ההילולה השנתית במירון על קברו של רבי שמעון בר יוחאי ביום פטירתו, ל"ג בעומר, היא הזדמנות נהדרת לחזור לאזור היין המופלא של הגליל העליון ושל הר מירון בפרט. מתברר, ולא מהיום, שבכל מה שקשור ליין, זהו מקום בעל רפרטואר ייחודי ומבוקש על ידי כורמים ויקבים רבים, שנהנים משאר רוחו של רבי שמעון. לטענתם, לא רק שהוא משרה אווירת קדושה על האזור, אלא גם משביח את תוצרת הכרמים.
אלי ונחוצקר, למשל, בן המושב מירון, הוא איש חינוך ותיק המנהל את הישיבה התיכונית בקריית אתא. בנוסף הוא בעליו של כרם בן עשרה דונמים ויקב משפחתי זעיר הנושא את שם משפחתו. הוא מייצר יין כבר כמעט שני עשורים (עם הפסקה של כמה שנים באמצע). "הכל התחיל בשנת 1996 כשמטעי הנשירים של המושב כבר לא היו רווחיים, ובמקומם נטענו את הכרם שלנו בגפני קברנה סוביניון ומעט מרלו ופטי ורדו.
"הכרם שלנו ממוקם ממש למרגלות המושב, במקביל לכביש 866. ב-2003 ייצרנו את היין הראשון, וב-2007 זכינו במדליית זהב בתחרות בינלאומית. הזכייה הזו הפיחה בנו כוחות ולאט לאט הגדלנו את הכמויות, אם כי נשארנו בגבולות העסק המשפחתי. כדי להעמיק את הידע המקצועי השתתפתי בקורס לייצור יין של מט"י עכו, וגם בני שמוליק, אגרונום בעיסוקו, שהיה אחראי לכרמים רבים בצפון הארץ עבור יקבים גדולים, התגייס לסייע לפרויקט המשפחתי".
שחרור מאגואיסטיות
זיו: "גדלתי בצפון תל אביב בשכונת צהלה, ואבא שלי הכין קצת יין בבית בגראז'. לפני כ-15 שנה היתה שנה ברוכה ביבול ולאחד החברים במו שב היו המון ענבי מאכל עודפים, כמות מטורפת, ולא היה לנו מה לעשות עם זה. מישהו זכר שפעם הכנתי יין, אז הפילו את זה עלי. התייעצתי עם מומחים ואמרו לי שמהזן הספציפי שהיה לנו (רד גלוב) לא ייצא שום דבר מוצלח, אבל לא הקשבנו להם והכנו יין - ובאמת יצא נורא ואיום. אבל כבר השקענו בציוד אז המשכנו עם זה גם בשנה הבאה, תוך שהתאמנו את זני הענבים.
"מפה לשם, לפני 12 שנה הקמנו את היקב ומאז אנחנו רואים ברכה רבה בעשייה שלנו, בזכות רבי שמעון והקרבה שלנו - הפיזית והרוחנית - אליו. בבציר הקרוב אנחנו מתכננים לייצר כבר 700 אלף בקבוקים, כ-40% מהם לייצוא. אנחנו גם מקימים עכשיו יקב חדש שיתאים בממדיו ובטכנולוגיה שלו לצרכים שלנו. הואיל ובציר 2022 יחול בשנת שמיטה, ואנחנו מקפידים לשמוט את הכרמים ולא לייצר בשנה זו, נעבור אליו בעזרת ה' רק בעוד שנתיים".
