אם זמן המתנה למסיבת עיתונאים הוליוודית ומידה של היסטריה היו קריטריונים בחלוקת אוסקר, סביר להניח שלאונרדו דיקפריו היה סוף סוף חוזר הביתה עם הפסלון שעדיין לא הצליח להשיג, למרות עשרים וחמש שנות קריירה קולנועית. "טיטאניק", "כנופיות ניו יורק", "הטייס", "לגעת ביהלום", "גוף השקרים", "השתולים", "התחלה" ו"ג'אנגו ללא מעצורים" - רשימה חלקית ביותר - לא הספיקו כנראה בשביל האקדמיה האמריקנית לקולנוע, למרות השבחים שקצר דיקפריו על כל אחד מהם.
כבר כשהכריז הבמאי באז לורמן ("אוסטרליה", "מולן רוז'", "רומיאו ויוליה"), לפני כשלוש שנים, שהוא עומד להפיח חיים בדמותו של גטסבי הגדול, נפתחו ברשת מאות דיונים שתהו מי ייכנס לנעליים הענקיות והמשומשות של רוברט רדפורד, שגילם את הדמות לפני כארבעים שנה, מי יגלם את ניק קאראווי, חברו הטוב (תפקיד שהלך בסוף לטובי מגווייר - חבר ילדות של דיקפריו), ומי תהיה דייזי, אהובתו הלא מושגת של גטסבי. קיירה נטלי, מישל וויליאמס, סקרלט ג'והנסון ונטלי פורטמן הן רק חלק מהשחקניות שחשקו בתפקיד, אבל הוא הוענק דווקא לקארי מאליגן הבריטית והאנונימית יחסית, שהתגלתה ב־2005 בסרט "גאווה ודעה קדומה".
"גטסבי הגדול", שמחיה את הרומן האייקוני של סקוט פיצג'רלד משנת 1925, מביא את סיפורו של ניק קאראווי, צעיר שאפתן המתעסק במכירת איגרות חוב, שמגיע לניו יורק כדי ליהנות מתור הזהב של הבורסה האמריקנית. הוא מתוודע לשכן העשיר והמסתורי שלו, ג'יי גטסבי, שמקיים מדי סופשבוע מסיבות ענק המושכות אליהן את כל המי ומי של העיר. גטסבי מבקש מניק להביא אליו את בת דודתו, דייזי, שהיא אהבתו הישנה שפוספסה בגלל שנות המלחמה, אבל מגלה שהיא התחתנה עם טום ביוקנן, איש ממון עשיר ובוגדני.
הוא מנסה להשיב אליו את אהבתו הישנה, עד לסוף הטרגי. הספר, שנכתב ככתב אשמה נגד רודפי הבצע והתהילה, ודן באובדן ערכים ובשטחיות, התקבל עם יציאתו בקרירות, וזכה להכרה רק כעבור מספר שנים. רק לאחר מותו של המחבר, בגיל 44, זכתה היצירה להערכה והפכה להיות ספר חובה לתלמידי התיכונים בארה"ב ובמקומות אחרים בעולם.
לורמן, שרואה בדמותו של גטסבי "המלט אמריקני שמנסה למצוא את משמעות החיים ושואל בדרכו את שאלת ה'להיות או לא להיות?'", ניסה לשחזר את האווירה העשירה והפסטורלית של שנות העשרים בניו יורק ובלונג איילנד. מטעמי תקציב, בחר לצלם את הסרט באוסטרליה; ההפקה עברה תלאות רבות וגם עיכוב של שנה, לצורך השלמת סצנות נוספות.
בחודשים האחרונים, לקראת יציאת הסרט, יצאו ברחבי העולם מהדורות מחודשות לספר, שנמכרו בהמוניהן. הסרט, שיצא לאקרנים בארה"ב בסוף השבוע שעבר, כבר הצליח להתברג בראש טבלת שוברי הקופות, לצד "איירון מן 3" וסרטי אקשן קיציים נוספים, עם כ־50 מיליון דולר. סכום זהה הוא גרף באוסטרליה. סך ההכנסות עד כה עומד על כמעט 100 מיליון דולר - שמכסים כמעט במלואן את ההוצאות, כ־110 מיליון. לפחות במונחים עסקיים, מדובר בסיפור הצלחה עצום.
לגבי האיכות, המבקרים בקאן וברחבי העולם חלוקים. יש שטוענים ש"מדובר בקליפ אחד ארוך, שבאז לורמן אירגן לג'יי זי, שהפיק את המוסיקה המודרנית של הסרט ופירגן לביונסה, אשתו, את שיר הנושא"; "שמדובר בהעתק מתקדם של מולאן רוז'"; וש"דיקפריו מצליח עדיין להיות השחקן הטוב בעולם בכך שהוא עובד על הקהל, שחושב שדיקפריו הוא השחקן הטוב בעולם".
מנגד אפשר למצוא את המבקרים האוהדים, שסבורים כי דיקפריו ראוי לאוסקר הראשון שלו (אחרי שלוש מועמדויות) רק על האומץ להיכנס לנעליים של דמות אגדית ולהעניק חיים מחודשים לספר עבור דור חדש של צעירים. אלה מרעיפים שבחים על חיבורו של הספר הישן לעידן השטחי של היום, שגם בו, ממש כמו אז, אנשים רודפים אחרי חלום הסלבריטאות.
"כמו ב'לה דולצ'ה ויטה'"
מספיק היה לזרוק מבט חטוף בדוכני העיתונים הצרפתיים על מנת לגלות את גודל האו־לה־לה שהסרט מצליח לייצר במדינה שסוגדת לאופנה, לשיק ולטעם טוב. כוכבי הסרט, ובראשם ליאו, מעטרים כל שער מגזין אפשרי שיצא בימים האחרונים, ועשרות עמודי אופנה מוקדשים להפקות אופנה ולפריטי לבוש ואקססוריז, שיקנו לכם את מראה שנות העשרים הנכון. כובעי הקש וחליפות הבד הצבעוניות של הגברים עושים קאמבק, כמו גם שרשראות הפנינים הארוכות, כובעי הקלוץ', תסרוקות הקארה וחצאיות הצ'רלסטון הקצרות של הנשים.
לא מעט מחלונות הראווה של בתי האופנה הגדולים, שעוטפים את רחובות קאן, הפכו את בובות הראווה לדמויות מתחילת המאה הקודמת, ושלל מותגי אופנה ברחבי העולם הכריזו על ליין בגדים כהומאז' לסרט ולתקופה. הקיץ הזה לא יהיה אפשר להימלט מהגטסבי־מניה.
מלונות הפאר העצומים על רצועת החוף של הריביירה הצרפתית, היאכטות הלבנות העוגנות סמוך לקו החוף, הלימוזינות השחורות שמסיעות את אנשי תעשיית הקולנוע העולמית וצלמי הפפראצי ברחובות, חמושים בעדשות ענק, היו שלשום תפאורה מדויקת להשקה העולמית של הסרט. מאות עיתונאים מרחבי העולם נדחסו בתור מנומס ואינסופי באירוע הפתיחה של פסטיבל הסרטים ה־66 של קאן, כדי לזכות בכיסא באירוע ההשקה.
דיקפריו הנון־שלנטי, בן ה־38, נכנס לאולם העיתונות בחליפה רחבה, חולצה פתוחה, שיער משוח בג'ל, זקן צרפתי והבעת פנים אדישה. הנוכחות שלו מצליחה להאפיל גם על שולחן עמוס בעשרה שחקנים ושחקניות שמככבים בסרט, ובהם איילה פישר, אשתו של סשה ברון־כהן. ההיסטריה היתה בשיאה כשחלק לא קטן מהעיתונאים שהצליחו לתפוס מקום איבדו כליל את הפאסון, שלפו אייפונים ואייפדים, ורצו לעבר האל הנערץ כדי לצלם ולבקש חתימה כאחרוני המעריצים - בניגוד לפרוטוקול הנוקשה של הפסטיבל, כמובן.
דיקפריו מובך ומשועשע גם יחד. "בכל פעם שאני מגיע לכאן זה מרגיש לי כמו חלק מסצנת הפתיחה של הסרט 'לה דולצ'ה ויטה' - עם ההליקופטר, עם השחקנים שיורדים ממנו ועם הצלמים שרודפים אחריהם", הוא אומר. "זה אחד המקומות המרגשים והביזאריים על פני כדור הארץ, ובו בזמן, גם הפורום הכי נפלא ומדויק לאוהבי הקולנוע. כל כך הרבה סרטים מצוינים הושקו כאן לאורך השנים, וזה מאוד נעים שבחרו בנו לפתוח את הפסטיבל, עם כל תשומת הלב התקשורתית שנלווית לזה. אני חייב להודות שזה גם קצת מלחיץ, נוכח תשומת הלב העצומה והציפיות הגדולות מאיתנו".
גטסבי היה אדם עשיר, נערץ ומסתורי שכולם רצו לגעת בו ולהכיר אותו. כמה ממנו יש בך?
"האמת היא שבעיניי אין מקום להשוואה בינינו גם אם יש, לכאורה, קווי דמיון. גטסבי היה מנותק ממה שקורה סביבו, מחק את חייו הקודמים והמציא לעצמו זהות שקרית כדי למצוא חן. אני מגיל 13 נמצא בעין הציבורית, וקשה להגיד שהחיים שלי הם רק שלי. החיים שלי מאוד חשופים לציבור, אם כי אני מנסה גם לשמור דברים רבים לעצמי. גטסבי הוא גיבור טרגי בגלל כל כך הרבה סיבות, ואחת מהן היא שברגע שהתקשורת התחילה לחפש אותו, כולם סביבו נעלמו. אני גדלתי עם משפחה וחברים קרובים תומכים ואוהבים, שמלווים אותי עד היום.
"אם יש משהו משותף לי ולגטסבי, זה האמביציה. אני חושב שזה גם מה שריתק מיליוני קוראים ברחבי העולם לדמות שלו, שרוצה להשיג עוד ועוד, ולכבוש את האהבה הלא ממומשת שלו. בפעם הראשונה שקראתי את הספר זה היה בתיכון. באופן טבעי, התייחסתי לזה כאל מטלת חובה, כספר מסורתי בתרבות האמריקנית. עכשיו, כשקראתי אותו שוב, כל המשמעות של הספר ושל הדמות היתה שונה לגמרי. פתאום האובססיה שלו ללכת עם החלומות שלו עד הסוף המר ריגשה אותי. היה ברור לי שאני רוצה לנסות לגלם אותו, למרות הסיכון שכמעט לכל צופה יש בראש את הגטסבי שלו".
איך היה האיחוד עם באז לורמן, שביים אותך לפני כ־17 שנה בגירסה מודרנית ל"רומיאו ויוליה"?
"חיכיתי לרגע הזה הרבה זמן. בזמנו עשינו גירסה מטורפת של 'רומיאו ויוליה', ומה שלקחתי ממנו להמשך הקריירה שלי היה את האומץ האינסופי של באז לא לפחד לגעת בקלאסיקה, דבר שהוא עשה עכשיו עם העיבוד גטסבי. ממנו למדתי ללכת עד הסוף עם הרעיונות שלך, ותמיד כשאני נמצא לידו, אני מתמלא בהשראה".
מתעלם מהפפראצי
להבדיל מהרבה בני נוער אמריקנים שחולמים לעזוב את הבית ולהגיע לאל.איי, אצל ליאו הכל היה יותר פשוט וקל: הוא נולד והתגורר בלוס אנג'לס, בירת הקולנוע והטלוויזיה. מגיל צעיר התרוצץ בין חוגים למשחק, והיה משיג מידע על אודישנים באמצעות הורים של חברים והולך אליהם גם ללא אישור של אמו (שהתגרשה מאביו כשהיה בן שנה). בגיל 13 עבר אודישן מוצלח לאופרת הסבון הפופולרית "סנטה ברברה", ואחרי עונה אחת המשיך לסיטקום "להתבגר ולהתגבר".
האמביציה, הלוק הנערי ושיער המקלות הבלונדיני פתחו לו דלתות רבות. הוא השתתף בפרסומות ובתפקידי אורח בסדרות, עד שהגיע הסרט "מה עובר על גילברט" ב־1993, שבו שיחק לצד כוכב עולה אחר, ג'וני דפ שמו. דיקפריו היה מועמד לאוסקר על תפקידו בסרט, ומאותו רגע זה היה רק עניין של זמן עד שיגיעו התפקידים המשמעותיים.
למרות שדיקפריו נושא על כתפיו כמעט תמיד תפקידים ראשיים עם כמויות מלל אינסופיות, במציאות הוא אדם שממעט במילים. מקפיד למחזר משפטים מראיונות עבר (בכישרון רב וברעננות של פעם ראשונה), ולא מוכן להסגיר מילה אחת על חייו הפרטיים. כשנפגשנו בעבר לראיון במסגרת קידום הסרט "גוף השקרים", הסביר את סירובו לדבר על חייו בכך ש"את כל האמירות החברתיות שלי ואת הדעות שלי אפשר למצוא בסרטים שלי. זה לא מקרי שאני בוחר להשתתף בסרט כזה או אחר".
מתמונות הפפראצי שלו עם האקסיות המפורסמות, בהן ג'יזל ובר רפאלי, הוא מתעלם בנחרצות. אחרי הזוגיות המתוקשרת עם רפאלי הוא יצא ב־2011 עם השחקנית בלייק לייבלי, אך נפרד ממנה כעבור חודשים אחדים. ב־2012 יצא במשך כמעט שנה עם הדוגמנית ארין הית'רטון, אולם לקראת סוף השנה נפרדו השניים, והשמועות אמרו כי הוא עבר לזרועותיה של הדוגמנית מרגו רובי.
הצהובונים האמריקניים עסקו במשך שנים בעובדה שנסיך הקולנוע טרם נישא, ומעולם לא דיבר על רצונו בילדים. האינטרנט רוחש שמועות בלתי פוסקות סביב חייו, בין היתר ספקולציות על חיים כפולים, משיכה לגברים וחוזים מסתוריים עם הנשים שבחייו, שלפיהם, כביכול, אסור להן לדבר עליו בתקשורת.
דבר אחד בטוח: בזכות בחירה נבונה ומגוונת של פרויקטים, דיקפריו מצליח כבר יותר משני עשורים לשמר את מעמדו החזק בהוליווד, והפך לאחד השחקנים הרווחיים ביותר, עם תג מחיר של 20 מיליון דולר לסרט.
בסבבי הראיונות שהעניק דיקפריו לתקשורת האמריקנית לפני יציאת הסרט הוא דיבר על הדרך שעשה עד כה כשחקן. "בעוד שנה וחצי אני נפרד משנות השלושים שלי, ואני מרגיש נוח עם עצמי ועם הגיל שלי כמו שמעולם לא הרגשתי", אמר. "פתאום, כשאני מסתכל לאחור - ועכשיו יש כבר לאן להסתכל - אני מרגיש סיפוק גדול מכך שהצלחתי להגשים את החלום שלי להיות שחקן. נולדתי בהוליווד, חלמתי להיות שחקן, וזה קרה לי. זה לא מובן מאליו שהלכתי את כל הדרך הזאת.
"אני זוכר עד היום את הרגע הראשון, כשהייתי בן 13 ונכנסתי לסט הצילומים. זה הרגיש לי כאילו זכיתי בלוטו. אני חייב לומר שלמרות כל השנים שעברו, התחושה הזאת עדיין לא עוזבת אותי: בכל פעם שאני נכנס לסט של סרט אני מתרגש מחדש. בסט של 'גטסבי' זאת בכלל היתה חגיגה עם כל הצבעים והבגדים".
דיקפריו נשאל אם הוא מחשיב עצמו כאדם אופנתי, ומשיב בשלילה. "ביום־יום אני חושב שיש לי חוש אופנתי מאוד קטן. אם להיות כן, מעולם לא הקדשתי לזה מחשבה מיוחדת. אני לובש את מה שנוח לי. הפעמים היחידות שאני משקיע בהופעה שלי, וגם את זה עושה עבורי צוות של אנשים, זה כשאני מגיע לפרמיירות וצריך להופיע בציבור. מעבר לזה אני טיפוס של טי־שירט, ג'ינס וכובע בייסבול".
אתה נמנע בדרך כלל מתפקידים רומנטיים בסרטים.
"אני בוחר את התפקידים שלי לפי מה שמאתגר אותי ומחדש לי. באופן טבעי, הרבה מההצעות שאני מקבל הן לסרטים רומנטיים, או לסרטים שפשוט לא מושכים אותי. לא מושך אותי לעשות שוב דברים שכבר עשיתי, והבעיה היא שקשה להמציא דברים חדשים.
"אני רוצה להתחדש, בשבילי ובשביל הצופים. זה חלק מהקושי בניהול קריירה כל כך הרבה שנים. יש שלב מסוים שאתה מתחיל להיות אדיש להצעות, עד שמשהו תופס אותך, ואתה אומר: 'אני מוכן לתת מעצמי כל מה שצריך בשביל שזה יקרה'.
"זה מה שהיה עם גטסבי, שעבדנו עליו לסירוגין במשך שלוש שנים. מצאתי את עצמי מנהל שיחות טלפון עם טובי ובאז כל הזמן, חושב על רעיונות ומשפטים מתוך הספר, ובימי הצילומים היינו מקיימים שיחות על כל משפט ומתווכחים בלהט עד שתיים לפנות בוקר, כשבחמש התחיל יום חדש של צילומים. אלו הרגעים שמרגשים אותי, אלו הרגעים שאני מחפש".
לאורך הקריירה השתתפת במגוון רחב של סרטים, שחלקם הפכו להיות אייקונים. אתה בוחר את הסרטים ואת התפקידים מתוך מטרה להשאיר אחריך מורשת?
"גם אם הייתי רוצה להשאיר מורשת, אני אף פעם לא יודע באמת מה הקהל והמבקרים יאהבו, ומה לא. כך שכל מה שנשאר לי הוא לבחור פרויקטים שאני אוהב, שיש בהם אמירה מסוימת שיכולה להשפיע על אנשים ועל החברה, ולקוות שהם יצליחו. אם הסרטים יישארו? רק הזמן יגיד".
ועדיין, אם מותחים קו בין כל הדמויות שגילמת בשנים האחרונות, מדובר בגברים יוצאי דופן.
"זה נכון. יש משהו מרתק בלהיכנס לתוך מוח של אנשים יוצאים דופן. כשגילמתי, לדוגמה, את הווארד יוז ב'הטייס', נדהמתי לגלות איך האיש המבריק הזה הגיע לתוצאות בזמן שהוא נלחם בהפרעות קשב וריכוז קשות במיוחד.
"הוא השקיע המון הרבה אנרגיה בכל מה שהוא עשה - אם זה מטוסים, נשים או סרטים. אנשים שמסורים למה שהם אוהבים והולכים עם זה עד הסוף הם אנשים שמעוררים בי השראה רבה. אני מבין אנשים כאלה היטב, משום שכשהייתי ילד היו לי כל מיני אובססיות משלי. הייתי מקליט אנשים, הייתי נמנע מללכת על הפסים שבין המדרכות, ובכלל, אפשר לומר שהייתי ילד עצבני, שהמשחק היה עבורו סוג של מפלט, כדי לפרוק את האנרגיות. יש בי הזדהות גדולה עם אנשים שיש להם עולם משלהם ושהם נאמנים לעצמם. זה אולי קו שמחבר בין הרבה מהדמויות שגילמתי בשנים האחרונות".
הסרט הבא שלו, שצפוי לצאת לקראת סוף השנה, הוא "הזאב של וול סטריט", המביא את סיפורו של ברוקר שמסרב לקחת חלק בפרשת שחיתות בבורסה האמריקנית ומסתבך בפשע בניגוד לרצונו.
זה יהיה הסרט השלישי של דיקפריו בשנתיים האחרונות (נוסף על ג'אנגו וגטסבי), ולאחרונה הוא הצהיר על הפוגה מהקולנוע כדי לנוח, כדי לפתח את העסקים השונים שבהם הוא משקיע, וכדי לקדם את האג'נדות הירוקות שלו.
"יש הרבה שחקנים שמתייחסים למשחק כאל משהו כיפי ומהנה", אמר דיקפריו לאחרונה, "אבל אני לא מצליח לקחת את המשחק בקלילות. אני מתייחס לזה בשיא הרצינות, בוחן ובודק דברים לעומק, כי חשוב לי להיות טוב.
"אני מודה שזה שואב ממני הרבה אנרגיות וכוחות נפשיים, שבאים לפעמים על חשבון החיים האישיים שלי או על חשבון יוזמות שאני מנסה לקדם, כמו עולם ירוק יותר.
"אם יש משהו שמצליח להוציא ממני אנרגיות נפשיות אפילו יותר מעבודה על סרט חדש, זה קידום המודעות לאיכות הסביבה. התקדמנו, יחסית לעבר, אבל יש לנו עוד כל כך הרבה עבודה. הקמתי קרן שמטרתה לחנך וללמד את הדור הצעיר את חשיבות הסביבה הירוקה ואיכות הסביבה, אני לוקח חלק בפאנלים ובדיונים, ומקווה שארה"ב וסין, שהן שתי המעצמות הגדולות בעולם, ישכילו לחנך את ההמונים למען העתיד שלנו".
yuvalab@israelhayom.co.ilהבלתי נשכחים של ליאו
לאונרדו דיקפריו כיכב עד היום בכמעט 30 סרטים. רגע השיא של הקריירה שלו הגיע כבר בגיל 23, כשלוהק לתפקיד הראשי ב"טיטאניק", שהפך לאחד הסרטים המצליחים בהיסטוריה של הקולנוע, עם רווח של כ־2 מיליארד דולר. דיקפריו הפך בן לילה לאליל נוער ולמותג שתורגם לפוסטרים, חולצות, יומנים ומחברות. "טיטאניק" הוא מסוג המתנות שכל שחקן מבקש לעצמו, ואז מבקש למחוק מהרזומה, מחשש שתהפוך להיות כרטיס הביקור שלו לנצח נצחים. ההיסטריה שנוצרה סביב הסרט ודמותו של דיקפריו איימה להטביע את ניחוח האיכות שהוא כל כך מתאמץ להביא לסרטיו.
השתולים (2006)
שיתוף הפעולה השלישי בין דיקפריו לבמאי מרטין סקורסזה הוליד את דמותו של שוטר תחת סיפור כיסוי, הנכנס לעולמו הפנימי של ראש משפחת פשע בגילומו של ג'ק ניקולסון. סרט עמוס טוויסטים ומשחק מרשים של כל המשתתפים בו.
לגעת ביהלום (2006)
שישה חודשים של שיעורי דיקציה השקיע דיקפריו כדי להשיג לעצמו מבטא דרום־אפריקני, בדרך לתפקיד של מבריח יהלומים שמאותרים על ידי ילדים קטנים ועבדים שחורים. פיסות הרכילות שדלפו מן הסט וסיפרו על חוסר כימיה בינו לבין כוכבת הסרט ג'ניפר קונלי הצליחו למשוך את תשומת הלב מהנושא החשוב שבו עוסק הסרט.
הטייס (2004)
אחד התפקידים המרשימים של דיקפריו, בסרט שהיה מועמד ל־11 פרסי אוסקר וזכה בחמישה - אם כי לא לשחקן הראשי. המבקרים והקהל הרגישו שהוא צעיר מדי עבור התפקיד העמוק של הווארד יוז, חלוץ תעופה אמריקני ואישיות אובססיבית, למרות מפגן המשחק המרשים. חלק ממבקרי הקולנוע טוענים עד היום שהברכה והקללה של דיקפריו הן הבייבי פייס שלו: הוא לא יכול לשחק דמויות של צעירים מאוד, מפאת גילו, ולא יכול לגלם מבוגרים, בגלל הפנים הצעירות.
סלבריטי (1998)
בסרט שצולם קצת אחרי שקיעת הטיטאניק, בעידן שבו ניסה דיקפריו להצטייר כשחקן רציני, הוא השתתף בקומדיה קלילה של וודי אלן וגילם שחקן בעל חיבה לסמים, לפורנו, לבחורות ולהרס חדרי בתי מלון. מסקרן היה לראות לאן היה מתגלגל לו המשיך לככב בסרטים סאטיריים.
תפוס אותי אם תוכל (2002)
כנראה הסרט שעליו מרבית המבקרים הסכימו שמדובר בתפקיד הכי טוב שעשה דיקפריו מאז ומעולם. בסרט, שביים סטיבן שפילברג ומשתתף בו גם טום הנקס, מגלם ליאו נוכל בעל זהויות שונות, שמפזר צ'קים ויוצר הונאות ורמאויות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו