"מדוע הם עשו זאת למרות שעזרנו להם להשתחרר מהדיקטטורה של קדאפי?" שאלה בפליאה מזכירת המדינה האמריקנית לשעבר, הילארי קלינטון, בעקבות הפיגוע נגד שגרירות ארה"ב בבנגאזי בספטמבר האחרון, שבו נהרגו ארבעה אזרחים אמריקנים, ובהם השגריר.
מגישה: דניאל רוט, עריכה: יוגב חברון, הפקה: בת חן הולנדר, צילום: רויטרס, קובי מאירי, מאיר פרטוש
קלינטון לא היתה היחידה בממשל שלא הצליחה להבין את מקור השנאה הקיימת בעולם המוסלמי כלפי אמריקה. הממשל העדיף אז להתייחס לאותו פיגוע כחלק מהמהומות שהתקיימו בתוניסיה ועד אינדונזיה, בעקבות הקרנתו של סרט פוגעני על חייו של הנביא מוחמד.
כאמור, קלינטון לא הבינה "מדוע הם עשו זאת?" מאחר שהמציאות הג'יהאדיסטית אינה תואמת את תפיסת העולם של הממשל הנוכחי, שבחר לאמץ כבר בקדנציה הראשונה שלו טרמינולוגיה חדשה שבה המושג "טרור איסלאמי" לא קיים. האחים צרנאייב הזכירו בפיגוע בבוסטון שהוא קיים ועוד איך. ולא רק בבוסטון: זה היה שבוע שבו קנדה חשפה ניסיון פיגוע שתוכנן על ידי אל־קאעידה בקו הרכבת ניו יורק־טורונטו; בקטמנדו נחשף ניסיון פיגוע של אזרח איראני נגד שגרירות ישראל; בנפאל ובמתחם שגרירות צרפת בלוב התפוצץ מטען. בן לאדן אמנם מת - אבל הטרור חי.
* * *
ימים לא קלים עוברים על אמריקה. המעצמה מספר אחת בעולם מגלה פתאום שהחלום האמריקני לא קוסם או מתאים לכולם. יש כאלה המעדיפים, למרות השטיח האדום שאמריקה פורסת לפניהם, את אופציית הטרור. מאחורי הפיגועים במגדלי התאומים עמדו ג'יהאדיסטים שבאו מחוץ לאמריקה. לפיגוע במרתון בוסטון אחראים אחים ממוצא צ'צ'ני אמנם - אך אמריקנים לכל דבר.
המשותף לפיגוע במגדלי התאומים ולפיגוע בבוסטון הוא האמונה באידיאולוגיה הג'יהאדיסטית האיסלאמית ותפיסת אמריקה כאויב. כמה נוח היה לממשל האמריקני אילו מאחורי הפיגוע בבוסטון הסתתר הזוי מסוג זה או אחר. אלא שהממשל צריך להבין כי איום האיסלאם הקיצוני אינו מאחורינו. גם לא המלחמה נגדו. קשה לאמריקה לקבל את העובדה שבעידן האינטרנט, המציאות כפי שניבטת מאפגניסטן יכולה להיות דומה לשלה.
כדי לנצח באותה מלחמה צריך קודם כל להכיר בה. חקירתו של ג'וחאר צרנאייב שנלכד חי, אמורה לסייע. הפרטים הראשונים שחשפה ביום שלישי רשת CNN מחקירתו של ג'וחאר מצביעים על כך שמדובר בפיגוע ג'יהאדיסטי. הוא גילה לחוקריו כי אחיו טמרלאן, שנהרג אחרי הפיגוע, היה הכוח המניע ושהוא בסך הכל רצה "להגן על האיסלאם מפני תקיפה".
שורשי הטרור
אי אפשר להשוות בין מימדי הפיגועים במגדלי התאומים לבין מימדיו של הפיגוע במרתון בוסטון, ובכל זאת שניהם הצליחו להפחיד אומה שלמה ולשתק עיר אמריקנית גדולה. אמריקה, המעצמה הגדולה, לא רגילה וגם לא אוהבת להיות בעמדה של הקורבן. מדינה שמחזיקה במטוסי חמקן ומפציצים, דוגמת B-2 ו־B-52 בהתאמה, בצבא ענק וביכולות גרעינית, חווה בעוצמה את שבריריותו של הקיום, נוכח הטרור ולמרות יכולותיה האדירות.
סיבה נוספת גרמה לפאניקה הגדולה: דווקא בעיר הידידותית ביותר בארה"ב, בוסטון, מגלה אמריקה מקרוב את עוצמתו של הטרור הפנימי - לא זה של הימין הקיצוני כפי שהיה עם טימותי מקווי באפריל 95' באוקלהומה, אלא טרור איסלאמי דומה לזה שאמריקה נלחמת נגדו מאז פיגועי התאומים, שהובילו ללחימה באפגניסטן ובעיראק. הטרור מבפנים הוא זה שמלחיץ כל כך את האזרח האמריקני כיום.
"עבור אמריקה מדובר היה בתגלית של סכנה חדשה", כתב השבוע אתר החדשות "הפינגטון פוסט". גם העיתון "ניו יורק טיימס", המיישר בדרך כלל קו עם הנשיא אובאמה, נאלץ להבליט בדיווח שלו את הקשר הג'יהאדיסטי של הפיגוע.
אין ספק שעבור אמריקה מדובר בהפתעה גדולה, בעיקר אחרי שהנשיא אמר בנאום "מצב האומה" שלו בחודש פברואר כי אמריקה ניצחה את המלחמה בטרור, וכי כל שנותר הוא מאבק נגד השרידים שעדיין קיימים אחרי חיסולו של בן לאדן.
אלא שאמריקה - שלמדה להתמודד עם הטרור החיצוני ועם מסעות הירי של מטורפים למשל בקולומביין, בווירג'יניה טק ובסנדי הוק - מגלה טרור חדש - טרור של איסלאם קיצוני "מייד אין USA". מבחינת אמריקה, נתיב חייהם של האחים צרנאייב לא היה אמור להסתיים בפיגוע בבוסטון. פתאום גילתה המעצמה שגם לה יש מוחמד מראח משלה, אותו צעיר מוסלמי שביצע את פיגועי הטרור בטולוז נגד חיילים צרפתים־מוסלמים שהעזו לבגוד בבני דתם, לפני שנכנס לבית הספר "אוצר התורה" והרג שלושה תלמידים יהודים ומורה. גם כאן היה מדובר בצעיר שמשפחתו היגרה לצרפת מאלג'יריה ובחר באופציית הטרור ולא באופציית המערב.
"אין לי חברים אמריקנים, אני לא מבין אותם", אמר טמרלאן צרנאייב, אלוף איגרוף, לסטודנט צעיר לעיתונות שביקש לראיין אותו. דומה כי בשכונת קיימברידג' חש טמרלאן בדיוק את מה שחש מראח הצעיר בשכונת איזאר בטולוז.
אלא שאם צרפת כבר התרגלה לכך שהדור השני והשלישי של המהגרים מתקשים להיקלט ולא מתחברים במיוחד להמנון הלאומי, עבור האמריקנים המעשה של האחים הוא בלתי נתפס. טמרלאן ייצג את ארה"ב וזכה במדליות, ואילו האח הצעיר ג'וחאר קיבל אזרחות אמריקנית ואף מילגה לקולג' היוקרתי דארטמות'.
האיסלאם כמפלט
בדיוק כמו מוחמד מראח, גם האחים צרנאייב העדיפו להתחבר ליסודות האלימים שהשתרשו בארצם - מראח באלג'יריה, והאחים בצ'צ'ניה. אתרי האינטרנט הרבים שבהם גלשו האחרים הציגו מגוון של מטיפים שגרמו להם להאמין כי המולדת החדשה שלהם מתנגשת עם שורשיהם.
כתוצאה מכך, אמריקה מגלה היום את מה שאירופה כבר הבינה - בתוך אוכלוסיית המהגרים המוסלמים מסתתרים, בין האזרחים מהשורה הראשונה, גם מחבלים בפוטנציה. מי שלא יהיה מוכן להכיר בזה, צפוי להיות מופתע פעם נוספת בעתיד. בהמשך לזה, אפשר להוסיף שבשנת 2011 רוסיה הזהירה את האמריקנים מפני טמרלאן. הוא אמנם נחקר אבל שוחרר בלי שנמצאו סימנים מקדימים למה שהאיש צפוי לעשות בעתיד. בדיוק כמו מוחמד מראח בזמנו.
חקירתו של ג'וחאר צרנאייב תאפשר להרכיב את התמונה המלאה של סיפור הפיגוע בבוסטון. אם טמרלאן, האח הבכור שנהרג, אכן היה הכוח המניע מאחורי המעשה, ברור כי קודם לכך חווה תסכול באמריקה והיה נתון בחיפוש עצמי.
מהכתבה שהוקדשה לו על ידי העיתונאי ג'והאנס הירן ב־2009 אפשר ללמוד דברים מעניינים. לדוגמה, הודעתו של טמרלאן (26) כי הוא "לא שותה ולא מעשן". "אללה אומר לא לשתות", הוא הסביר והוסיף: "אין יותר ערכים בעולם כיום". באותו זמן טמרלאן היה סטודנט בקולג' בונקר היל. השאיפה שלו אז היתה להצטרף לנבחרת האיגרוף של ארה"ב לאולימפיאדה. כך קיווה להשיג אזרחות אמריקנית.
הוא בחר לייצג את ארה"ב ולא את רוסיה בגלל שתי המלחמות הקשות שניהלה רוסיה נגד ארץ המוצא שלו צ'צ'ניה מאז 1994, וכן מאחר שצ'צ'ניה לא היתה עצמאית. אילו היתה לו אפשרות בחירה - הוא היה מעדיף לייצג את ארץ המוצא שלו. לאזרח אמריקני בחירה שכזו היא בלתי נתפסת.
ב־2009 היה אירוע שאולי גרם לתפנית בחייו של טמרלאן. במהלך תחרות איגרוף ארצית בסולט לייק סיטי גזלו ממנו השופטים את הניצחון. חבריו טוענים כי מאותו יום חלה הידרדרות: הוא נעצר בהמשך על ידי המשטרה לאחר שהיכה את חברתו ממוצא איטלקי־פורטוגלי שעימה הביא לעולם ילד.
יכול מאוד להיות שטמרלאן נתקל בבעיות זהות, יכול להיות שאירוע ספורטיבי גרם לתסכול שהוביל להידרדרות, אך מה שמעורר דאגה הוא העובדה שהאיסלאם היה מבחינתו מפלט. כך או כך, מאותה שנה טמרלאן החל להתעניין יותר ויותר בארץ המוצא שלו. הוא אף יצר קשר עם פרופ' בריאן וויליאמס, מומחה להיסטוריה איסלאמית באוניברסיטת דארטמות' - שאליה הצטרף בהמשך אחיו. וויליאמס הוא גם אחד המומחים הגדולים בהיסטוריה של צ'צ'ניה.
כמו כל מי שהכיר את האחים, גם וויליאמס הפך לאורח מבוקש בתקשורת האמריקנית. הוא סיפר כיצד טמרלאן רצה לדעת כל דבר על ארץ מוצאו, למרות שהוא, כמו אחיו, לא הכיר אותה כלל. הוא גילה עניין במלחמה בין הרוסים הנוצרים־אורתודוקסים לצ'צ'נים המוסלמים.
הוא ייחס חשיבות רבה להיבט הדתי של המלחמה שהחלה בין הרוסים לצ'צ'נים כבר במאה ה־19. בשנת 2002 טמרלאן בחר לבלות שישה חודשים בדגסטאן, שם על פי החשד נחשף לאיסלאם הקיצוני והושפע ממנו עמוקות.
הסרטונים שבהם צפה באמצעות המחשב שלו מעידים כי התעניין ואפילו הוקסם מתיאוריות ג'יהאדיסטיות. לא פלא שהרוסים המליצו לאמריקנים לחקור אותו עם שובו לארה"ב. ה־FBI אכן חקר אותו - אך לא מצא דבר והוא שוחרר. כך גם היה בצרפת עם מוחמד מראח.
ברוס הופמן, מנהל המכון ללימודי ביטחון באוניברסיטת ג'ורג'טאון, סבור כי לטרוריסטים הצ'צ'נים יש השפעה גדולה על הטרור בעולם וכי באירופה נעצרו צ'צ'נים רבים שהיו קשורים לארגון אל־קאעידה.
טמרלאן ואחיו שמעו הרבה סיפורים על צ'צ'ניה אך לא באמת הכירו אותה. הם דור המהגרים של המשפחה, גדלו בקירגיסטן, שם נחשבו לאינטלקטואלים. בהמשך עברו לרפובליקת דגסטאן שהיא חלק מרוסיה. משם ב־2002 היגרו האחים לארה"ב, טמרלאן היה אז בן 15 וג'וחאר בן 8. הם נחתו לשפה חדשה, לארץ חדשה, לתרבות חדשה ולחברים חדשים.
להבדיל מאחיו הבכור, לג'וחאר הצעיר היה מסלול חיים מופתי ממש. "פני המלאך" מתואר כחביב, ישר ואוהב לסייע לשכנים. הוא קיבל מילגה מעיריית קיימברידג', שרק 40 צעירים זוכים לה.
אלא שבדארטמות' הוא החל להידרדר, בעיקר בציונים. יש הטוענים כי אחיו השפיע עליו יותר ויותר. ב־15 באפריל, סמוך לקו הסיום של מרתון בוסטון, בחר ג'וחאר להמיר עתיד מבטיח בקריירה קצרה ורצחנית של ג'יהאדיסט.
אמריקה לא הבינה היכן טעתה. היא בעיקר זעמה כשראש ממשלת צ'צ'ניה, רמזאן קדירוב, העז להאשים את התרבות האמריקנית במעשה שביצעו האחים.
נאמנות לאיסלאם, ולאמא
האמריקנים, מן הסתם, מפנים את ראש ממשלת צ'צ'ניה לנעשה בארצו. לסרטונים שצולמו בצ'צ'ניה יש תרומה רבה להטפות המסייעות לגיוס צעירים בעולם לאיסלאם הקיצוני הנאבק במערב.
בצ'צ'ניה גם פועל דוקו אומארוב, מנהיג המורדים ואחד האנשים המבוקשים ביותר על ידי רוסיה, לאחר סידרה של פיגועים נגד רוסיה שעמד בראשם, כולל פיגוע הטרור ברכבת התחתית של מוסקבה ב־2010, אולי בשל כך זכה לכינוי בן לאדן הצ'צ'ני.
בארה"ב בודקים כעת אם לו או לאחד מאנשיו היתה השפעה על טמרלאן צרנאייב. בינתיים באופן מפתיע מגלים כי דווקא לאמא של השניים היתה השפעה על בניה. היא זו שהכירה להם מטיפים קיצונים. לאחים צרנאייב היתה דילמה: למי לשמור נאמנות - לאמא ולאיסלאם או למולדת החדשה אמריקה. הפיצוצים הם התשובה לבחירה שלהם. אמריקה מזועזעת מהבחירה של צרנאייב. אמריקה לא רואה בהם רק טרוריסטים, כי אם כפויי טובה.
אבל יש כמובן כאלה באמריקה המבקשים דווקא להגן על הקהיליות המוסלמיות במדינה. הם טוענים כי הרוב הגדול נקלט היטב במדינה, וכי את בעיות מדינות המוצא שלהם הם משאירים מאחור. אלא שאי אפשר להתעלם מכך שהאחים צרנאייב הם חלק מאותם מהגרים.
אמריקה מבינה כי פיגועים שכאלה מאוד קשה למנוע, ולא משנה כמה אמצעי זהירות תנקוט המשטרה. עבור חלק מהמוסלמים שנקלטו במערב מרצונם החופשי, אמריקה תהיה תמיד אחראית לכל התלאות בעולם - אם זה בעיראק, בלוב, באפגניסטן או בפלשתין.
אם זה נכון או לא, זה לא כל כך חשוב מבחינת מי שמאמין בכך. עבורם אמריקה היא הילד הרע של העולם. ציר הרשע - רק הפוך.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
