בשיאו של קמפיין הבחירות, כשהמגישים באולפני הטלוויזיה ירדו עליו והשמאל דרש ממנו לדקלם את שיר העם האהוב "רק לא ביבי", בנט עשה חשבון פשוט: לא יהיו מספיק מנדטים לממשלה בלי נתניהו. הוא הביט כיצד סער הופך לחביב התקשורת כאשר הוא, בנט, מסרב לספק את מס השפתיים ומפסיד תהילה מדומיינת, אבל בלוח השחמט הפוליטי הכין את המהלך הבא, שחיבור וחיסור בתחום ה-61 הספיקו כדי לחזות אותו; הוא ידע שסביבו מתחייבים בהבטחות לטווח ארוך ומצביעים לטווח קצר, שבהכרח יביאו לבחירות חמישיות.
גם כאשר קמפיין הליכוד הפך את בנט לאויב העם, על פי מיטב המסורת - והפעם עוד קצת, הוא לא נשבר. ההיסטוריה חוזרת כי לא לומדים ממנה, ובנט החליט להסיק מסקנות. לסטארטאפיסט עם הכיפה הקטנה מרעננה הספיקו תשע שנים על כס האסקופה הנדרסת כדי להבין שזה לא מתאים למי שרוצה לעשות אקזיט פוליטי. במה זכה בנט על פני סער? הוא פשוט עשה חשבון כמה שבועות לפני.
פוליטיקאים אחרים חוטפים מיגרנה מלהסתכל על הלוח המסובך הזה, בנט נהנה מהמשחק. המשוואה שהתחילה במחויבות לציבור הדתי-לאומי התגמשה כשנפטר מהרבנים, המשיכה עם מחויבות לבעלי העסקים ובעלי המוגבלויות, ועדיין לא הצליחה להתרומם לאלקטורט המיוחל. מה שלא הולך במוח, הולך בעוד יותר מוח. הציבור רואה את מלחמות הציוצים, אך מתחת לפני השטח מתקוטטים נתניהו ובנט בשחמט של ג'ודוקות, מגששים קדימה מי ינצל לטובתו את התנופה שייקח היריב - כך למשל, הושיט נתניהו לבנט הצעה לשריונים בליכוד ונהדף אל הקרקע.
בנט החליט להיות ראש הממשלה. זה עורר גיחוך בתקופת הקמפיין, אבל הוא נחוש לסמן "וי" ליד היעד המבוצר. כבר שבועות שהוא מפזר לנו חלקי תצרף: לא יישב תחת לפיד, אומר תודה לביבי אבל לא מחרים אותו, שיתוף פעולה עם מפלגות ערביות אינו אופציה. קצת ריכוז - והפתרון בידינו! ועדת הבחירות יכלה להגיש לנשיא את משחק המחשבה הזה מזמן. בנט לא מאמין להבטחות של רה"מ או להסכמים מחוררים של רוטציה, ולא יסתפק בלקרוא את כל הסעיפים, אלא ירצה לכתוב את ההסכם. אם ילך עם מרצ והעבודה - הוא ירוקן את כוחו. אם ילך עם נתניהו - הוא יוכל למקסם את כוחו. כשהמתחרה בו על משבצת ה"קינג מייקר" הוא מנסור עבאס בעל ארבעת המנדטים, הדיבידנד עשוי להספיק לכל קבוצת הפייסבוק של השולמנים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו