הביאנלה לאומנויות ולעיצוב שמוצגת בימים אלו במוזיאון ארץ ישראל בתל אביב חושפת תערוכה רחבת ממדים שמעניקה דגש מיוחד לחומר, כפי שעושים בו שימוש אמנים ויוצרים מקומיים בתחומי האומנויות והעיצוב בישראל. הצצה לתערוכה המוזיאלית הזאת (בימים שהכל פתוח ומאפשר), חושפת את המתבונן לשפע של אינטרפרטציות ופרשנויות קונספטואליות שהעניקו היוצרים לחומר, תוך שהם בודקים את הגבולות שלו.
השימוש הרחב בחומר מצליח להמחיש את הקוטביות בין טכנולוגיה מתקדמת לבין הרצון שלנו להתחבר לחומר במצבו הבסיסי, הראשוני.
יש מוצרים שמאפשרים לשרטט באופן כמעט מוחשי את הקו בין שתי נקודות הקיצון –
אריחי גרניט פורצלן שמדמים באופן אותנטי אריחי עץ, שיש ובטון. חומרי בסיס ראשוניים שקיבלו פרשנות טכנולוגית חדשה. מי שמסתובב היום באולמות הקרמיקה והכלים הסניטריים יתקשה לעמוד על ההבדל בין החיקוי לבין הדבר האמיתי, כך גם בכל הקשור לחיפוי חזיתות המטבח וחיפוי דקורטיבי של קירות, בחומרים המדמים עץ, בטון, אבן ואפילו טקסטיל, וזאת בזכות טכנולוגיות מתקדמות שרק הולכות ומתפתחות ומדייקות עוד ועוד את התוצר הסופי.
רונית אילון, סמנכ"ל השיווק בחברת בלורן, המתמחה בפתרונות לתעשיית החיפויים והחזיתות לרהיטים, מסבירה שהשימוש בחיפויים שעברו עיבוד טכנולוגי מאפשר להגיע לרמות דיוק גבוהות, ומעבר למראה האותנטי, המוצר מגיע מסונכרן, כלומר, עם טקסטורת החומר בהתאמה מלאה לדוגמת החומר הטבעי. אם מישהו מעביר יד על המשטח, הוא ירגיש חיספוס של בטון, גבשושיות של עץ או מגע מרוכך יותר של טקסטיל.
מראה בטון משולב בחזיתות המטבח ועל האי המרכזי. החומר במראה בטון חשוף מציע עמידות לאורך זמן ומאפשר תחזוקה קלה בלבד. בלורן פתרונות פרזול ועיצוב לרהיטים
מעבר לרמה הגבוהה של הניראות, מדובר בחיפויים שיוצרים שינוי של ממש אצל משתמש הקצה – ישנם חומרים שמונעים סימנים של טביעות אצבע, חומרים עמידים מאוד שמאפשרים לעשות שימוש בחומרי ניקוי ועוד. גודל הלוחות (גובה 2,800 מ"מ) מאפשר יישום חיפויים מרצפה עד תקרה ללא חיבורים, מה שמחזק עוד את המראה הטבעי של החומר. מעבר לכך, הצרכן יכול היום לעשות התאמה בין חיפוי הקיר במטבח, חזית הארונות, לבין חיפוי פלטת שולחן האוכל, כך שהפריטים בחלל נקשרים באופן הרמוני ומדייקים את המראה.
אנחנו מחפשים היום מוצר יפה, נעים לעין שמתאים לנו עיצובית אבל לא פחות חשוב, עליו להיות פרקטי, נוח לתפעול ועמיד לזמן רב.
מראה עץ אחיד ואלגנטי, בגימור מסונכרן המבליט את הטקסטורה האותנטית של העץ. מדובר בחומר שמדמה את החומר הטבעי, ומציע עמידות ושמירה על מראה נקי וחדש לאורך זמן רב . בלורן פתרונות פרזול ועיצוב לרהיטים
אילון מתארת פיתוחים שבבסיסם טיפול בערך הפרקטי, אך מדגישה שהחומר יכול להוות מקור לסקרנות. ליצור תעתעוע, שעצם המגע איתו יהיה מפתיע. ואכן, מי שמתבונן לדוגמה באריחי עץ מרהיבים וכשהוא מלטף הוא מרגיש את הקור של אריח גרניט פורצלן מצליח להיות מופתע. מעצבת המוצר אורטל זקס לקחה את אלמנט ההפתעה החומרי צעד אחד קדימה כשפיתחה את ה׳מרבלה׳ כחלק מפרויקט הגמר שלה בלימודי עיצוב תעשייתי במכללת אריאל.
הפרויקט התחיל כמחקר חומרי ובמקביל התפתח למחקר חווייתי, משחק בחומר המייצר חוויה מתעתעת ובלתי צפויה על ידי שימוש בחומרים המסווים את אופיים האמיתי.
"ההחלטה היתה לייצר אובייקט שבמבט ראשון לא אומר לנו מה תפקידו בחלל, והמשתמש יכול לחלוף על פניו פעמים רבות עד שיחליט לשבת עליו, אך ברגע שיבחן את תכונותיו של החומר, צפויה לו הפתעה, והוא בעצם ישקע למושב רך ונוח להפליא". זקס ביקשה לייצר חוויה רב חושית שגורמת לחשוב מחדש על מה שאנו מכירים ויודעים.
שרון אלה, מעצבת רב תחומית, יועצת ומרצה בתחום החומרים, בין השאר גם ב-HIT (המכון הטכנולוגי חולון), מסבירה שחומרים טבעיים הם הבחירה הטבעית שלה כבר יותר משני עשורים. היא בעיקר אוהבת ומעדיפה לראות התיישנות של חומר טבעי על פני התיישנות של חומרים סינתטים.
אבל, ההחלטה שלה כמעצבת היא תלויית דרישות ואופי הפרויקט. לדוגמה, על אף נטייתה לשימוש בחומר טבעי, בתכנון ועיצוב של חלל בית קפה שבו עוברים מאות אנשים ביום, היא תמליץ ללקוח לבחור פרקט למינציה, מתוך הבנה שדרגת השחיקה של פרקט שכזה היא גבוהה וניתנת לתחזוקה שוטפת בצורה פשוטה ויומיומית.
חזיתות מטבח מחופות פורניר טבעי המשתלב עם אי מחופה ננו, חומר חדשני שמונע את מראה טביעות האבצע והשריטות ושומר על פני שטח חלקים למראה // בלורן פתרונות פרזול ועיצוב לרהיטים
כמומחית לחומרים, מצביעה אלה על צידה השני של המגמה שנוטה לכיוונים של ראשוניות, של נגיעה בדבר האמיתי. לדבריה עידן האינסטנט הופך את הכל לזמין ונוח אבל זה גם שם אותנו בקופסה מצומצמת, דווקא בגלל אינסוף האפשרויות.
אלה מביאה כדוגמה את האבן הטבעית ואומרת שיש אבנים שריצפו באמצעותן שטחי חוץ לפני אלפי שנים ועל אף שעברו עליהן מאסות גדולות של אנשים הן עדיין שם, עדיין קיימות ועדיין מתפעלים מהמראה שלהן. אז למה היום מפחדים לשלב אבן טבעית בחללים שלנו, היא מעלה סוגיה, ומוסיפה שגם אם במקרים מסוימים האבן סופגת וסופחת, בעיניה זה כל הקסם. היא מסבירה שחומר הוא רגש.
גם המעצב יפרח בן צבי מסכים בעניין סימני הזמן. לצד הפיתוחים הטכנולוגיים בן צבי מקפיד על שימוש בחומרים טבעיים. הוא נמשך אל הטבעי וסימני הזמן על גבי חומר מסוים רק מוסיפים בעיניו.
אלה מסבירה שהעולם היום בוחן את החדשנות של חומרים במספר היבטים: קיימות, מחזור, פיתוח חומרים המבוססים על חומרים מתחדשים מהחקלאות, כמו הביו פלסטיק וכד', הדפסות תלת מימדיות ועוד. מבחינתה אנחנו כבר מצויים בעידן ששם לב לשינויים על כדור הארץ ומכאן לפיתוחי חומרים מתחשבים יותר.
ואכן במבט אל העתיד, בהיבט החומרי והיצרני, קשה שלא להתייחס לפיתוח נוסף, שיאפשר לאכול בשר באמצעות הנדסת רקמות, שיגדלו בתנאי מעבדה ולהשתמש בעורות טבעוניים, על ידי שימוש חוזר בצמחיה.
המעצבת ואשת העסקים אירמה אורנשטיין היתה מעורבת לאחרונה בפיתוח מערכת אקולוגית לייצור עור צמחי מעלי אננס, בג'ונגל של קוסטה ריקה. הפיתוח של אורנשטיין עם חברת נובה מילאנו, אותה היא עצמה ייסדה לצורך הפרויקט, מעניק פתרון לתעשיית העור. החברה בנתה מערכת אקולוגית של שרשרת אספקה בת-קיימא שתייצר את העור הצמחי כשתתבסס על 100 אחוז אנרגיה מתחדשת מהג'ונגל של קוסטה ריקה, המאופיין באדמה עשירה ופורייה לצמיחה, ותוצרי הלוואי החקלאיים בה מתאימים ליצירת עור טבעוני.
במקביל לאורנשטיין שמציגה את החלופה הצמחית, קיימים גם פתרונות של הנדסה גנטית. אנדראס פורגס, יזם הון סיכון בענף הביו־טכנולוגיה, הקים בארה"ב (2011) יחד עם אביו הפיסיקאי גאבור פורגס, את חברת 'האחו המודרני' במטרה לפתח בשר וחומרים נוספים באמצעות הנדסת רקמות. תהליכי הביו-פאבריקיישן מאפשרים לגדל חומרים של הטבע באמצעות תאים חיים. במהלך ההינדוס הגנטי מגדלים קולוגן, ממנו יוצרים חומר בעל אותן תכונות כמו של עור אמיתי.
מה שמבדיל את נובה מילאנו של אורנשטיין משחקני תעשייה אחרים הוא שהיא משתמשת בחומרי גלם שמגיעים מפסולת חקלאית כמו עלי אננס שלרוב נשרפים או נותרים להירקב, ובמקרה של נובה מילאנו, החברה עושה בהם שימוש חוזר.
קוסטה ריקה היא יצואנית האננס הגדולה בעולם ומייצאת מיליארד דולר בשנה. זה 47 אחוז מסך יצוא האננס בעולם; כלומר כ-5 מיליון טון פסולת חקלאית.
מסע הייצור מתחיל בעלים של האננס שנקצרים, עוברים לייצור בדים, ויוצרים מוצרים לצרכן הסופי. מסיבי העלים ומהפסולת יוצרים חומרים מזינים בדרכם חזרה לקרקע או לייצור דלק ביולוגי. אורנשטיין מסבירה שהתוצר הסופי, יריעת עור צמחי, הוא חזק מאוד ועמיד, ומהווה חלופה איכותית וראויה הן לתעשיית האופנה והן לתעשיית הרהיטים.
מעבר לבשורה שמביא התוצר עצמו, לאורנשטיין חשוב ליצור ארגון בשוק הקיימות באופן כללי.
"אנחנו מייצרים מוצרים אתיים. שוק הקיימות הוא כמו קבוצה של ספינות פיראטים. מדובר בשוק פרוץ ואחת המשימות של נובה מילאנו היא להפוך אותו לצי מאורגן של חיל הים ".
נדמה שהאג'נדות האמנותיות והערכיות של היוצרים המציגים בביאנלה מצליחות לפרוץ את המרחב המוזיאלי הסטרילי וליצור מציאות מרתקת בה הסינתטי משתרבב בטבעי ושבה יש לגיטימציה, היום יותר מאשר בעבר, לבחינת גבולות הן ברמה החומרית והן ברמה הפונקציונאלית. וכשמדובר בחללי הבית הפרטי, יש מקום לשלב בין השניים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו