לרקוד עם שורשים

לפני שלוש שנים הגיע צביקה היזיקיאס (30) לחזרה של להקת המחול ביתא, שחברים בה רקדנים יוצאי העדה האתיופית. כרקדן מקצועי היזיקיאס היה מלא ביטחון ביכולותיו. "אבל אז הם התחילו לרקוד, והבנתי שאין סיכוי שאצליח לעשות את מה שהם עושים", הוא מספר וצוחק. 

עם הזמן, בהדרגה, היזיקיאס השתלב בלהקה, סופג את העולם התנועתי של אבותיו, עד שהפך למנהל בפועל ולכוריאוגרף הבית. בכך סיכם והשליך הצידה תקופה ארוכה של התנכרות לשורשיו התרבותיים.

"מגיל 12 עד גיל 27 לא היה לי שום שיח אמנותי עם המקורות שלי", מסביר היזיקיאס. "מבחינתי, ריקוד היה או קלאסי או מודרני. גם החברה שמסביבי ובנות הזוג שלי לא היו אתיופיות. עכשיו בת הזוג שלי היא בת העדה".

הריקוד הציל את היזיקיאס "מחיים של פשע ורחוב". בגיל 9 עזב בצו בית משפט את הבית שבו חיו אביו ואשתו (אמו של היזיקיאס נפטרה בדרכה מאתיופיה לישראל) ועשרת אחיו, עבר בין פנימיות והסתובב ברחובות. לבסוף, בזכות עמותת אור שלום שפרשה עליו את חסותו, החל ללמוד בתיכון שליד האקדמיה למחול בירושלים.

בסיום הלימודים היזיקיאס רקד בבית הספר של להקת אלווין איילי בארה"ב, ולאחר ששב ארצה התקבל לאנסמבל בת שבע. ואולם לאחר שלוש שנים באנסמבל הוא הפסיק לרקוד. "חזרתי לצביקה של פעם: קצת אלכוהול, הרבה בלבול. לא מעט אנשים חשבו שרקדן לא ייצא ממני".

חוסר האמון הזה עורר בו את המוטיבציה והוא התקבל לתוכנית "נולד לרקוד", ולאחריה השתלב בהרכב רקדנים שהעלה את "כמויות" מאת אוהד נהרין ברחבי שבדיה. "זה מה שהחזיר אותי לבמה וביתא החזירה אותי לשורשים".

בשבוע הבא, במסגרת אירועי "תל אביב דאנס" במרכז סוזן דלל, יעלו היזיקיאס ושותפתו שירי קפואנו־קוונץ יצירה מקורית ששמה "קאדם", השואבת השראה מהריקוד האתני האתיופי. היצירה תעלה בימים חמישי ושישי (17-16 במאי), כחלק מערב של יצירות שהוזמנו מיוצרים עצמאיים על ידי סוזן דלל. "השלמתי עם העובדה שאני לא יכול להיות במסגרת אחת", אומר היזיקיאס, "כשמכניסים אותי למסגרת, אני מייד רוצה לפרוץ אותה. נכון לי כרגע להיות מבצע ויוצר בכמה מסגרות. אני רוצה לרקוד לפי האמונה והתרבות שלי, להיות חופשי, לפשל, להפתיע".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו