"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.
תוצאות ההצבעה לוועדה המסדרת // צילום: דוברות הכנסת
השמאל חייב את הרלוונטיות המחודשת שלו, את תקומתו ואת שמחתו, בראש ובראשונה לזאב אלקין ולגדעון סער, לאביגדור ליברמן ולאלי אבידר. השמאל, שזעק מרה על עריקים ש"בגדו" ונכנסו לממשלת האחדות של נתניהו וגנץ - חייב את החייאתו לפלוגת עריקים מהימין. לכל אחד מהם, לבד וגם בקומבינציות כאלה ואחרות - אין ולא היה סיכוי לפגוע בבסיס התמיכה הציבורית של נתניהו. באחד על אחד - סיכוייהם לגבור עליו קלושים, והם יודעים זאת. ולכן הם שיתפו פעולה, כרתו בריתות, עשו את מה שריבלין הורה: לחשוב מחוץ לקופסה, לממש חיבורים מפתיעים.
וזה בדיוק מה שצריך להבין ממה שקרה אמש במשכן: זה מתחפש לטושה, ל"עשו לנו בית ספר", ל"תרגיל פוליטי מבריק". ייתכן, יש כאן מידה לא מבוטלת של עורמה. אבל זה כנראה גם פתחו של עידן חדש בפוליטיקה; רגע כינונה של תרבות פוליטית חדשה, שבה משלבים כוחות ולא כדי לקדם אידיאולוגיה, תוכנית מדינית, מהלך כלכלי או רפורמה חשובה. מאחדים כוחות כדי לעקוף את הדמוקרטיה ולסלק יריב משותף. לא סתם לסלק יריב: להחריב עד היסוד את הבית הפוליטי הקודם.
סער ואלקין הצטרפו בחדווה לפרויקט העל של ליברמן, והם נחושים לחסל את הליכוד. זו משמעותה של ברית המובסים; בידיעה שאין להם אופק כלשהו וחלום ראשות הממשלה שלהם נמוג, לא נותר כל טעם לחייהם הפוליטיים, זולת נקמה באיש שהצליח להיות יותר פופולרי, יותר מתוחכם ויותר רלוונטי משהם יכולים לחלום. בזו מתחילה ונגמרת התקווה החדשה שלהם. המציאות החדשה שנרקמת לנגד עינינו היא למעשה ברית חדשה - והמחנה הלאומי צריך להתכונן למפה פוליטית חדשה שבה נרקיסיזם, אינטרסים ופוליטיקה אישית באים לפני אידיאולוגיה.
"הם לא אימצו ציניות גמורה", כתב שלשום אחד משושביני "ממשלת השינוי" על השילוש הקדוש החדש של התקשורת, בנט־סער־לפיד. אתרוג חדש נולד. הם לא אימצו ציניות גמורה - אבל יש שם די והותר ציניות כדי לתרץ עבור השמאל ממשלה בראשות נציג מובהק של הימין עם 7 מנדטים, ביחד עם שני שותפים שאיש לא יודע להגיד עד היום מה קווי היסוד שלהם בסוגיות שעימן מתמודדת ישראל: הם פשוט אינם מסוגלים לנסח ולנמק עמדה רעיונית ומעשית על שום סוגיית עומק - ולא, "ריפוי" זה לא תשובה לגרעין האיראני, למשל. אם הברית הזו לא צינית - אינני יודע כבר מהי ציניות פוליטית מקפיאת דם, ויש לקוות שנפתלי בנט ואיילת שקד לא ייתנו לה יד.
"מי שתלה את יהבו בתומכי טרור גם אכל את הדגים המסריחים, גם חטף מכות, וגם גורש מן העיר", הוסיף גם בצלאל סמוטריץ' את דקירתו. ובכן, מהערב הזה צריך כל איש שרואה את עצמו כאיש המחנה הלאומי להסיק מסקנה אחת: ישנם הרבה מאוד גורמים שבדיעבד, אסור היה לתלות את יהבנו בהם - "תומכי הטרור" (הכוונה לרע"מ) הם האחרונים ברשימה. תסתכלו על תמונות הקריצות וההסתודדיות מאמש במשכן ותבינו לבד אילו בריתות הופרו, אילו בריתות נרקמו, ולשמחתם הרבה של מי.
