ממשלת נתניהו, הנוכחית וגם זו שקדמה לה, חרטה על דגלה שמירה על ביטחונה של ישראל. אפשר כמובן להתווכח על פעילות הממשלה, אבל קצת קשה להתכחש לעובדות. נעשים כאן בשנים אחרונות מעשים, על פי פרסומים זרים, שבהחלט תואמים את אותו קו, ובאותה הזדמנות מעשים אלה גם מהווים איתות לטהרן.
צילום: רויטרס
את תקיפת שיירת טילי הנ"מ בסוריה, בסוף ינואר, ותקיפת משלוחי טילי קרקע־קרקע ארוכי טווח בלילה שבין חמישי לשישי שוב בסוריה, אפשר בהחלט לצרף לתקיפת מפעל הנשק בסודאן באוקטובר 2012. גם מבצע עמוד ענן בנובמבר אותה שנה וחיסולו לפני שבוע בעזה של פעיל הג'יהאד העולמי היתאם מסחאל מצטרפים לרשימה. לכל אותן פעולות יש אותה מטרה. ישראל מבקשת להגן על עצמה. הדבר החדש במזה"ת הוא בסך הכול ישן מאוד: ישראל מתגוננת, לבד.
השנים האחרונות אינן פשוטות לישראל: ההתקוממות הערבית שהחלה ב־2011 - מעבר לצנטריפוגות המסתובבות בעקביות באיראן - הפיחה תקווה בקרב כל אותם אלה שלא מכירים את האזור. אין מדינה אחת שבה היה שינוי שהיטיב עם ישראל בפרט ועם המערב בכלל (וגם עם אותן מדינות עצמן). וסוריה, עוד לפני השינוי, נכנסת לאותה קטגוריה.
אובאמה עדיין מתלבט
הנשיא אובאמה מוצא עצמו בעמדה מביכה מאוד במלחמת האזרחים הסורית. הוא הציב קו אדום שלא גורם לאף אחד להתרגש במיוחד. אסד כל כך משוכנע כי אובאמה לא רוצה לפעול עד כי הוא עשה שימוש בנשק כימי ומעביר נשקים שוברי שוויון לארגון חיזבאללה כאילו האיום האמריקני לא קיים כלל. אובאמה בעצמו הסביר כי כניסת כוחות אמריקניים לסוריה לא תועיל לארה"ב וגם לא לסוריה. אם אובאמה צריך לקבל החלטה, ללא לחץ של בעלות בריתו - הוא לא יפעל בסוריה. מצד אחר, אי אפשר להתעלם מהעובדה שמופעל על הממשל יותר ויותר לחץ לפעול צבאית נגד משטרו של אסד. אובאמה, בינתיים, עומד יפה בלחץ.
אבל לישראל אין הלוקסוס שיש לאובאמה. ישראל לא יכולה להרשות לעצמה כי טילים ארוכי טווח ייפלו בידי חיזבאללה בלבנון. ישראל גם לא יכולה לאפשר זליגת נשק כימי לידיים לא אחראיות. לפי פרסומים זרים, ישראל, בפעולות האחרונות בסוריה, מאותתת לכל אותם אלה שטוענים כי היא מבקשת לגרור את אמריקה למלחמה כי להיפך, היא יכולה לעשות את העבודה לבד. בסוריה, או בכל מקום אחר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו