מתי בפעם האחרונה הופתעת מאוד?
"הקורונה מאוד הפתיעה אותי. לפני שנה חשבנו שזה וירוס בקטנה. הייתי אמור לתקלט במסיבת פורים וראיתי את פרופ' סיגל סדצקי אומרת בטלוויזיה שאסור להתקהל, ש־100 איש בחלל אחד זה יותר מדי. היא ביקשה שלא תהיה התקהלות של יותר מעשרה אנשים ואני הייתי בהלם. הבנתי שאם אסורה התקהלות כזו זה הולך להיות אירוע ארוך וסופר קשה, שלא ייגמר בסגר אחד או ב'נעבור את זה בבית' עם קשתות ועננים וסולידריות. זה יום שנכנסתי אליו כרגיל ויצאתי ממנו ב'מוד קורונה'".
מתי בפעם האחרונה התנתקת מהנייד?
"אתמול. בינואר 2019 קרה אירוע מכונן בחיי, קיבלתי הודעה בענייני עבודה שהפכה אותי לגמרי, הייתי במרה שחורה. משהו שמאוד רציתי לא צלח ולקחתי את זה ללב. יצאתי מהבית, ובהליכה חשבתי מה היה קורה אם הייתי קורא את ההודעה בתשע? הייתי מתבאס אחר כך, וזה היה עדיף. מהתובנה הזו קם 'אבא זמין', מיזם שהתחיל כפוסט שכתבתי, הפך לוויראלי וצמח לכתבות בטלוויזיה וברדיו. כולם רצו לדעת מה הקטע עם לא לענות לטלפון בין חמש לתשע בערב, מעשה אקטיבי שקראתי לו 'אבא זמין'. כתבתי על הרצון שלי לשינוי, שבמקום שהילדים שלי יופיעו בסטורי אני אהיה נוכח בסיפור החיים שלהם. הייתי צריך את האירוע הזה לטובתם, לטובת הנוכחות שלי כהורה.
"בהתחלה הייתי פנאטי. הטלפון היה במגירה וקניתי טלפון 'טיפש' למקרה שאצטרך שיחה דחופה. ואז באה הקורונה ושינתה את זה, כי היינו הרבה מאוד בבית ולא יכולתי לא להיות עם הטלפון, אבל הגבלתי את זה עצמי לזמן הורות של כמה שעות ביום שבהן אני לא עם הטלפון. היום אם אני חייב שיחה אני לוקח טיים אאוט והולך לעניינים שלי. הפתרון האמיתי לא יכול להיות קיצוני, אלא גמיש, עם מגדלור שהוא לא לערבב בין הדברים ולתת לילדים את המקום שלהם. להראות להם שאפשר בלי ניידים, אפילו אם זה שעה ביום, זה מאוד חשוב. אגב, התגובות מאוד הפתיעו אותי. המון אנשים התחילו ליישם את זה בחיים שלהם, ואחת התגובות הבולטות היתה מנשים שתייגו את הבעלים שלהן".
מתי בפעם האחרונה הגשמת חלום?
"לפני שנה, ביום הולדת 36, כשחזרתי לתקלט. יש לי תשוקה גדולה למוזיקה וכנער התעסקתי יותר במה שהדי.ג'יי עושה מאשר בחברים שלי במסיבות. האזנתי שעות למיקסים והכפתורים הגניבו אותי לאללה. ב־2005 הייתי די.ג'יי עם חבר בבר בכפר סבא כל שבוע, אבל כשזה נגמר לא נגעתי בזה שוב תקופה ממושכת, עד שבאביב 2018 פגשתי את אבי מרן, תקליטן לשעבר, שהציג לי מחדש את התחום. הוא הזמין אותי לסדנה אצלו, התלהבתי בטירוף, והוא לימד אותי טכניקות ואמר 'אתה תהיה די.ג'יי שעובד ומרוויח, יש לך את זה.
"די מהר מצאתי מקום לתקלט בו, ה'סילו' בראשל"צ של השף טל כהן, ואז השקעתי בציוד משלי וביום הולדת 36 שלי התחלתי לתקלט מול קהל. התקלוט הראשון שלי היה אחד האירועים המלחיצים. ההורים שלי באו, וגם מפורסמים מהתעשייה והייתי לחוץ טילים. אמרתי לעצמי 'הנה אני מגשים את החלום, אמא'לה איזה פחד!'. מאז תקלטתי שם כל שבוע והוספתי תקלוט באירועים ובברים, עד הקורונה".
מתי בפעם האחרונה דיברת עם אנשים ברחוב?
"כל הזמן. מלא אנשים פונים אלי, כמעט כל יום. אתמול בסופר מישהו אמר לי 'בוא'נה, אתה אמיתי'. אני מרגיש נוח ופתוח לדבר עם אנשים, נעים ונוח לי להתלוצץ ואני מוצא נושא לשיחה עם כל אחד. הכי הרבה שואלים אותי על התחזית, אם כי אני כבר מגיש תוכנית יומית כמעט ארבע שנים (גילוי נאות: לכותבת המדור פינה בתוכנית; ש"ז). חזאי זו פרסונה ומגיש תוכנית זה משהו אקלקטי, ואני מדבר עם אנשים בטבעיות, יש לי ביטחון עצמי מול קהלים".
מתי בפעם האחרונה אמרת "אני אוהב אותך"?
"אתמול בלילה ובכל לילה. אני אומר לשירי אשתי כל פעם שבא לי, אבל אני מוכרח להגיד לה כל לילה, עם נשיקה ולחישה באוזן. בתקווה שיהיה מענה, אם היא לא נרדמה כבר. שירי היא העוגן של הכל אצלי - העוגן של הבית, העוגן הרגשי, הנפשי, החברי, האמא של הילדים שלי.
"אנחנו יחד מ־2008. היא כתבה לי 'היי' בפייסבוק ודיברנו, אבל בהתחלה נפגשנו כידידים. יצאנו לשופינג, הלכנו לקנות נעליים! אחרי שלושה דייטים שבהם לא היה שום מגע פיזי, בדייט הרביעי הגיעה הנשיקה ושירי אומרת עד היום שאם לא הייתי עושה שם מהלך לא הייתי רואה אותה שוב. הנשיקה הזו הגיעה ממקום עמוק, ידעתי שאנחנו מבשלים קשר אמיתי, רציני, איכותי ובריא. היו לי מערכות יחסים לא בריאות לפני, רציתי משהו אחר.
"שירי בהיריון שלישי עכשיו, ואנחנו לא רוצים לדעת את מין העובר, כדי שיהיה ממד של הפתעה. זה יהיה ילד שלישי אחרי שש שנים מהלידה הקודמת, ובא לי לא לדעת כלום ולגלות רק בחדר הלידה, כמו פעם".
מתי בפעם האחרונה התנדבת עבור משהו?
"בדצמבר האחרון. זו היתה חתונה של חיילים, בבית של חיילים בודדים בפתח תקווה. זה בית שאנחנו מאמצים בתוכנית וכל שישי אני מקפיץ לשם אוכל שמכין השף דוד גדז'. אחד מבוגרי הבית התחתן ב'חתונת קורונה' והחלטתי לבוא בהתנדבות לתקלט בחתונה.
"כמה שעות לפני האירוע עוד לא ידעתי אם זה יצא לפועל, אבל בסוף הרקדתי אותם עד חצות וחצי. החבר'ה התפרקו, והיתה לי זכות גדולה גם לשמח חתן וכלה, גם להתנדב עבור חיילים וגם לעסוק במשהו שאני אוהב".
מתי בפעם האחרונה פחדת מאוד?
"בקיץ האחרון. ערב אחד הייתי בעמדת התקלוט ב'סילו' והרגשתי שאני לא מצליח לנשום. זה לא היה התקף חרדה, פשוט הרגשתי דקירות בחזה וקושי בנשימה. זה כנראה התבשל בתוכי כמה זמן, ופתאום אני עם מסיכה וקשה לי לנשום. חלחלה בי הבנה שזה וירוס שיושב לי בריאות. הייתי בטוח שחטפתי קורונה. מולי ראיתי המון אנשים יחד, מדברים, אוכלים ולא שומרים מרחק, והרגשתי מוזר, הרי זה לא נגמר עדיין, וכולם פה באיזי ואני חלק מזה, שותף. הרגשתי מסוחרר, עלה לי הדופק ובקושי נשמתי, זה היה אחד הדברים הכי מפחידים שקרו לי בחיים.
"מהרגע הזה ועד החיסון היו לי קשיי נשימה. סבלתי מזה גם בשידור, הרגשתי שאני מוכרח 'לעלות' לנשום אוויר. עשיתי כל מה שאפשר, פיזיותרפיה, הליכות, טיפולים, ורק כשקיבלתי את המנה הראשונה של החיסון הרגשתי הקלה.
"הבנתי שכנראה סבלתי מסטרס, כי פסיכולוגיה וגוף אצלי הולכים יחד. עשיתי המון בדיקות, כולל בדיקות קורונה, אקו לב, בדיקת מאמץ, צילום ריאות, ולא מצאו כלום. יומיים אחרי המנה הראשונה, פתאום, לראשונה זה חודשים, סוף־סוף נשמתי עמוק, עד הסוף. אני חושב שהסטרס הגיע אצלי לעומק, אבל היום חזרתי למכון הכושר ואני בונה את הביטחון העצמי שוב, שהגוף לא יתפרק לי".
מתי בפעם האחרונה הצטערת על משהו שלא עשית?
"אני מצטער על זה שלפני כ־15 שנה לא חתכתי ממערכת יחסים הרסנית שהייתי צריך לצאת ממנה. יש לי חרטות קטנות בחיים, כמו לכולם, אבל על הקשר הזה אני מצטער עמוקות. במשך שנים ביקשתי מאמא שלי סליחה ביום כיפור שלא הייתי שם בשבילה בתקופות קשות בחייה, כי הייתי בלופ של אהבה עיוורת, אילמת וחירשת. ההורים שלי היו אחרי גירושים ואמא שלי חלתה והיתה צריכה אותי, ואני הייתי בשלי. כשזה נגמר, וסיימנו את זה הדדי, הרגשתי כמו תינוק. נשכבתי לאמא על הברכיים בבכי היסטרי והתחננתי לסליחתה. ביני לבין ההורים שלי לא היתה נורמה של 'אמא, אני אוהב אותך' או 'אבא, אני אוהב אותך', ואני שואף לשנות את זה אצלי. גם היום אני לא מצליח להגיד להורים שלי שאני אוהב אותם. ברור שאני אוהב אותם, אבל זה מוזר להגיד את זה, אבל נדיר שאני מצליח. זה תקוע.
"בקשר ההוא היינו בני 25 בערך ויחד קצת יותר מחצי שנה. זו היתה חברות לא בריאה לשני הצדדים. לא היתה אלימות, אבל היתה המון קנאה משני הצדדים. אני יודע שלא הייתי אני. היו פיצוצים על פיצוצים, מריבות והרגשה של משהו שנאכל מבפנים. זה לא חדש שיש קשרים שלא עובדים, אבל אני חטפתי את זה קשה ושנים לא היה יום שזה לא עבר לי בראש. דמיינתי אותה הולכת לידי, חוצה במעבר חציה מולי, היה לי קשה לשחרר, ולא כי רציתי אותה בחזרה אלא כי הייתי בטראומה.
"הקנאה היתה זרה לי, והייתי קנאי. הדגל הגדול מעל זה היה שהייתי קנאי, ואני לא אדם כזה. הייתי אכול מבפנים, זה היה משהו שקט שאכל אותי. לא מנעתי ממנה כלום ולא צעקתי, אני טיפוס נונשלנט ולא אלים, אבל קינאתי".
מתי בפעם האחרונה התרגשת עד דמעות?
"השנה, כשהגיעה מרואיינת לתוכנית שהיא אמא של תלמיד שלימדתי בביה"ס. בשנים 2009-2008 לימדתי בביה"ס לטבע בת"א את מקצועות הסביבה, קיימות וגיאוגרפיה, והיה לי תלמיד כיתה ד' שהיה ילד מוכשר וחכם בטירוף, חלום של כל מורה, אבל מבחינה חברתית הוא היה אאוטסיידר. כמורה מקצועי חיזקתי אותו בכל הזדמנות. האישה הזו סיפרה לי בהפסקת הפרסומות שהיא אמא שלו, ושהיום הוא מנכ"ל של רשת מזון גדולה. בכיתי וזזתי מהפריים מרוב התרגשות, זה הציף אותי כמו צונאמי. ראיתי בילד הזה את כל הילדים שלא טוב להם, שלפעמים הם חלשים ובצד, שהם שונים, ואני שמחתי על הילד שהיה שונה בכיתה ד' וכיום הוא תותח בתעשייה".
מתי בפעם האחרונה שינית מסלול בחיים?
"ב־2016 פגשתי את אוריה צנגן (מפיק ראשי ברשת 13; ש"ז) והוא נתן לי את ההזדמנות הכי גדולה בקריירה שלי. לא חשבתי בכלל על שינוי כיוון, הייתי חזאי עם משבצת בסוף מהדורה עם 30 אחוזי רייטינג, ואוריה שינה לי את החיים. הוא הימר על סטארט־אפ, על אלעד ונועה רוזין, שילוב שהולך כבר ארבע שנים. עזבתי את החדשות, הצטרפתי לרשת 13 ואני עושה תפקיד שממלא את כל קשת הכישורים שלי. מקום של פאן, הקשבה, התרגשות, עניין, הומור, מקום שבו זוכרים לא לקחת את עצמך ברצינות כל כך".
מתי בפעם האחרונה טעו לגביך?
"כולם בטוחים שחזאים מאוד אוהבים את החורף, אבל אני לא סובל את החורף. לפני מערכות גשומות הייתי נכנס למתח, ידעתי שרף הציפיות והעומס עולים בבת אחת בפיק, ואז שוכחים אותך. הלכתי עם מגפי שלג ענקיות בנווה אילן בחצי מטר שלג ועם כפכפים בשיא החום באוגוסט, פעם אחת אתה לא יכול לנשום ובפעם השנייה אתה יכול לצרוח ולא מעניין מה תגיד. כתבים רבים מרגישים ככה וזה בולט אצל החזאים, שיש להם פיק פעמיים־שלוש בשנה וכל היתר זה כמה שניות בסוף המהדורה.
"עד היום אני מגיש תחזיות בבוקר. אני מאמין שהתחזית היא מידע חשוב וזה גם העוגן המקצועי שלי. הרוב מזהים אותי כחזאי עד היום, וזה כלי מדהים להגיע דרכו לאנשים. התחזית חשובה, אנשים מקשיבים לך, מה ללבוש, האם לצאת לטיולים או לקיים אירועים וחתונות. אני עושה תחזית בסטורי 'תחזית היום' ובתוכנית. לא מוותר על זה".
מתי בפעם האחרונה בכית?
"לפני שנתיים כתבתי למגירה ספר ילדים ובעשור לנישואים שלנו, בנובמבר האחרון, עשינו מסיבונת קטנה עד עשרה אנשים. שירי שמה במעטפה מתנה עבורי וכשפתחתי אותה גיליתי את ספר הילדים שכתבתי, מודפס ומאויר. בכיתי עשר דקות מול האנשים הכי קרובים אלי. התרגשתי מאוד, זה היה פסיכי. נועה רוזין נתנה לה את הרעיון המבריק להדפיס עבורי את הספר. אני מתכנן להפוך אותו לספר מסחרי למכירה לקהל הרחב".
מתי בפעם הראשונה?
מתי בפעם הראשונה הופעת בטלוויזיה?
"בל"ג בעומר 2004, שהיה בו שרב כבד, היתה הפעם הראשונה שלי בתחזית בערוץ 10. הייתי משוחרר טרי מהצבא והבאתי את כל החבר'ה שלי לצפות בתוצאה בסלון הבית. הייתי כל כך נבוך, זו היתה תחזית מוקלטת ראשונה שלי, שארכה כדקה, וברחתי מהסלון כשהם צפו. הסתתרתי וסתמתי אוזניים, קיוויתי שזה יעבור, והם צפו. בסיום כולם היו מאוד מבסוטים ממני ואז עשינו על האש, עשינו מזה חגיגה כי הייתי בטלוויזיה וזה היה וואו.
אני זוכר משפט טיפשי שאמרתי שם, שעד היום אני צוחק על עצמי, 'למי שיושב סמוך למדורה צפוי לילה חם', כי היה שרב, כן? אבל זה כל כך מטופש, הם הרי ליד מדורה".