אחד הזיכרונות הצרובים בקולקטיב הישראלי הוא שדות הכותנה שעטפו את כבישי מדינת ישראל לאורכה ולרוחבה מימי המדינה הצעירים ועד להיותה אימפריה חקלאית בסדר גודל בינלאומי. לשיאם הגיעו הדברים בשנת 1985, אי אז במילניום הקודם, כשישראל היתה מעצמת כותנה ששמה יצא למרחקים. מרבדי הכותנה אשר הציצו בצידי הכבישים לא הותירו ספק לגבי העניין. בכל אלבום תמונות משפחתי מהתקופה ההיא, נראים ישראלים עם טעם נוראי באופנה מוקפים בלבן הזה.
הכותנה הישראלית ידעה מאז עליות ומורדות רבים, כמו כל עיסוק בורסאי. והכותנה, היא כמובן חלק מבורסת הסחורות ונמדדת ונשקלת על פי מדדים שונים שמשתנים בכל עת. בשנות ה־90 עוד היה נדמה שהכותנה הישראלית חוזרת לבעוט, והיתה גם איזו הבלחה בתחילת שנות האלפיים. אבל בשנים האחרונות ובמיוחד בעקבות משבר הקורונה ששיבש את חיינו וריסק תחומים שלמים, נראה שמעולם לא היתה הכותנה הישראלית בסכנה ברורה ומיידית כמו בשנת 2021.
הבעיות, כפי שאתם יכולים לתאר, הן בעיות מוכרות בחקלאות הישראלית והגלובלית. בארץ פעלו בעבר מטוויות (שאורגות חוטים מהכותנה הגולמית) ומפעלי טקסטיל שצרכו את הכותנה המקומית, אך עם השנים והתפתחות הסחר הגלובלי, מפעלי הטקסטיל הישראליים התקשו לעמוד בתחרות. העובדה שגידול כותנה מצריך כמויות מים חריגות במחירים גבוהים הקלו כמובן על הממשלות השונות להתנער בהדרגתיות מהכותנה.
משבר הקורונה, שפגע קשות בטקסטיל בכל בעולם, בתעשיית המלונות והתיירות ובמותגי יוקרה באופן כללי הקשורים בכותנה, יכול להוות את החותמת הסופית של הענף. בעוד שבועיים תחל הזריעה, לקראת הקטיף באוקטובר. זהו צעד שההיגיון הכלכלי שלו מוטל בספק, בטח לנוכח המספרים המגוחכים למדי. אם פעם מדינת ישראל היתה מכוסה ב־650 אלף דונמים של כותנה, היום מדובר על סדר גודל של 40 אלף. אם פעם הרווח היה בממוצע 500 שקלים לדונם, לא סכום גדול למדי, היום גם זה רק על הנייר, ובהנחה שמישהו יסכים לקנות את הסחורה ברחבי העולם. ככה זה כשהמחיר העולמי ירד במקביל, וישראל מגדלת כותנה בעיקר עבור יצוא.
ממלונות ועד לסיליקון ואלי
כשחצינו השבוע את העמק שבעונה הזאת מתעקש להתחפש לחו"ל, במדינה שהולכת ונסגרת בתוך עצמה מבחירה, והגענו למנפטת העמק, היה קשה לנחש שמאחורי הפסטורליות עוצרת הנשימה, מסתתרות שוב המילים המוכרות של התקופה האחרונה: חל"ת, סגירה וקשיים כלכליים. יזהר לנדאו, מנכ"ל מועצת הכותנה, עודד גלזר, מנכ"ל מנפטת העמק, גיא שפירא, מנהל ענף גידולי שדה ממשמר העמק, ויורם שטיינברג, מדריך גידולי שדה מעמק יזרעאל, מחכים לנו בחדרון קטן ליד המנפטה.
כמו גיבורי ספרו האחרון של מישל וולבק, "סרוטונין", מדובר בחקלאים שפניהם חרושות תלמים וכפות ידם כשל עובד אדמה טיפוסי, שמנהלים מאבק מול המודרניזציה והגלובליזציה, מאבק, שלצערנו, אין לו שותפים רבים. לא בממשלה, בטח לא בציבור ואפילו לא בין החקלאים עצמם: "זה נכון, אנחנו לא יודעים להתאחד. בצרפת הם סוגרים את הכבישים ישר, פה כולנו אינדיבידואליסטים", מחייך לנדאו. ועם זאת, הוא מתעקש שהמלחמה הזו היא מעבר לעניין החקלאות, אלא עניין צביונה של המדינה: "יש מדינה אחת שלא מסבסדת את מגדלי הכותנה, וזאת ישראל. האוצר מוכן לתת תמיכה מסוימת לגידולים שמשפיעים על יוקר המחיה, אך הכותנה בישראל כולה ליצוא ולכן לא מקבלים סבסוד".
יורם שטיינברג שולף מחברת עם כל הנתונים וההשוואות משנים קודמות, מספר שפעם הכותנה הישראלית היתה לשם דבר ומודל לחיקוי ברחבי העולם. אחר כך הוא סורק בטבלאות בכתב יד צפוף, רחוק כל כך מטבלאות האקסלים של פקידוני האוצר, את כל העבר של הכותנה הישראלית ואיך שער הדולר ממשיך לשחוק אותה: "אני חושש שהזמנים שבהם הכותנה הישראלית היתה לשם דבר בעולם, כבר לא יחזרו. אני לא חושב שמבינים לעומק את מה שמתחולל כאן ובמהירות שכזאת".
כדי להבין קצת יותר, אנחנו צועדים אל עבר המנפטה הנטושה למרגלות מגדל העמק. "שלחתי את העובדים לחל"ת ועבור חלק חיפשנו עבודות יזומות. איזו ברירה יש לנו? כולנו ספגנו פגיעה אדירה. בוא תסתכל על הסחורות", מספר עודד גלזר. מול עינינו נחשפות טונות של כותנה עטופות ונערמות על גבי האנגר שלם. מי ישתמש בכמויות הללו בקרוב?
כאמור, כל ענף הכותנה בישראל כיום הוא ליצוא, וישראל היא שחקן קטן אך משמעותי בשוק, בשל החלטה שנלקחה בשנים עברו בכל הקשור לייחודיות של הכותנה הישראלית. כדי להיבדל מרוב מגדלי הכותנה בעולם, ישראל החליטה לגדל כותנה מסוג פימה בעלת סיב ארוך, שמבטיח חוט חזק ואיכותי יותר, אשר מיועד לקהל שיודע בדיוק מה הוא מחפש: ממלונות ענק באסיה שמפנקים את הלקוחות שלהם במצעי סאטן נעימים, ועד למתעשרי עמק הסיליקון החדשים מקליפורניה, אשר לא מוכנים ששום מוצר שהם מכניסים הביתה לא יגדל בתנאים מצוינים למוצר אבל גם לעובדים.
לישראל, יצא תו תקן בנושא הזה ששמו יצא למרחקים. אבל מתי בפעם האחרונה שכבתם על מצעים בבית מלון מפואר, או בכלל יצאתם מהטרנינג שלכם? או קחו לדוגמה את שוק ספינות הפאר, שמהווה אף הוא חלק מרכישת מוצרי היוקרה מכותנה. מתי בפעם הבאה אנחנו בכלל נצא לקרוז תפנוקים שכזה?
כותנה בסיווג גבוה
אנחנו יוצאים חזרה אל כיוון משמר העמק, שם מגדלים 2,000 דונם כותנה. "אנחנו בין המגדלים הגדולים בארץ ומנסים להיות חלוצים בכל התחומים שקשורים לכותנה ועל חלקם אפילו אסור לנו לדבר, כי יש כאן רעיונות שעדיין בפיתוח", מספר גיא שפירא, מקומי שמארח אותנו. "זה גידול עיקרי אצלנו שמרוויח, ובגלל שאנחנו משתמשים במי ביוב ברמה נמוכה להשקיה, זה בעיה להחליף אותו בירקות; אבל במדינת ישראל זה אפילו לא משנה את המחיר אלא הפוך, ואני חושב שזה משהו שיכול לקרות רק אצלנו. המצב קשה אבל אנחנו נלחמים על הכותנה, למרות שזו שנה של אי־ודאות ואין כמעט תנועה של מכירת כותנה. הצטברו אצלנו מלאים גדולים אבל אני מתעקש להישאר אופטימי".
החבר'ה הצעירים מהקיבוץ מצטרפים אלינו לשיחה. אחד בכלל היה אמור להיות עכשיו בטיול אחרי צבא, אחרים גמרו את הסיבובים של שנות העשרים וחזרו הביתה לקיבוץ. הכותנה מסמנת עבורם הרבה מעבר לפרנסה, אלא היא מעמידה שאלה מהותית, האם המדינה מוותרת עליהם, או שיש להם עוד תקווה לפני שהגלובליזציה נוגסת גם במילניאלס הצעירים: "לא רומזים לי את זה אלא ממש אומרים לי שאולי כדאי לי לגדל במקומה תחמיץ לפרות או תירס לתעשייה", מוסיף שפירא. "זה מה שרוצים שנעשה? מבחינתי זו החקלאות העברית, ומה שקורה עצוב כי הכותנה היא ענף היסטורי בגידולי השדה. כשיירדו כמויות הכותנה יתווספו שטחי תחמיץ כך שהמחירים יירדו, ומפעלי תעשייה מקומיים שמעבדים ירקות וחותמים הסכמים עם חקלאים המגדלים עבורם, יבינו שיש המון אדמות פנויות ויורידו מחיר למגדלים. עוד מעט לא תהיה כאן חקלאות כי אפשר לייבא הכל". שפירא לא זועף, הוא מתעקש להישאר ריאלי בתקווה שאולי יש מי שמקשיב.
לנדאו מוסיף: "בסופו של דבר, המחשבה הזאת היא מחשבה שהתחילה לרוץ כאן מימי שר החקלאות ישראל כץ, שיש אפשרות לייבא את הכל והצרכן יחליט מה מתאים לו. אנחנו יודעים ומכירים את זה גם כשמדברים על העגבנייה הישראלית, למשל. פעם כל העולם היה בא ללמוד מהחקלאות הישראלית, היום נדמה שהמדינה עצמה מתביישת בחקלאות שלה. זה כאילו לא מתאים. תסתובב בארץ, בקיבוצים בבית שאן, בערבה. החקלאים מתמודדים עם חום, מליחות, עם תנאים לא תנאים והם לא מוותרים על זה, כי הם אנשים טובים. אבל אם המדינה ויתרה עליהם, כדאי שתודיע".
ללמוד ממצרים, סין וארה"ב
כן, לעיתים נדמה שרצף התלונות של החקלאות הישראלית בכל הקשור לתחרות ושוק פתוח, הוא כמו זמזום בלתי פוסק שכבר לא מעניין - לא את הציבור ובטח לא את מקבלי ההחלטות; המחיר הוא המלך. משרד החקלאות איבד מזוהרו, וכמו משרדים אחרים דוגמת התרבות והספורט, הפך למקפצה לתפקיד הבא. הבעיות גדולות מדי עבור קדנציות קצרות במשרד, והחקלאי הישראלי הוא תפוח אדמה לוהט שמעדיפים להעביר מיד ליד.
אבשלום (אבו) וילן, מזכ"ל התאחדות חקלאי ישראל, שהפוליטיקה היא חלק אינטגרלי מחייו, מתעקש עדיין לדקלם את הסיסמאות בתקווה שמישהו שם בחלונות הגבוהים יקשיב וישנה את כיוון הספינה: "הכותנה היא גידול ייחודי מכיוון שהיא יכולה להיאגר במחסנים והיא מושקית במים מושבים (שעברו טיהור בסיסי; ע"ר), וללא הכותנה - המים פשוט יוזרמו לים. האיום על הכותנה הוא חלק מהאיום על החקלאות בישראל. בניגוד למדינות אחרות בעולם, כאן הסבסוד הוא מינימלי, אם בכלל, כך שהחקלאי הישראלי עומד לבדו מול חקלאים מכל העולם שנתמכים על ידי ממשלותיהם".
במובן הזה, החקלאים בהחלט צודקים: מצרים השכנה, ואימפריות כותנה כמו סין, ארה"ב והודו מסבסדות את החקלאים, ובתקופת הקורונה השקיעו עשרות מיליונים במגדלי הכותנה. הסינים וההודים הגדילו לעשות וקבעו מחיר מינימום למגדלי הכותנה עבור התוצרת שלהם, תוך הבטחה שישלימו את ההפרש במידת הצורך אם הסחורה תימכר במחיר נמוך יותר והביקושים יירדו.
אם יש בכל זאת אופטימיות מסוימת אצל כל הנוגעים בדבר, הרי היא מבוססת על כך שרגע לפני שהנגיף פרץ לחיינו, הכותנה שוב היתה בעלייה אף על פי שהעולם כולו כבר חי ונושם סינתטי, ורובו לא מזהה כותנה גם אם תופיע מול עיניו.
אם ההתאוששות הכלכלית תתרחש בזמן הנראה לעין, אז גם באוקטובר הקרוב יתמלאו הכבישים בכותנה שתצא לפתע שוב בחזרה לעולם. ואם לא? "תשמע, אני תמיד מסביר לשרים ולחברי הכנסת ולכל מי שמוכן לשמוע אותי", מסביר לנדאו, "שבכל פעם שחקלאי מפנה שטח או מוותר על השטח, השכנים שלנו יודעים לרדת מההר עם הכבשים והצאן, להקים מאהל קטן - ונגמר הסיפור של השטח הזה. כנראה שהממשלה רומזת לנו בדרכה שהסיטואציה הזאת עדיפה לה ושאנחנו נזוז החוצה ולא נתערב. אנחנו צריכים לעשות את החושבים שלנו ולראות אם שתי מנפטות גדולות בצפון ובדרום, זו ההחלטה הנכונה בכלל. אולי כבר אין מקום לשתיים כאלה במדינת ישראל נוכח היחס שלה לחקלאיה". טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
