מאז 2008 לא היתה כאן תחושה אמיתית שאפשר לקחת ממכבי ת"א את האליפות. גם לפני שנתיים הצהובים אמנם איבדו את התואר, אבל בניגוד למקרה חולון, רק מעטים יכלו אז לחזות את הסנסציה שסידרה גלבוע/גליל. העונה, לעומת זאת, יותר מקבוצה אחת מאמינה בסתר ליבה שהיא יכולה לעשות את זה.
מכבי ת"א לא נמצאת שתי רמות מעל הליגה, כפי שהתרגלה להיות כמעט בכל עונה ב־40 השנים האחרונות. הסגל שלה בינוני יחסית וסובל מליקויים (שון ג'יימס מתמודד לבד בצבע, הרבה שחקנים לא בכושר, הספסל קצר יחסית). בשנים קודמות קבוצות הכריזו שהן מאמינות בסיכוייהן לזכות בתואר רק כדי לצאת ידי חובה. העונה זה אמיתי. תוסיפו את העובדה שהגמר לא ייערך בנוקיה ותקבלו עוד אלמנט שיוצר תחושה של מאבק פתוח.
נכון שמכבי פגיעה, אבל חובת ההוכחה היא על המועמדות הפוטנציאליות. נתניה עושה עונה גדולה, אבל לא יכולה להגיע לצלחת, ראשל"צ עם זר אחד פחות תיעצר ברבע הגמר והפועל ת"א לא יכולה לעבור את מכבי בדרבי. אז מי בכל זאת יכול לגנוב את התואר?
המוכשרת - מכבי חיפה
מאז הפועל חולון ב־2008 לא היתה כאן קבוצה עם רמת כישרון ועם גודל כזה. חיפה מציגה העונה שחקנים מעולים בכל עמדה ולא פחות חשוב - המון כוח פיזי שמכבי ת"א פוגשת בדרך כלל רק ביורוליג. הגמר שייערך ברוממה הוא בונוס ענק, אם חיפה תגיע לשם. המינוס הגדול: לחץ גדול לנוכח העובדה האחרונה והנטייה של הקבוצה לעליות ולירידות.
הקשוחה - הפועל אילת
עודד קטש מציג סטייל חדש. בניגוד לעבר, אז היתה ההתקפה החלק החזק בקבוצות שלו, העונה הוא מוביל קבוצה שיודעת לשמור עם המון חוסן ואגרסיביות.
אילת מגיעה בכושר טוב ונהנית מסקוטי הופסון, שחקן־על במושגים של הליגה הישראלית, ומהניסיון הגדול של אפיק ניסים.
הבלתי צפויה - הפועל י־ם
בפוטנציאל לירושלים את זה, בראש לא בטוח. הרכב מגוון, מוכשר ומנוסה (מאיר טפירו) שקיבל חיזוק משמעותי מתחת לסל (סמארדו סמואלס). הבעיה היא שהדבר הכי יציב אצלה זה חוסר היציבות.
המתקמבקת - גלבוע/גליל
מגיעה בכושר מצוין ובמורל גבוה. אשדוד עשתה בעונה שעברה את הדרך מהמקום השביעי לגמר. לגלבוע יש עומק בספסל, מסורת וזיכרונות טובים מהטווח הקצר - אליפות ב־2010.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
