רוסיה ביקשה להראות מי בעל הבית באזור

סיומה המהיר והמוצלח של העסקה להשבת הצעירה הישראלית שחצתה לסוריה הוכתם בסוף השבוע, משנודע על הסעיף הסודי שנכלל בה לפי המדווח בתקשורת הזרה: מימון ישראלי על סך של כ־1.2 מיליון דולר, בתמורה לחיסונים מתוצרת רוסיה שיועברו לסוריה.

בעסקאות עבר ביקשה ישראל להימנע מלשלם ברכיבים שאינם קשורים במישרין לעסקה עצמה. הטענה היתה שהדבר יפתח פרצה מסוכנת לתביעות שונות ומשונות של הצד השני בעתיד - מכסף, דרך אמצעי לחימה ועד לוויתורים מדיניים. לכן גם המליצה ועדת שמגר (שמסקנותיה לא אומצו רשמית מעולם) לצמצם את העסקאות כדי שוויין האמיתי. חייל תמורת אסיר, אזרח תמורת אזרח, גופה תמורת גופה.

לגיטימי שממשלת ישראל החליטה לחרוג ממנהגה ולשלם גם במטבע אחר, אלא שהסתרת העניין מתמיהה ומעוררת דאגה. ניכר שלמישהו היה מאוד לא נוח שהעניין יתפרסם, בוודאי בעיתוי הפוליטי הנוכחי של ערב בחירות בישראל. זה עלול היה להעיב על ההישג ולהותיר רושם של כניעה לתכתיב או של ניהול מו"מ לא מוצלח (בוודאי כאשר בד בבד נמנעת ישראל מהעברת חיסונים לפלשתינים ביו"ש ובעזה).

השימוש בצנזורה הצבאית לצורך חסימת פרסום "הסעיף הסודי" היה מיותר. ב־2021 בלתי אפשרי לחסום מידע שמופץ במהירות ובהיקפים כאלה. הניסיון לעשות זאת שוחק כלי חשוב, וגרוע מכך - פוגע באמינות הצנזורה, ובאמינותה של הממשלה.

בדיוק כמו בעסקת ה־F-35, עדיף היה לפרסם את כל הפרטים מראש ולתת לציבור לשפוט אם העסקה סבירה או לא. נדמה שבשני המקרים, למרות המחיר והביקורת, התשובה היתה חיובית.

"הסעיף הסודי" מעלה תהיות מסיבות נוספות. נטען כי רוסיה עצמה התעקשה על החשאיות, ואף התנתה בה כל סיוע עתידי שלה בסוגיות דומות. כשעל הפרק הישענות אפשרית על רוסיה בהמשך המאמצים להשיב את גופותיהם של צבי פלדמן ויהודה כץ, חללי הקרב בסולטן יעקוב, או של איש המוסד אלי כהן, ברור מדוע היה לישראל עניין לכאורה להיענות לדרישה הרוסית. אולם ללב מתגנב החשד שהאינטרס הרוסי הצטלב באינטרס ישראלי, ובכל מקרה - ישראל אינה רוסיה, ולדמוקרטיה כללים וחוקים אחרים מאלה שברוסיה.

על פניו לא היתה לרוסיה סיבה להתעקש על מימון ישראלי לחיסונים שהיא מעבירה לסוריה. מדובר בכסף קטן, שלא משפיע על כלכלתה. רק לשם ההמחשה: בכל חודש מעבירה רוסיה לסוריה סוללות נ"מ במקום אלה שהושמדו או נפגעו בתקיפות חיל האוויר, בהיקף של עשרות מיליוני דולרים. סוריה אמנם אמורה לשלם בתמורה, אבל בפועל קצרה ידה מלממן את האמל"ח והיא מקבלת אותו "על החשבון".

לכן נראה שרוסיה ביקשה בעיקר להראות לישראל מי בעלת הבית האמיתית בגזרה. להשפיל אותה קצת, ועל הדרך גם לגזור על כך קופון. זה מצער מהיבטים רבים, ובעיקר משום שישראל יכולה היתה למנף את החיסונים (מול סוריה ומול הפלשתינים) להישגים משמעותיים עבור עצמה, ולא עבור אחרים.

ההימנעות מכך - וביחד איתה קבלת התכתיב הרוסי - עלולות להעביר לאזור מסר עגום, ולפיו ישראל מבינה רק כוח.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו