"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

ארז דריגס מגיב לראשונה לטענות נגדו

כוכב ויוצר "חזרות" מתנצל ומשתף בתהליך ההחלמה שעבר בשנים האחרונות: "זה לא התפקיד שלי לקבוע אם יסלחו לי, אני יכול רק לקוות שכן"

,עודכן
צוות שחקני "חזרות" // צילום: גדעון מרקוביץ' // צוות שחקני "חזרות", דריגס מימין למטה

במסגרת תחקיר של האתר "פוליטיקלי קוראת" פרסם עדויות של ארבע נשים הטוענות כי השחקן והבמאיארז דריגסהטריד אותן מינית. לפי ממצאי התחקיר, דריגס (39) ניהל עימן במהלך השנים התכתבויות מיניות בלתי הולמות ובוטות דרך המסנג'ר בפייסבוק כשחלקן אף היו קטינות באותה העת. התחקיר התבצע בעקבות פוסט שהעלתה העיתונאית אופיר סגרסקי לפייסבוק שלה לפני כשלושה שבועות, שבו חשפה כי הצפייה ב"חזרות" מעלה אצלה טריגרים להודעות בעלות תוכן מיני שדריגס נהג לשלוח לה. כעת, שבועות לאחר פרסום הפרשה שעוררה סערה, מגיב דריגס לראשונה.

עוד בנושא:

בוטל קמפיין של ארז דריגס ונועה קולר

תגובות קשות לפרשת ארז דריגס: "שיאים של גועל"

פרשת ארז דריגס: הכתובת הייתה על הקיר

"תחושת הבושה לא התחילה בשבוע האחרון", פתח דריגס את דבריו. "אני מסתובב איתה שנים רבות. היא מלווה בידיעה שפגעתי בלא מעט אנשים לאורך השנים. עבודת ההחלמה שאני עושה בשנים האחרונות מציבה מולי מראה שבה משתקף העבר שלי, והדמות שאני רואה היא מביכה, גסה, חסרת רגישות ומרוכזת בעצמה.הלוואי ולא הייתי כותב את הדברים ההם. אבל כתבתי. ובצד השני היו נשים שקראו. ונפגעו".

"זה נשמע אולי משונה אבל גם לי קשה לקרוא את הטקסטים האלה. אני מסתכל עליהם כאילו בפעם הראשונה, וזה לא פשוט לפגוש פתאום מול הפרצוף את מי שהיית, לפגוש חלק כ״כ ספציפי מהחיים הקודמים שלך, מתומלל ומנוסח בצורה נוראית".

"אני זה שהיה אמור לנהוג באחריות. לא הייתי אמור לנסות לנצל את הציפייה ממני למשהו אחר, והייתי אמור להיות רגיש כדי לזהות אי נוחות ולא להמשיך".

"לכן, כשאומרים לי שלא היה מספיק ברור מהתגובה הראשונה שלי אם אני מתנצל או לא, אני מרגיש חובה להבהיר:בודאי שאני מתנצל. מעומק הלב. שלא יהיה ספק לרגע.את בקשת הסליחה והחרטה שלי אמסור להן באופן אישי, ואנסה לכפר מולן כמיטב יכולתי".

נועה קולר וארז דריגס // צילום: ורד אדיר
נועה קולר וארז דריגס // צילום: ורד אדיר

״התמכרות היא לא תירוץ לפגיעה מינית״ זה טקסט שיצא לי לראות השבוע. בודאי שלא. התמכרות היא לא תירוץ לפגוע באחרים. היא גם לא אליבי.אני לא מסתתר מאחורי ההתמכרות שלי, היא לא הסיבה לכל דבר לא טוב שעשיתי או אעשה בחיי. אבל היא הובילה אותי לחיות אורח חיים כזה שכלל גם לא מעט פגיעה בעצמי ובאחרים. למעשה, זו ההגדרה המובהקת ביותר לשאלה האם אתה מכור או לא- ״האם ההתנהגות שלך פוגעת בך ופוגעת באחרים?״

התחלתי את תכנית ההחלמה לפני ארבע שנים, ובאופן מפתיע, או שלא, בדיוק עמדתי להתחיל את צעד 8 כשכל הסיפור הזה התחיל. צעד 8, למי שלא בקיא בתכנית ההחלמה של 12 הצעדים (ואין סיבה שתהיו) שייך להתמודדות עם האנשים בהם פגעתי לאורך הדרך. חתיכת טיימינג, כנראה חלק מאיך שאלוהים מסדר לנו דברים בעולם.

ישנו הרבה חוסר ידע בנוגע להתמכרות למין וכחלק מההתמודדות שלי בחרתי להעלות את המודעות ולהציף את הבעיה בסדרה, בדמותו של עופר, ומאוחר יותר גם דיברתי עליה באותו ראיון עיתונאי.אולי הייתי צריך לעשות יותר, אבל אני לא בטוח שהייתי מוכן עד הסוף לחשיפה טוטאלית.

אבל בחשיפה הזו יש ערך והוא עבור אותן אלו שהתכתבו איתי. הן יודעות היום שאני זה שטעה, לא הן. שהאשמה והאחריות היא שלי, ולא שלהן.

בחשיפה יש בעיני גם ערך עבור הגברים שקראו אותה. טקסטים מהסוג הזה נמצאים בכ״כ הרבה טלפונים כרגע, לא כי כולם מכורים. ממש לא. אלא כיהשיח מאחורי המסך הוא פרוץ, אלים, חסר גבולות ולא מתחשב, והוא הפך לחלק מהחיים שלנו. גם השיח המיני. מושגים כמו ״אונס״, בו השתמשתי, לא צריכים למצוא את עצמם בשיחה.

זה לא התפקיד שלי לקבוע אם יסלחו לי, אני יכול רק לקוות שכן.כי אני מנהל חיים שונים בתכלית היום. יש לי בית, בת-זוג שאני אוהב, שגרת החלמה. וכי למרות כל מה שעשיתי, הצלחתי לנהל קריירה נקיה ומקצועית. הייתי רוצה להאמין שהסדרה וכל ההצגות שיצרתי, שגרמו לאנשים לבכות ולצחוק, שכל זה לא ימחק בגלל אותן הודעות נוראיות.

מה שבטוח זה שצריך אומץ לחשוף את הפגיעה שלך עם שאר העולם, כפי שעשו אותן נשים. אז גם אם נראה כרגע שהעולם שלי רועד, אני יודע להעריך את האומץ שלהן, ואת השיח שהתפתח, שהם חשובים יותר. הדיון הציבורי הסוער בשבוע האחרון משקף את כמות האמוציות סביב הנושאים שהתעוררו. אולי שווה גם שנשאל מה אנחנו כחברה יכולים לעשות כדי לעודד ולעזור לאנשים לבוא ולהודות שיש להם בעיה? שהם פגעו, ורוצים להשתנות ולתקן".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר