צירוף מנסור עבאס לקואליציה - סכנה

הפיתוי של קואליציית נתניהו לחבור לעבאסברור.לצד הצורך להכשיל את יריביה וליצור גרעין לממשלת ימין, יש לכאורה, בשורה בנכונותה של מפלגה ערבית להתמקד בשיתוף אזרחי במקום בממד הלאומי הפלשתיני המתריס.

כדי להבין את המלכוד צריך להכיר את האחים המוסלמים: זו תנועת האם של החמאס, של האופוזיציה הקיצונית והמסוכנת למשטר א-סיסי במצרים ולמשטר ההאשמי בירדן. זו תנועתו של ארדואן בטורקיה ושל "התנועה האסלאמית" בישראל המונהגת בידי עבאס.

ייחודם של ה"אחים" בדרך כלל בשמרנותם החשוכה, באיבה למערב, ביסודות האנטישמיים המושרשים בתפיסתה. ייחודם העיקרי הוא ביכולתם להעמיד פני מתינות מדינית, כדי להתבסס ולהתמקד בשלב הראשון בהרחבת שורותיהם ובהעמקת הנאמנות לארגונם, באמצעות מערכת רווחה נרחבת לשכבות החלשות והטפה דתית אינטנסיבית ("דעווה"). לאחר שהיא מכה שורשים ומגלה את מאפייניה הרדיקליים, כבר קשה לעקרה מן השורש. בדרך זו הצליחו הנשיאים ארדואן בטורקיה ומורסי במצרים לאחז את עיניו של אובמה. כך הצליח ה"מוג'מע" האסלאמי בראשות אחמד יאסין להתבסס בעזה בשנות השמונים, עד שגילה בשלהי אותו עשור את מהותו האלימה.

ממשלה הנשענת על תמיכתם או הימנעותם של ה"אחים" מסתכנת בהגבלת חופש הפעולה שלה במיוחד בשני תחומים קריטיים: מול חמאס בעזה ומול השתלטותם האלימה של הבדואים על הנגב הצפוני. תומכי עבאס באים בעיקר מן הבדואים בדרום ומשכונותיהם בערים ישראליות, שבהם הם שומרים על המבנה השבטי. התחזקות תנועתו מסוכנת גם למודרניזציה ולפתיחות של החברה הערבית בישראל. ההכרה בתלותה של הממשלה בתמיכתו עלולה לדרדר עוד יותר את הביטחון האישי של תושבי הנגב. הסכנה הזו תתעצם לאין שיעור, אם וכאשר ישתלט החמאס גם על יהודה ושומרון. במקרה כזה ייווצר רצף של "אחים מוסלמים" בין הירדן, דרך הנגב ועזה, עד לים התיכון.

למי שחושב שאפשר להסתמך על תמיכתו "רק פעם אחת", ראוי להזכיר את אלה שקיוו "רק פעם אחת" לקחת הלוואה בשוק האפור.