מה בתעמולה: אורנה ברביבאי מטקטקת

אך טבעי היה שנציגי יש עתיד, יריבי החרדים, ימהרו לתפוס טרמפ תעמולתי על התחקיר המפוקפק שבו נטען ללא תימוכין וביסוס שחרדים הפכו את נתב"ג לאוטוסטרדה באמצעות קומבינות ושקרים אחרים בגיבוי ועדת החריגים. חברת המפלגה אורנה ברביבאי בחרה להמחיש את "המחדל" בסרטון טיקטוק שבו היא ישובה בחלל טחוב וקלאוסטרופובי, כמי שספק עומדת בראש ועדה, ספק באשנב ביקורת דרכונים, ומספקת אשרות כניסה ל"מצביעי ימין", עם יותר מחצי קריצה למצביע החרדי.

מעבר לדיון - שיש לקיים בדחיפות - על רמת המבוכה שנגרמת עם נדידתם של פוליטיקאים למחוזות הטיקטוק, קשה שלא לתהות על בחירתה של הח"כית להתקומם דווקא סביב סוגיה זו. ברביבאי, או יותר נכון האלופה במיל' ברביבאי, עשתה היסטוריה מרשימה כשמונתה לאלופה הראשונה בתולדות צה"ל והיתה האישה הראשונה שישבה סביב שולחן המטכ"ל, שם כיהנה כראש אגף כוח האדם. במסגרת תפקידה היתה אמונה ברביבאי בין השאר על נושא גיוס חרדים לצה"ל. בפועל, בתקופתה וגם לאחריה הואשם צה"ל במערך של דיווחי כזב שבמסגרתו נופחו הנתונים על מספרי החרדים המתגייסים. חיילים טריים מכל שכבות העם ומגזריו נספרו כחרדים, ולציבור הוצג מצג שווא על עלייה במספר המשרתים בני המגזר.

למעשה, אם באמת היתה ברביבאי ממונה לראשות ועדת החריגים, לא מן הנמנע שההרגל לראות צל חרדים כחרדים היה גורם לה דווקא לאשר כניסה לתחומי המדינה ל"חרדים" רבים יותר, ואם לא - מספרים הם לא דבר שקשה לשפץ. מנגד, ייתכן שהציניות אינה במקומה והאלופה במיל' היא הפרסונה המתאימה ביותר לככב בסרטון בחירות שמהדהד חצאי אמיתות ושיבוש נתונים רק כדי לקדם מסר. גם בתקופתה על מדים עוותה המציאות המתמטית ושועבדה לצורך יחסי ציבור, כשהצבא התאמץ לשכנע בהצלחתו לפתות את אנשי בני ברק ומאה שערים לנהור ללשכות הגיוס. היום נעשה שימוש בטכניקה הזו כדי לסמן את יש עתיד כמי שתצליח לבלום את השתלטותם המומצאת של החרדים על ועדות חרדים ועל מסדרונות השלטון כולם. קשה לחשוב על ליהוק מוצלח יותר לככב בתעמולה בנוסח סיפורי בדים מהז'אנר החסידי.

•••

ועוד משהו: מי שבולט בהיעדרו עד כה באופן מתמיה ממערכת הבחירות הוא כתב האישום כנגד ראש הממשלה. לעיתים אנו נתקלים בציטוט, בחצי תשדיר או בנאום ספורדי על ההכרח להיפטר מהנאשם נתניהו בשל שחיתותו, אך בהשוואה לסבבים קודמים, ובייחוד לאחר רצף שבתות של "מדינה במחאה" ו"נפלת על הדור הלא נכון", התפוגגה הסוגיה כמעט לחלוטין מחיינו, יחד עם כל מי שנשבע בשמה, ממפלגת המחאה המתפוררת ועד בוגי יעלון.

אדם נאיבי היה עלול לחשוב שאסימון מסוים נפל במקום מסוים וגרם למישהו להבין שעיסוק במשפט דווקא מחזק את נתניהו ולא מזיק לו.