאוגרפית, תרבותית, אתנית, דתית - אינו הדבר היחיד שנחשף באופן ברור מאז פרוץ ההתקוממות הערבית ב־2011. "אביב העמים הערבי" היה אמור להוכיח לנו כי מה שטוב למערב (דמוקרטיה), טוב גם לערבים. בסופו של דבר נותרנו עם תמונה לא מלהיבה של רמת אכזריות מטורפת בקרב שכנינו. השיא כמובן הוא בסוריה. דווקא משטר הבעת', שאותו ייסד אסד האב, אמור היה להקים רפובליקה לתפארת שבה ההבדלים התרבותיים/דתיים/אתניים צריכים היו להיטשטש לטובת אמא סוריה. אבל זה לא קרה. כמו במדינות ערב רבות, גם בסוריה הנאמנות היא לא בהכרח לדגל. מה שמסביר אולי את הקלות הבלתי נסבלת של ההרג. משני הכיוונים.
הדיווחים על שימוש בנשק כימי לצד דיווחים רבים על מעשי טבח של חיילי אסד נגד המורדים מצד אחד, ודיווחים על אכזריות לא פחותה מצד המורדים (צילום אכילת הלב של חייל סורי על ידי מורד, למשל) מעוררים צמרמורת במערב. בעולם הערבי קצת פחות. מדוע?
ד"ר באסל חוסיין, המתגורר בעיראק, ניסה להסביר את האכזריות במאמר שפירסם תחת כותרת "חברה של שנאה": "קשה להכחיש את העובדה שרמת השנאה גוברת בחברות הערביות. קיימת אצלנו תעשייה שהפכה את השנאה לאמנות. נדהמתי מכמות השנאה, הטינה והאיבה הנמצאת בזירה הפוליטית, הדתית, התרבותית, ובכל הרמות, עד כדי כך שהמתינות הפכה לאשמה, קול החוכמה לבגידה, השנאה המוגזמת הפכה לדבר טוב והמסחר בה הפך לסחורה מבוקשת". במאמר אחר כתב: "אכן, אנחנו עם של דם". עוד כתב כי "זה סוני וזה שיעי, זה כורדי וזה ערבי, זה קופטי וזה נובי (עם אפריקני המתגורר בדרום מצרים ובצפון סודאן), זה דרוזי וזה ברברי, זה עם אזרחות וזה לא, זה עירוני וזה בדואי, זה כופר וזה לא, זה לבן וזה שחור".
קשה מאוד לדבר על תחושה של עם אחד במדינות ערב השונות. הדגל מדבר אל האזרח אולי במשחקי כדורגל. מעבר לחינוך וכלכלה, כשלו מנהיגי ערב כשלא השכילו להקים מסגרת שלטונית לגיטימית. בעקיפין, גם זה תרם למעשי הברבריות שבהם אנחנו חוזים היום.
האינטלקטואל המצרי הליברלי, טארק חגי, כתב מאמר נוקב תחת הכותרת "המנטליות הערבית", שסובלת לדבריו מעריצות המנהיגים, ממערכת חינוך מפגרת, ואמצעי תקשורת המלבים את היצרים. לטענתו מדובר בחברה שבה קיים מרחב מצומצם של סובלנות רעיונית, אין תרבות של פשרה, לאדם ערך מצומצם וההקשרים אצל רוב האזרחים הם שבטיים, משפחתיים ומנהגים. אנושיות אינה חלק מהמכנה המשותף של האזרחים.
לא ברור עדיין, הוא אומר, מהם האופי והמהות של הזהות הלאומית: ערבים או מוסלמים, אסיאתים, אפריקנים או בני תרבות המזרח התיכון? במילים אחרות, האזרח חולק אדמה עם מי שהוא תופס כשונה, כאחר. ואין כלפיו סובלנות. במצב שכזה, קשה לדבר על סנטימנטים. וכשאין סנטימנטים, ואין מכנה משותף, יש דם. הרבה דם.
ורק בגלל תרומתו למצב, וגם אם זה אולי נוח לישראל, אסור שלאסד יהיה עתיד. מגיע לחברות הערביות עתיד טוב יותר. זה טוב להם. וזה יהיה טוב גם לנו.
* * *
תראו מי מאשים
בשאר אסד טובח בבני עמו, מכחיש את השואה ומאשים אותנו • בראיון לעיתון הארגנטיני "קלארין" אמר: "ישראל מפעילה את המורדים" • במקביל: מתנגדי המשטר טוענים כי לראשונה בסכסוך נעשה שימוש בנשק כימי בלב דמשק
על רקע הדיווחים על הרצון של ארה"ב ושל רוסיה לכנס "ועידת שלום" שתשים קץ למלחמת האזרחים בסוריה - בז'נבה בשבועות הקרובים - נראה כי הנשיא בשאר אסד לא בוחל באמצעים בסכסוך הדמים שלו מול המורדים.
אחרי שני הדיווחים והעדויות בשבועות האחרונים על כך שאסד עשה שימוש בנשק כימי בשני מקרים שונים בצפון המדינה, בסוף השבוע דווח כי לראשונה הנשיא הסורי הפעיל נשק כימי גם בעיר הבירה דמשק.
רשת אל־ערבייה דיווחה אתמול כי לטענת המורדים, עשרות מאנשיהם נפגעו מנשק כימי לאחר שצבא אסד שיגר פצצות מרגמה לעבר שכונת אל־עסאלי בבירה. על פי הדיווחים, עשרות בני אדם סבלו מקשיי נשימה ומצריבות בעיניים אחרי שנאמניו של אסד ירו פצצות מרגמה שנשאו נשק כימי והעלו ריח חריף של גז באוויר. לטענת המורדים, משטרו של הנשיא גם ירה לעברם רקטות הנושאות זרחן.
עובד בכיר בבית חולים בדמשק סיפר לרשת אל־ג'זירה כי "עשרות אזרחים, נשים וילדים הגיעו למרפאות ולמרכזים לטיפול רפואי בעיר הבירה והתלוננו על קשיי נשימה ועל צריבות חזקות בעיניים ובעור. רוב הפונים הגיעו מאזור שכונת אל־עסאלי".
נוסף על כך, בסוף השבוע התרבו העדויות על שימוש בנשק כימי גם בעיירה סרקאב בצפון־מערב סוריה. עדי ראייה דיווחו כי מסוקים של חיל האוויר הסורי שוב הטילו מעל שמי העיר מיכלים עם גז רעיל שגרמו לקשיי נשימה ולצריבות. רשת ה־BBC הבריטית פירסמה עדויות דומות גם ביום חמישי האחרון.
"לא תקפנו בנשק כימי"
בד בבד עם הניסיונות של צבא אסד לדכא את ניסיון המורדים להפיל את משטרו, אתמול פורסם ראיון די נדיר עם הנשיא הסורי. בראיון נרחב שהעניק לעיתון הארגנטיני "קלארין", טען אסד כי "ישראל משתפת פעולה עם האופוזיציה הסורית נגדי". לטענתו, "ישראל תומכת באופן ישיר בקבוצות הטרור. היא מעניקה להן תמיכה לוגיסטית, ונוסף על כך היא מסבירה להן אילו אתרים כדאי לתקוף וכיצד לבצע את אותן תקיפות" (על ההתייחסות הישראלית לאסד, ראו עמוד 05).
אסד רמז גם לתקיפות האחרונות בדמשק המיוחסות לצה"ל ואמר כי "המורדים תקפו תחנת מכ"ם שהיא חלק ממערכת ההגנה האווירית שלנו. המערכת מסוגלת לאתר כל מטוס המתקרב לשטחנו, בעיקר מכיוון ישראל. המתקפות של ישראל גם בוצעו על מנת להעלות את המורל של המורדים".
"שואה? אני לא היסטוריון"
בראיון, אסד גם הכחיש כי משטרו עשה שימוש בנשק כימי: "לתקוף אזורים מאוכלסים בנשק כימי אומר לגרום לאלפי או לרבבות הרוגים בתוך דקות. מי יכול להסתיר דברים כאלה?" על הדרך, הנשיא הסורי גם ניצל את ההזדמנות לרמוז שוב כי השואה היא לא בדיוק מה שחושבים: "אני לא היסטוריון כדי לדעת מה בדיוק קרה שם, אבל כולנו יודעים שנושאים היסטוריים תלויים במי כותב אותם ולכן לא פעם קיבלנו דיווחים שקריים על אירועים היסטוריים".
בתוך כך, בסוף השבוע התקבלה ראיה נוספת לכך שגם חיזבאללה ואיראן תומכים באסד. זאת לאחר שעל גופותיהם של אנשי הארגון הלבנוני ושל אנשי משמרות המהפכה האיראנים שנלכדו בפאתי העיר חומס נמצאו מפות והנחיות שהתקבלו מהמטכ"ל הסורי בדמשק.
כמו כן, גורמים באופוזיציה הסורית דיווחו לתקשורת הערבית כי אביו של סגן שר החוץ של סוריה נחטף מביתו בידי חמושים. האב, בן 82, נחטף מביתו בכפר בדרום סוריה.
דניאל סיריוטי* * *
כמו בימי בריה"מ: מוסקבה שולחת ספינות מלחמה לאזור וטילי שיוט לאסד
רוסיה ממשיכה להיתמם: "לא מבינים את הזעם"
למרות הלחץ הישראלי רוסיה הבהירה ביום חמישי האחרון כי תעמוד בהתחייבותה לדמשק ותספק לסוריה טילי S-300. שר החוץ הרוסי סרגיי לברוב הצהיר כי אינו מבין מדוע המערב זועם על עיסקת המכירה למשטרו של הנשיא אסד.
"אני לא מבין מדוע התקשורת רוצה לעשות מזה סנסציה", אמר לברוב בתום פגישה שקיים במוסקבה עם מזכ"ל האו"ם, באן קי־מון, כשנשאל על מכירת מערכות הטילים לסוריה, "אנחנו לא מפרים שום הסכם בינלאומי".
בד בבד, העיתון האמריקני ה"וול־סטריט ג'ורנל" דיווח שלשום כי רוסיה שלחה 12 ספינות מלחמה לחופי סוריה במטרה להזהיר את המערב, וגם את ישראל, שלא יתערבו במלחמת האזרחים בסוריה. יממה קודם לכן כבר דווח על הגעתן של חמש ספינות קרב רוסיות לאזור.
הדיווח מצטרף לפרסום ב"ניו יורק טיימס", שלפיו רוסיה שלחה לאחרונה לסוריה טילי שיוט מתקדמים נגד ספינות. בעבר סיפקה מוסקבה לדמשק גירסה קודמת של הטילים מסוג "יאחונט", אלא שעל פי בכירים אמריקנים, אלה החדשים מצוידים במכ"ם מתקדם יותר.
מיותר כמעט לומר כי המהלכים האחרונים של מוסקבה לא מוצאים חן בעיני הממשל האמריקני, בלשון המעטה. ראש המטות המשולבים של צבא ארה"ב, הגנרל מרטין דמפסי, גינה שלשום את ההתנהלות הרוסית והזהיר כי זו תוכל לעודד את אסד להמשיך להילחם. "לכל הפחות מדובר בהחלטה מצערת שתחזק את המשטר ותאריך את הסבל", הצהיר דמפסי במסיבת עיתונאים משותפת עם שר ההגנה צ'אק הייגל. הגנרל, שנשאל על מערכת ה־S-300 שמוסקבה מתכננת להעביר לדמשק, העריך כי "אף שטילי הנ"מ מגבירים את הסיכון, אפשר להתגבר עליהם".
בתוך כך, ראש המטה המדיני־ביטחוני במשרד הביטחון, עמוס גלעד, אמר אתמול כי "מערכת ה־S-300 מהווה איום על ישראל".
בועז ביסמוט ויוני הרש, ארה"בטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו