אוברזון נפרד: "אלבר היה אישיות מיוחדת"

אלבר אלבז, שעלה לגדולה בתעשיית האופנה העולמית, נפטר בשבת האחרונה בפריז ממחלת הקורונה. מי שהיה מהראשונים לזהות את גדולתו הוא גדעון אוברזון, מוותיקי מעצבי האופנה הישראלים.

"כשלמד בשנקר וגם לאחר שסיים את הלימודים הוא עשה אצלי סטאז'", אומר אוברזון ל"ישראל היום". "הייתה לו תשומת לב לעבודה, והוא היה אדם של אנשים. אני זוכר שלפני כחמש שנים, כשפגשתי אותו בפריז, הוא שאל אותי מה שלום מזל ושאר העובדות. אני לא אשכח שאמא שלו באה אליי לסטודיו יום אחד ואמרה לי שאין לאלבר אמצעים, שאין לו אבא, והאם אפשר להתפרנס מאופנה. אמרתי לה שעם הכישרון של הבן שלה אין לה מה לדאוג. הוא בא ממשפחה מאוד צנועה, ממרכז הארץ, הוא לא חונך בהייסטייל של פריז או מונטה קרלו, היה לו את זה מבפנים. הוא היה כשרוני עם המון אכפתיות וחריצות, עם דבקות במטרה, הייתה לו אישיות מאוד מיוחדת".

התחיל מלמטה

אוברזון מספר כי אלבז לא חשש להיות שוליה ולהתחיל מלמטה ללא קיצורי דרך. "באחת הפעמים פגשתי אותו לקפה במלון קריון המוכר בפריז, ונכנס הילד הזה מחולון, וכל האנשים במלון קיבלו אותו כסלב שהוא, ומצדו היחס לאחרים היה בגובה העיניים. כשהוא עבד בארצות הברית שאלתי אותו, 'אלבר, מה אתה עושה שם?', והוא אמר לי 'אני שלוש שנים רק קושר סרטים'. 'סרטים אתה קושר?', תהיתי, אך הוא אף פעם הוא לא התרעם על כך שהוא עושה עבודה מונוטונית של שוליה. זו הדרך שלו, הוא עבד כשוליה והגיע לאן שהגיע, לא היו לו קיצורי דרך, הוא היה אומר לי שהסטודיו בלנוור הוא כמו אצלי בתל אביב. הוא עבד עם הרבה מעצבים שהעסיק והיה בלחץ אדיר, הוא לקח כל קולקציה כלידה, ובזכות החריצות הזו הוא הצליח. למרות שהוא הרבה יותר צעיר ממני, אנחנו אולד סקול, הייתה לו את החשיבה הקלאסית של איכות ויופי".

הוא לא חשב לעבוד בארץ?

"הוא ידע שזה המקצוע שהוא אוהב, והוא ידע שהוא רוצה לעשות את זה בגדול, ולכן לא היה לו מקום בארץ. לא התאפשר לו כלכלית להקים עסק עצמאי, כך שהוא הסתכל לעולם הגדול ונסע לארצות הברית, ולאחר מכן הגיע לפריז, לאיב סאן לורן וללנוור. הוא ידע שבארץ הוא לא יוכל להתרומם, והוא צדק. בסוף הוא היה אחד מעשרת המעצבים הגדולים של העשורים האחרונים".

כמה הזהות הישראלית שלו שיחקה תפקיד בקריירה שלו?

"בצרפת הוא התקבל כמרוקאי, הרי הוא דבר צרפתית. הוא היה גאה במוצא שלו ובישראליות, והוגדר יותר כבינלאומי. הוא עבד הרבה עם מדינות ערב, עם הנסיכויות, וכולם ידעו שהוא ישראלי, אבל הוא היה ניטרלי, הייתה חשובה לו האישיות יותר מאשר העמדה הפוליטית".

הכל אישי

אוברזון חוזר ומסביר כי הדבר המרכזי שייזכר מאלבז הוא ללא ספק האישיות החמה שהייתה לו והגישה שלו לאנשים. "הוזמנתי לתצוגות שלו בפריז, ובמקום להתעסק עם הדוגמניות, הוא דאג שאשב במקום ששמר לי. הוא היה מאוד אכפתי, אישי ואנושי. מה שמיוחד אצל אלבר לעומת אחרים הוא שאלבר לקח את האישה כחשובה ביותר, הוא לא חתר לשנות את האופנה ולהגיע למשהו אחר, אלא העיקר בשבילו היה לתת את ההרגשה הטובה ללובשת, וזה לא משנה אם אדום עכשיו בשיא האופנה, אם זה לא מתאים לאישה הספציפית הזו אז הוא לא היה נותן לה ללבוש את זה, כי הכי חשוב שהאישה תרגיש טוב ונוח בבגד שהוא מעצב לה, וזו הגדולה שלו".

אוברזון מוסיף כי "גישה זו שינתה את האופנה גם מבחינה שיווקית וגם מבחינת העיצוב, לעצב מוצר נחשק שלא תמיד יהיה הדבר הבא אבל יהיה הדבר הנכון, ואת זה לא כל אחד יודע לעשות. דבר זה בא לידי ביטוי בקולקציה האחרונה שלו, אלבר סיפר על כך שכולם נועלים נעלי התעמלות. הוא אמר כי מצד אחד זה מאוד נוח אבל מצד שני זה לא אלגנטי. הוא החליט לשלב והמציא נעל התעמלות שהחרטום שלה הוא שפיץ, על מנת לתת את האלגנטיות ואת הספורטיביות יחד. זה מראה על התחשבות בנוחות יחד עם דגש על נראות, וזו הצלחה. אני בטוח שהוא היה עושה חיל עם המותג החדש שלו".