גנץ ומיכאלי בקרב ראש בראש

אף שנדמה כימערכת הבחירות די מנומנמת, הקרב הגדול המסתמן, שיעיר את המצב בגוש המרכז־שמאל וצפוי בקרוב ללוות אותנו עד ליום הבחירות, הוא המלחמה ראש בראש של בני גנץ ומרב מיכאלי.

כבר בכרזה שפורסמה לפני כשלושה שבועות, שבה ניסה גנץ לקרב אליו את "מאוכזבי מפלגת העבודה" לטובת "בית חדש", היה ברור - גנץ מכוון למצביעים מתוך מפלגת העבודה שהחלה להמריא בעקבות בחירתה של מיכאלי לתפקיד היו"ר. אלא שהשאלה הגדולה היא אם מיכאלי תישאר איתנה ולא תיגרר אחרי ההצקות של כחול לבן - מפלגה שנמצאת אחריה בסקרים ובולטת בעיקר בשם מגמת נוטשיה, או שתבחר לתקוף בחזרה את הכחולים־לבנים, בין השאר על כניסתם לממשלת נתניהו והפרת הבטחות הבחירות.

כך או כך, בחדרי חדרים בתוך כחול לבן לא חרדים כלל מתרחיש של בחירות חמישיות, להפך. בחירות כאלה יובילו לקיום הסכמי הרוטציה על ראשות הממשלה בנובמבר, וגנץ, שיזכה בכיסא ראש הממשלה, יהיה במצב אחר לחלוטין ממצבו כרגע.

בקרב מפלגת העבודה די מרוצים ושואפים להצלחה של 8 מנדטים, אף שיהיו מרוצים גם משניים פחות.

נראה כי במפלגה מוטרדים ממצבה של מרצ, שרואים בה מפלגה אחות, ולא היו רוצים לראותה לא עוברת את אחוז החסימה. זאת מאינטרס אישי: אם מרצ לא בכנסת, מפלגת העבודה תשמש הסמן השמאלי - מקום שבו לא נוח לעשות עסקים עם מפלגות אחרות.

אם בסקרים האחרונים מרצ תמשיך לא לעבור את אחוז החסימה, סביר כי יופעל עליה לחץ גדול לפרוש מהמרוץ. גם המפלגה הכלכלית של ירון זליכה, שהתחילה כהבטחה גדולה אך לא המריאה, צפויה להינתן ללחצים לפרישה.