בחזרה לסיוט: כך נרצח החייל משה תמם

בתחתית העמוד השני בעיתון "חדשות" בתאריך 11 באוגוסט 1984 התבשרו הקוראים על הרצח המזעזע. "גופת חייל התגלתה בשומרון. על הגופה נמצאו סימני אלימות. הודעה נמסרה למשפחת החייל. צה"ל פתח בחקירה". זו הייתה ההודעה הראשונה על האירוע שאותותיו ניכרים גם היום, עם שחרורו מהכלא של אחד המחבלים, רושדי אבו מוך. חמישה ימים לאחר היעלמו נמצאה גופתו של החייל משה תמם בפרדס בסמוך ליישוב מבוא דותן, במה שיתגלה לאחר מכן כפיגוע מזעזע. 

משה תמם נולד ב-1965 לגליה ואלי במעברת חבצלת השרון. את לימודי התיכון ביצע בבית הספר המקצועי "נעורים" שם התמחה כמפעיל ציוד טכני, וב-1983 התגייס לחיל ההנדסה ושימש כמדריך הפעלת ציוד מכני כבד. ב-6 באוגוסט יצא לחופשה לביתו. בתחילה נפגש עם חברתו איילת וליווה אותה לביתה בטבריה. לאחר מכן חזר באוטובוס וירד בתחנת בית ליד. אז עקבותיו נעלמו. 

הנהג, תושב פתח תקווה, זכר היטב את בני הזוג שהתחבקו יחד בתחנת האוטובוס. "אמרתי לו, אני לא מבין איך אתה משאיר חברה חמודה כל כך בטבריה", סיפר בעיתון חדשות לאחר מציאת גופתו של תמם. הנהג היה האחרון שראה אותו בחיים. "במהלך הנסיעה פנה משה תמם לנהג ושאל אותו אם הוא עוצר בצומת נתניה. הנהג השיב כי הוא עוצר בצומת השרון (בית ליד). 

ב-10 באוגוסט ארבעה ימים לאחר שנעלם, נמצאה גופתו  על ידי חקלאי ערבי בבור בשולי הכביש שעלה ליישוב מבוא דותן שבשומרון, כשעליה סימני חבלה קשים. החקלאי פנה למוכתר הכפר וסיפר לו שחייל נרדם מתחת לעץ זיתים, זאת מכיוון שרוצחיו הניחו אותו מתחת לעץ בתנוחה של אדם ישן. המוכתר שלח ג'יפ למקום ולאחר ש"החייל הישן" לא הגיב לצפירות הוזעקו למקום תושבי מבוא דותן ואחריהם גם כוחות הביטחון. עוד באותו היום אמר אורן תמם, אחיו של משה, כי הם דורשים חקיקת גזר דין מוות למחבלים. 

שלושה ימים לאחר שנמצא נטמן משה תמם בבית העלמין הצבאי בנתניה. "משה לא יבוא יותר הביתה, משה לא יביא יותר את הבולדוזר של העבודה. הבן שלי הלך, הגאווה שלי הלכה. במקום לחתונה אנחנו מלווים אותך לקבורה", זעקה אמו. בשבעה סיפרה איילת, חברתו, על הרגעים האחרונים שראתה את משה בחיים. "ביום שני שעבר מושיקו יצא לחופשה. כשהגענו לתחנת האוטובוס הוא הבטיח שיתקשר אלי מביתו. הוא לא התקשר והתחלתי לדאוג".

כבר בימים שלאחר הפיגוע הבינו החוקרים כי הוא עלה לטרמפ שממנו לא שב, שכונה "טרמפ למוות". באותה השיטה נרצחו ארבעה חיילים בעשור שקדם לפיגוע, שלושה מתוכם בצומת בית ליד. 

שנה וחצי לאחר הפיגוע נסגר המעגל, וארבעת המחבלים תושבי בקה אל גרבייה נתפסו. במאי 1986 הוגש נגדם כתב אישום שחשף את הזוועה. על הארבעה, איברהים ראזק באדסה, וואליד דקה, איברהים נאיף אבו מוך ורושדי אבו מוך, כולם חברי החזית העממית לשחרור פלשתין, הוטל לחטוף חייל ישראלי ולהעביר אותו לסוריה. הארבעה חיפשו חייל, וכשראו את תמם במחלף נתניה עצרו לו והוא עלה. 

תוך כדי נסיעה שלפו שניים מהמחבלים את האקדחים שהיו ברשותם, כפתו את ידיו בחבל וכיסו את עיניו בסמרטוט. הם הסיעו אותו לבית ראש החוליה וכלאו אותו במשך יומיים, אז הם החליטו להוציא אותו להורג, כי חששו שייתפסו בדרך לסוריה. הם נסעו ליד היישוב מבוא דותן, הורידו את תמם והעמידו אותו בתוך מטע זיתים. איברהים רזאק שלף את אקדחו וירה לעברו של תמם יריה ששרטה את מצחו. לאחר שהחייל נפל אל הקרקע, גחן איברהים לעברו וירה פעם נוספת לכיוון החזה שלו. לאחר מכן חזרו ראזק ונאיף למכונית שבו חיכה להם רושרי, המחבל ששוחרר היום מבית הכלא. 

ב-2 במרץ 1987 נגזר על המחבלים מאסר עולם. בני משפחתו של החייל, ששמעו את גזר הדין בבית המשפט הצבאי בלוד, החלו להתפרע, לירוק ולקלל, תוך שהם משליכים נעליים וכוסות לעבר המחבלים. "רוצחים, נבלים, שפלים. אתם יותר גרועים מחיות", צעקה לעברם אמו של משה תמם. השופטים קבעו כי וואליד דקה ורושדי אבו מוך היו שותפים שווים לרצח.

ההתפרעות הייתה כה גדולה, שעלה חשש לביטחונם של המחבלים ואלו מולטו לתא מבודד באמצעות כוח צבאי גדול. בצאתם מהאולם אמרו בני המשפחה כי "הלוואי שישחררו את המחבלים, כך יהיה לנו יותר קל לתפוס אותם ולרצוח אותם במו ידנו".

רושדי אבו מוך שוחרר היום (שני) מבית הכלא קציעות לאחר 35 שנות מאסר, עונש המאסר שהוקצב לו על ידי הנשיא משה קצב. "הרוצח משתחרר חזרה לביתו, שנמצא נסיעה קצרצרה מבית משפחתי, ככה פשוט", כתבה אתמול אחייניתו של החייל, אורטל תמם. "הרוצח, רושדי אבו מוך, הולך להיות השכן של המשפחה שלי והשר דרעי לא עושה דבר. למה קיימת לשר הפנים הסמכות לשלילת אזרחות אם לא בדיוק בשביל המקרים האלה? שלילת אזרחותו של מי שרואה בחיילי המדינה אויביו עד כדי רצח? עד כדי האדרת הרוצח?".

תמם הוסיפה: "סבא וסבתא שלי שילמו את המחיר היקר ביותר עבור המדינה הזאת. לא מגיע להם לפגוש את הרוצח של בנם בסופר או בשוק או בתור לרופא. אבא שלי, דודים ודודות שלי, שילמו גם הם את המחיר היקר ביותר עבור המדינה הזאת. לא מגיע להם לחיות בפחד".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו