מה בתעמולה: לא חשוב מאיזו עדה

סרטוני הבחירות שלש"סמשולים בעיניי לאוכל מנחם, כמו מרק עגבניות מאבקה. כאשכנזייה, זה מאוד מנחם אותי.

כמה אני אשכנזייה? אם הייתי עומדת במרכזו של לוח איקס-עיגול, כל המשבצות סביבי היו אשכנזיות גם הן. הורים, בני דודים, גיסים, ימינה ושמאלה והלאה. אבל הסבים והסבתות בסרטון האחרון של ש"ס עשו לי את זה כאילו הם הסבא והסבתא שלי. גפילטע-פיש אחד פחות, קורונה אחת יותר, אלה שנתקעים על הזום בפתח התשדיר ומתגעגעים לנכדה שלהם - שם-גנרי-נועה, עשו מכולנו רקמה אנושית מחוסנת אחת, שמדליקה ומכבה את המודם בשביל פייס-טיים.

העיתים השתנו. זוכרים את הזרועות בתשדירים הישנים של ש"ס? זרועות עם מזרק של סמים וקריינות של אורי זוהר? ובכן הזרועות חזרו, אבל יש להן תפילין ומקום לחיסונים. גם ש"ס מדברת על קורונה, אבל שם מטפלים בנושא "בגובה העיניים".

בסרטון החדש, ש"ס מציגה דוקו "גיבורי קורונה". חיילים ותיקים מתראיינים ומעלים על נס את מלחמות ישראל הקודמות - אלה שפקדו אותנו לפני המגיפה. כמה אני אשכנזייה? הבנתי שכולם מזרחים, אבל אני לא יודעת מי שייך לאיזו עדה. חברים פחות חיוורים הסבירו לי שהמומחיות של הפרסומאי היא גיוס ניצבי תפר שקשה לשייך בבירור לעדה ספציפית. לכן לעולם לא אדע מאיזו תפוצה מדויקת עלה הגיבור שמספר על הקרב בתעלה, היכן נולד הנס המהלך שמספר על פגז שנפל לידו ביום הכיפורים, מאין זה שמספר על שלום הגליל ומאיפה הורי הבחור שמעיד איך במלחמת המפרץ נמנע אסון בחנות של יהלומי פוזיילוב כשהסקאד לא התפוצץ אף שהיו מלא אנשים.

העדה באמת לא חשובה. המסר חשוב: מכנה משותף פשוט. חתונות עם אלף איש, סוכריות, נשיקות לתמונה של רב שמציל אותנו. אולי אין צורך להזכיר שהיו גם מתים בקורונה, ושהיו גם מתים במלחמות ישראל, ושיש אנשים שכף רגלם לא תדרוך בחנות של יהלומי פוזיילוב כי זה לא בתקציב - את זה כולם יודעים. ש"ס מציעה לעצום עיניים בחן: תגיד תודה שיש לך סבא וסבתא, תגיד תודה שאתה מזרחי, ושהרב עובדיה ישמור עליך. כי יש לו קשרים אצל ההוא, נו, איך קוראים לו, השם. שכמו הסרטונים של ש"ס, גם הוא מצליח תמיד להיות נוסטלגי ועדכני בעת ובעונה אחת.

ועוד משהו: חומת חמשת המנדטים של מפלגת "הציונות הדתית" (המירכאות במקור) מתחילה להיסדק. הסרטון החדש גרם לרצף הבהרות שחיכו לשעת כושר, ובהן מיטב הרבנים דורשים להבהיר שציונות דתית מתנגדת לאלימות נגד נשים, לצחוק מהשואה ולשתייה מקדימה של ימינה.

נכון, אנשי עוצמה יהודית נמשכים לפרובוקציות, אבל רצוי להשתמש בצד הנכון של המגנט, כי אם מקשיבים ממש טוב אפשר לשמוע את בצלאל בוכה חרישית בכרית את געגועיו לחברים הישנים.