האמת הכואבת: מצביעים נתניהו ומקבלים שמאל

״למה אתה מצביע ימין ומקבל שמאל״ שאל לפני מספר שנים ארז תדמור בספר הנושא כותרת זו. וזו שאלה במקום. הלא מאחר והנושא הפלשתיני ירד כמעט לחלוטין מסדר היום, סדר היום של הימין העכשווי התקדם הלאה, והוא כולל נושאים כמו ממשלה קטנה ומוגבלת, איזון בין הרשויות, חירות הפרט, כלכלה חופשית, הגבלת ההגירה הזרה, בנייה ביהודה ושומרון, ושימור זהותה היהודית של מדינת ישראל.

ומה מאפיין את נתניהו בעשור האחרון? הוא נכשל בכל התחומים הללו, הוא התגלמות מנהיג הימין שמבצע את מדיניות השמאל. אך זה לא מפריע לו להבטיח ממשלה ״ימנית על מלא״.

מאמרים נוספים בסדרה:

•ד"ר רונן שובל:הליכודשכחמהזהלהיותימנים

•ארז תדמור:מהשהימיןלוקחבטעותכמובןמאליו

•ד"ר לימור סמימיאן-דרש:לאמחליפיםמקוםתחתהשמשבאידאולוגיה"עלהדרך"

מצער לומר זאת, אבל הימין הישראלי לא מבין את תורת התמריצים שאמורה להיות בבסיס תפיסותיו השמרניות. שהרי, אם אתה מצביע כל הזמן לאותו המנהיג למרות שאינו מבצע את מדיניות הימין, מדוע שישנה את דרכו?

תניהו הפקיר את כל נושאי הפנים, יהיו סיבותיו אשר יהיו, כדי להתמקד בנושא היחיד שמעניין אותו: מדיניות החוץ בה הוא נוטה להצטיין. אך עם כל הכבוד ליחסי החוץ, מאבקיו העכשוויים של הימין נמצאים בזירת הפנים מול האוליגרכיות הישנות ששולטות במדינה ומונעות כל יישום של מדיניות לאומית: ועדי העובדים, מערכת המשפט והתקשורת.

"מר כלכלה" מנהל מדיניות כלכלית של רפובליקת בננות

נתניהו סירב בעקשנות להתעמת עימם. "מר כלכלה" מנהל כיום מדיניות פופוליסטית סוציאליסטית שמתאימה יותר לרפובליקת בננות דרום אמריקאית. במקום לנצל את המשבר הכלכלי הקשה בתולדותינו לביצוע רפורמות מערכתיות ולקיצוצים כואבים, כמו שעשה בהצלחה רבה ב-2003, נתניהו הפך את הליכוד ל״בית של הועדים״ כדברי השרה מירי רגב. על מערכת המשפט לא צריך להכביר מילים. במשך 12 שנה ראש הממשלה חסם כל ניסיון לחולל שינוי ביחסי הכוחות בין הרשויות. ואף התגאה בכך בתקשורת. רק כשמערכת המשפט נטפלה אליו באופן אישי נתניהו התחיל לשנות כיוון, ועדיין - הוא מתעניין רק בעניינים הקשורים למשפטו. אין בכוונתו לעביר שום רפורמה יסודית, אלא רק לחמוק מהאישומים.

אין נושא שמחיש זאת יותר מאשר יחסיו לתקשורת. נתניהו אובססיבי כלפי התקשורת אבל לא עשה דבר כדי לפתוח את השוק לתחרות ולאפשר הקמת ערוצי טלוויזיה חדשים או תחנות רדיו פרטיות. ישראל היא המדינה המערבית היחידה בלי תחנת רדיו פרטית לאומית. אך נתניהו אינו מעוניין בתקשורת חופשית ימנית אמיתית. למעשה, הוא מעדיף תקשורת שמאלנית שרודפת אותו באופן פתולוגי שמאפשרת לו לאחד את השורות בימין, או תקשורת מגויסת לגמרי למענו בסגנון גלי ישראל או ערוץ 20.

וזו הטרגדיה של הימין הישראלי. כל הסקרים והמחקרים מראים שקיים רוב גדול מאוד לימין בישראל אבל ״גוש נתניהו״ בקושי מגרד את ה-60 מנדטים. חלק מהימין הישראלי החליט להקריב את הכל לטובת הישארותו של נתניהו בכיסאו. בעיניהם זה יותר חשוב מקידום מטרות הימין, בטענה שזה או נתניהו או השמאל. יותר ויותר ימנים דוחים את הנוסחה הזאת ורוצים שינוי. הסיכוי סוף סוף לקדם את מדיניות הימין עובר דרך החלפת נתניהו על ידי מנהיג ימני חדש. אין ברירה אחרת