האיום האמיתי מבית הדין הבינלאומי בהאג איננו בשדה המשפטי

לאחרונה התבשרנו כי בית הדין בהאג מעוניין להעמיק את פעילותו בהקשר לחקר אירועי הלחימה של צה"ל בשטחים. ה"בשורה" הזו מטרידה, ואין כוונתי בהיבט האיום של שופטי האג כלפי לוחמי צה"ל ומפקדיו. היא מטרידה כיוון שמישהו עשוי להבין מכך שכעת, מששופטי האג "הרימו משקפת" לעבר צה"ל, יש להחמיר את הנהלים עם הלוחמים, להצר את צעדיהם ולהעמיק את מעורבות הפרקליטים הצבאיים.

כמדינה ריבונית המתמודדת מאז הקמתה עם איומי טרור, כאשר סביבנו ארגונים תת-מדינתיים של פושעי מלחמה על פי כל מדד ותבונה, קיימת לנו ההצדקה המוסרית והחוקית לפעול בכוח על מנת להגן על עצמנו. הוראות הפתיחה באש של צה"ל ומדינת ישראל בשגרה ובמצבי מלחמה מגלמים אמות מידה אנושיות שאין להן אח ורע בעולם הזה. יש אף שאומרים שאנו מחמירים עם עצמנו יותר מדי.

אך הבעיה הגדולה והאיום המהותי בהגברת הפעילות של פרקליטים במרחבי המגע והלחימה הוא אובדן האמון של לוחמים בצדקת הדרך ובגיבוי הנדרש ממפקדיהם, ומעל כל אלה מהמדינה שבשמה ובעבורה הם נלחמים.

תהיה זו טעות איומה ועיוות הרסני להטיל על הלוחמים ועל מפקדי הגזרות בקרת יתר של משפטנים. אנו נלחמים באויב שאינו פועל בגבולות המוסר שלנו, אויב שמכוון את נשקו הקטלני נגד אוכלוסייה אזרחית במלוא העוצמה. אויב ששוכר בחלקי גופות, אויב שהדבר האחרון שאפשר להגיד עליו הוא שמי שמתמודד מולו מבצע פשעי מלחמה.

תפקידה של המדינה הוא להגן על פעולות הצבא שלה על מנת שיוכל לנצח אויב אכזרי - והדרך לניצחון לא עוברת בהאג. היא עוברת במרחבי האימונים ובבתי הספר להכשרת לוחמים ומפקדים. במיקוד שלהם, ביכולת שלהם להפעיל את היכולות שלהם באופן מקצועי וביכולת שלהם, אינהרנטית, להביא לידי ביטוי את ההצדקה להפעלת אש: יש לנו צבא מוסרי, ואנו אומה מוסרית - בזה אנו נדרשים להאמין ועם זה לפעול ככל שנדרש.

אין לתאר את עוגמת הנפש שעובר מפקד או לוחם כאשר בפעולותיו המבצעיות מתחילים להתערב גורמים שאין להם שום הבנה בשדה הקרב ובהתמודדות של לוחם עם האתגרים האלו. מלחמה היא דבר מכוער, לא נעים, במידה רבה אף בלתי נסבל. אך לעיתים היא רע הכרחי. אנו מפעילים נשק כדי להגן על עצמנו. להגן על אזרחינו ולהגן על מה שבנינו כאן ב-72 שנות עצמאות. כל מי שמכוון נשק לעבר אזרחים, מפתח נשק שתכליתו טרור ומפיץ נשק למיליציות לא אנושיות - דמו בראשו.

התפיסה הזו חייבת להיות מגולמת לא רק בנהלים ובהנחיות, היא חייבת להיות מגולמת בחינוך שמאפשר ללוחמים את התבונה הבסיסית להבחין בין שחור ולבן - ולפעול ביעילות גם כאשר יש אפור, קרי חוסר ודאות.

בעידן שבו מופנים כלפי ישראל מאות אלפי טילים ורקטות מטווחים קרובים, והם מצויים בידי חמאס, ג'יאהד וחיזבאללה, מי שבונה ומשתמש באלו ומסתתר מאחורי אוכלוסייה אזרחית – חייב לשלם את מלוא המחיר אם רק יעז לממש את האיום הזה. אין להתמודד איתם בכפפות של משי - יש לפעול מולם במלוא העוצמה שעומדת לרשותנו. הם גם חייבים להבין זאת - המסר חייב להיות ברור כלפיהם.

אם חיילינו יהססו לפעול בשל פחד מגורמי משפט, כאשר הם פועלים להגנתנו ויש להם כל הצדקה מוסרית, אין סיכוי שננצח אי פעם. המשמעות היא שנפסיד - ואת זה אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו.

הכותב הינו מפקד חטיבת שריון לשעבר, כיום חוקר יחסי צבא וחברה